שמנה - מצב או אופי?

הגיבורה במחזה של ניל לביוט היא הלן (רוני מרחבי) - ספרנית צעירה, שסובלת מדחיה מצד הגברים, על-אף שהיא יפה, חכמה, שנונה ובעלת חוש הומור. מימדיה לא מרתיעים את טום (אייל קנטוב) - בחור תמיר, מקסים, משכיל ונאה, לקשור עימה קשר ואף להתאהב בה. הקוץ שבאליה הוא - יחס חבריו למשרד ובמיוחד האקסית שלו,שברגע שנודע להם על הקשר - לועגים לבחירתו ומציקים לו בשל כך בכל רגע נתון.

הדיאלוגים הרגישים כיצד הם מתאהבים, וכיצד מתמצק הקשר ביניהם פיזית ורגשית, מלאים עדנה ורוך, טובלים בהומור ובשנינות. בעוד טום שומר בקפדנות על סודיות הרומן, מחשש לתגובת חבריו, הרי חברו הטוב מהמשרד קרטר (יניב הלפגוט) לא פוסק מלחפור ולהקניט אותו על הקשר הזוגי הזה. כך גם החברה לשעבר של טום, ג'ני (ירדן מרחבי, אחותה במציאות של רוני) יפהפיה מדהימה, לא מוכנה לקבל את עובדת "בגידתו" של האקס, שחשבה שהוא תמיד יהיה בכיסה.

המחזאי ארג כה יפה את הטקסטים, כשהשחקנים והבימאית ענת צדקוני השתמשו בתרגומו של אסף ציפור להפקת "הקאמרי" לפני כמה שנים, אך הוסיפו למקור את הניחוח של עצמם, ויצרו הצגה קסומה, שנונה, מצחיקה אך גם מעלה מחשבות. את הלב שובים כל השחקנים. רוני מרחבי היא העוגן המרכזי, הגורם לנושא ההצגה. משחקה מלכד את כל תשומת הלב אליה. היא יפה, בעלת קול עשיר המבטא נפלא את רגשותיה, שמנמנה כנדרש, כפי שמילאה את תפקיד המודל בהצגה "טוב ויפה", על דוגמנית עירום לציירים. בדיוק המודל שמשך את כל גדולי האמנים במשך הדורות. החן הרב שלה שמעניק לה קסמה האישי, גורם גם לטום יפה תואר להתאהב בה, ולהתעלם ממימדיה הדשנים.

אייל קנטוב, שהפליא בהצגת "בחורים טובים" הן בת' הספריה והן ב"קאמרי", מצביע בדמותו על כוחה ההרסני של דעת הסביבה והשפעתה השלילית על גורלו של אדם בהחלטותיו. כל טוב לבו, חוש הטקט שלו, והשתדלותו להיות "בסדר" עם כל הצדדים, מוכיחים שבחיים, עדיף לאדם להיות שלם עם עצמו, ולא להיסחף על-פי דעת חבריו והסביבה. כי אלה מוטים תמיד בדעות קדומות. האם עליו להעדיף את הנערה העגלגלה אך הגורמת לו אושר, או את היפה שמוכנה לפצוע את ליבו כי לא זכתה בו?

יניב הלפגוט כ-קרטר, שבלט לאחרונה בתיאטרון האוניברסיטה בהצגת "ביבר הזכוכית", כובש את הקהל בדיוק מאותה סיבה אז: בחום ובלהט הרב שניחן בו, באנרגיות הרגשיות הפורצות כלהבה וחורכות תוך בדיחות הדעת כל חלקה טובה בליבו של טום. יש בו אותו ניצוץ שלא כל שחקן ניחון בו - יכולת השכנוע בלהט הפנימי. ירדן מרחבי, שיופיה מדהים, ושהוכיחה עצמה כבר בהפקת "עלובי החיים בת' הספריה - הפקה שעולה על כל ההפקות הקודמות, כולל הסרט זוכה האוסקרים - היא הדמות הנשית האידיאלית, אליה כמהות כל הנערות כיום להידמות. חטובה, סקסית, בעלת רגלים חטובות כמותן לא פוגשים כל יום, יפהפיה ללא פשרות. בתור ניגוד להלן, רוני מרחבי שהיופי שלה חורג מהמסגרת המקובלת, היא הניגוד המושלם. שתי האחיות, מדגימות כאן ניגוד מדהים, שהקשר למציאות מבליט אותו עוד יותר.

הבימוי הזורם של ענת צדקוני, עיצוב הבמה החכם של זאב לוי ממש מקסים, ולא מניח לצופה להשלות את עצמו בניחושים למה הכוונה, עיצוב התלבושות של אביה בש, שגורם גם לרוני מרחבי להיראות נהדרת, התאורה של אורי רובינשטיין והמוזיקה המקורית של אפי שושני סוגרים את מעגל היוצרים המעולים.

הצגה בביצוע מושלם, חוויה לכולם.