מגלומניה בכל פינה

לעתים נדמה כאילו בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה, כאן, מאז ומעולם. אלמלא התקיים משפט אולמרט ואלמלא אנשים מסוימים אוהבים לספר זיכרונות במדיה - לא היינו זוכרים שהיה כאן מישהו לפניו בתפקיד הרם.

ישראל מחולקת לשנים: אלה שלא רואים שום אפשרות דמיונית שאי פעם יתפנה כיסא ראש הממשלה, מהנוכחי היושב עליו ואלה שמייחלים ליום שבו "משפחת המלוכה", תעבור לגור בקיסריה, או, למה לא? גם קצת באמריקה ותפנה את בית ראש הממשלה לאדם אחר.

החודשים האחרונים במציאות הישראלים, העניקו לכל אזרח, הזדמנות נוספת להתבונן על ראש ממשלתו ועל התנהגותו, כנבחר המורם מעם, המנהיג שאחראי לביטחוננו, כלכלתנו, חיינו המוסריים ומעמדנו בעולם ובעיני עצמנו, הפגין לעינינו כמה מכישוריו: פרשת בחירת נשיא חדש למדינת ישראל שעליה ניצח ראש הממשלה נעה בין סימפטומים עזים של דיקטטורה - שלטון יחיד - לבין מגלומניה - שהיא "מחשבות שווא על עליונות וכוח רב..על ביטחון בתכונות גאוניות של מנהיגות בתחום הפוליטי, צבאי, כלכלי. ביטחון בכישורים קוגניטיביים, עם אישיות נרקיסיסטית "...וכו ( ויקיפדיה, גוגל).

אירוע רודף אירוע

בדיוק רגע אחד אחרי שנבחר הנשיא ה-10, נחטפו שלושה תלמידי ישיבה צעירים, שעצרו בשעת לילה טרמפ אלמוני באזור גוש עציון. הנערים נעלמו עד לרגע כתיבת שורות אלה, הישראלים, אזרחי הארץ חווים את הדיכאון הלא חדש, את הייאוש וחוסר התקווה הידוע והמוכר, את המבוכה וחוסר הביטחון העמוק (ומה נגיד לילדינו?) יחד עם תקווה ש"כוחות הביטחון" על הניסיון והמוניטין שלהם ימצאו את החטופים ויחזירו אותם הביתה ....

בגדי המצביא

ראש הממשלה לבש מיד, בגדים בסגנון צבאי, תפש את עמדת המצביא החל לדבר בטון נמוך ומאיים, האשים את אבו-מאזן במעשה והטיל עליו את האחריות המוחלטת לחטיפה ולכל המשתמע מכך. לאחר שמצא את האחראי הבלעדי לחטיפה והוריד מכתפיו את האחריות למתרחש בגבולות ישראל (והשטחים), שמע ביבי את הבעת הצער וההזדהות של המנהיג הערבי שהצהיר (אולי בפעם הראשונה בהיסטורית הסכסוך), כי החוטפים הם אויבי הפלסתינאים לא פחות משהם אויבי ישראל. ביבי, כדיפלומט עם קבלות, לא הגיב על ההצהרה הזו. לא מתאים לו לאסטרטגיה. כמו שזלזל באבו מאזן במהלך כל תקופת "שיחות השלום" שהיו פארסה, לעוור את עיני הרואים ולבלף את כל העולם, כך עכשיו כאשר אבו מאזן "אחראי לחטיפה של הילדים", מתייחס אליו המנהיג הישראלי כאל אבק אדם. מתעלם לחלוטין מכל הצהרה . ברוגז לגמרי, ברוגז לעולם.

נוסיף לאירועי הזמן האחרון, היינו, המסע לבחירת נשיא והרדיפה של ביבי אחר "מועמדים" מהיקב ומהגורן, את הסיטואציה הנוכחית: אנחנו נמצאים במבוי סתום שבו לא רק הממשלה חסרת אונים, אלא ממש, כל אדם שחי פה, חש שחייו ברגע זה הם על "המתן" .....אחרי עוד פרשה מיותרת ומלוכלכת בענייני רהיטים בסך 30 אלף שח שמשפחת נתניהו הייתה מוכרחה להוציא מהתקציב הציבורי יחד עם: טריק ושטיק. אנחנו אמורים לתת אמון בראש הממשלה, לכל מה שמצפה לנו בעתיד הקרוב.אחרי שאימת ההתקפה של ישראל על אירן ירדה מן הפרק וביבי כבר לא עוסק בה, איך יתנהלו החיים בהמשך הקדנציה השלישית של נתניהו?

