עיסוק מול ריסוק
כאשר יש שבר מרוסק, קיימות שתי אפשרויות, קיימת אפשרות שהקיבוע נעשה בזמן, בוצע ניתוח אם היה צורך, ואז לאחר תקופה של קיבוע עוברים לשלב הפיזיוטרפיה והריפוי בעיסוק. אך אם השבר מטופל לא נכון, ולא מתבצע ניתוח בזמן, ושברי העצמות מתאחים פרא באופן שלוחצים על עצבים גורמים לנימול ו/או לשיתוק, לניוון השרירים, יוצרים שטפי דם פנימיים, גורמים כאבים אין קץ, ועלולים אף לגרום לנמק קטלני (אם נעצרת זרימת דם) מה עושים? כן. מרסקים ומתחילים הכל מהתחלה.
ואפשר גם לשלב, כי במקרה ששבורות שתי הידיים, יד אחת תתאים אולי לריפוי בעיסוק, בעוד היד השנייה מחייבת בשלב הראשון ריפוי בריסוק.
ואסור לבלבל לרגע בין שתי הידיים אסור חלילה לרסק את היד המועסקת, ודאי שאסור להעסיק את זו שמיועדת לריסוק, כל יד עם דרך הטיפול המתאימה לה, זו לריסוק וזו לעיסוק, יום ולילה, ללא הרף, עד אשר מחלימות שתי הידיים.
ציפי לבני – לביאת שלום ריאלית.
משברים מצמיחים מנהיגים, והמשבר הזה הוא המשבר של
ציפי לבני, המנהיגה הבולטת הראשונה אשר למרות חוסר האבחנה הראשוני של הממשלה והעומד בראשה בין העיסוק לריסוק, היא זו שחתרה להטמיע תובנה זו בשלבים שממשלת ישראל שקלה בצדק רב את מהליכיה, ונמנעה משליפות מבצעיות כפי שקרה בימי אולמרט.
ציפי לבני מוכיחה עצמה כנביאת שלום או נכון יותר לביאת שלום, השומרת על גוריה היטב היטב.
אמירותיה של לבני עד המשבר, במהלך הבחירות, עלולות היו להדאיג, שמא היא מדברת מפחדנות, שמא היא מדברת מתוך מרד לתורתם של ההורים, או שמא מושפעת היא יתר על המידה מהבוהמה התל אביבית, אך המשבר הזה מראה לנו ציפי לבני בעלת שתי פנים, פן העיסוק, ופן הריסוק, בלי גלגלון לפנים, בלי גלגלון לאחור, בלי התפתלויות לימין ולשמאל על-פי כיוון הרוח והאינטרסים האישיים, אלא קו ברור ומובהק, אלה לנו ואלה לצרינו, את אלה נרפא בעיסוק, ואת אלה בריסוק.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