למרות שבנימין נתניהו מאשים את אבו מאזן באחריות בלעדית וכללת לחטיפת הנערים מבלי לשקול לרגע את אחריותו שלו כאש ממשלה שאחראי לכל דבר שמתרחש במדינה - אנחנו, החיים כאן את היום יום, עם אלף מהדורות חדשות ומסיבות עיתונאים ושערוריות ומחדלים שלא נגמרים - לא נצליח לרמות את עצמנו: השקר, הוא מזמן, כאן, תרגיל לגיטימי המוביל בכל מו"מ, אי-היושר ואי צדק תפשו את המקומות בשורה הראשונה של כל התנהלות עסקית, מהקטנה ביותר ועד אסטרטגיה שלטונית. לשקר, לקבל שוחד ולהעלים עובדות היא נורמה מקובלת אצל אנשי ציבור בעולם ההון והשלטון. המעמד העליון/בעלי הממון חיים לפי חוקים משלהם כאילו חיו בכדור אחר שאינו כדור הארץ, דבר שבשר ודם רגיל, ישלם מיד מחיר ענק שיעלה לו במקום עבודתו כבודו וכספו, אצל בני מעמד מסוים, זה חולף כרוח בין הערביים.

לחישה פוליטית על האוזן

כאשר לחש ביבי על אזנו של הרב כדורי לפני שנים "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים" היה זה חלק מהשיטה של ביבי, אסטרטגיה שלטונית מובהקת, שרק מתעצמת, בה ראש הממשלה נוהג לסכסך בין חלקים שונים של העם בישראל, עם דגש על אותו חלק שלא "שייך", לו ולא מצביע בעדו. חלק מהאסטרטגיה כולל הסתה, שאת תוצאותיה חשנו כבר לפני 20 שנה ושינתה את פני מדינת ישראל.

שתי מדינות לעם אחד

כבר כל ילד יודע, כי מדינת ישראל "האמיתית" זו שזוכה בתקציבים, בחינוך משופר, בזכויות מיוחדות ועוד, היא מדינת המתנחלים. לשם מעבירים כספים ללא שקיפות, כספים שחסרים במשרדי הרווחה, השיכון, החינוך . במדינת המתנחלים, חיים בדירות גדולות ומרווחות שעולות מחירים מגוחכים יחסית, למחירי דירות של המדינה השנייה. במדינת המתנחלים חיים המצביעים הפוטנציאלים שעשויים להעניק לביבי את הקדנציה הרביעית, בקומבינציות המתאימות.

במדינת ישראל "הרגילה", האזרחים, משלמים מיסים ותשלומים עבור קיום שוטף שלא משאירים להם כסף לפנסיה, לעתיד הילדים ולעתיד בכלל. אם בכיתות של ישראל האחת לומדים 40 ילד ומעלה, בצפיפות בלתי אפשרית, עם חוסר אפשרות ללמוד באמת הרי שבישראל האחרת הכיתות קטנות אין מחסור במורים, התנאים משופרים והכול סבבה. האחראים לישראל בעלת זכויות היתר דואגים שלעולם לא יהיה שלום עם השכנים. מלחמה, מתאימה הרבה יותר. בשלום צריך לעשות "ויתורים כואבים" מי מתכוון לזה בכלל? זו גישה מיושנת של ה"שמאל" שעבר עליה הכלח.

אז נכון לעכשיו, מבלי הזכיר את החטופים שנעלמו, נמשיך לחיות כך: אין מו"מ עם הפלשתינים. פשוט לא צריך. הכול בסדר גם בלי זה. ביבי ימשיך להתנהג כשליט כל יכול גם בלי הגדרה מדויקת אם הוא דיקטטור, מגלומן, או גאון שאין שני לו. בכנסת לא יציעו חוק שבו רה"מ מקבל משכורת משופרת אבל קונה לו את צרכיו מכספו. למה? כי ככה יותר טוב. קונים מה שצריכים על חשבון המדינה. רה"מ ימשיך לא לזכור שכל דבר שמתרחש בישראל הוא על אחריותו בלבד וימשיך להאשים את כל העולם.