כבר מזמן שאני נמשך דווקא אליה יותר מלכל מישהי אחרת. מבין שפע המסעדות האחרות שפקדתי עד כה - מסעדת "התרנגול הכחול" התל אביבית (נסים אלוני 10) היא זו שכבשה את לבי, ואליה אני בא וחוזר כמסומם. לפחות בעיניי היא כליל השלמות, לאחר ניסיון-אכילה רב-שנים בה - גם אם הדברים עלולים להתפרש בעיני הקורא התמים כפרסומת גרידא.
"התרנגול הכחול", בניצוחו של בעליה, השף שאול בן אדרת, רשאית בהחלט לשאת תואר של מסעדה שאין בה מתום. העובדה שבסמוך לה ממש נפתחה מסעדת האחות "מיסטר ומיסיס לי" - אינה מעלה ואינה מורידה; גם לא בעובדת היותה מסעדה אמצעית במשפחת המסעדות של השף בן אדרת - אחרי בכורתה "קימל" האגדית. - אין בה כדי לגרוע ממנה מאום, וחזקה עליה שאין היא סובלת משום קומפלקסים האופייניים למה שקרוי "בנות-סנדביץ'".
בזכות עצמה
ראוי, על כן, בהחלט להודות ש"התרנגול הכחול" עומדת בזכות עצמה כמסעדה לתפארת, כשהשף בן אדרת מצליח להטביע עליה את חותמו המלא כאשף קולינרי ללא עוררין. מלבד מעדני הגורמה, היוצאים מתחת ידיו, יש ב"תרנגול הכחול" אוכל בריא ומזין לדוגמה, שקשה למצוא כמותו במסעדות אחרות. אפילו הישיבה המרווחת סביב שולחנות המסעדה, המעוצבת בטוב-טעם, היא חווייה בפני עצמה לסועד,
אחרי שיטפון המלים המחמיא - הגיעה העת להיווכח אם אכן כצעקתה. לשולחן שלנו הגיעו, כפתיח, סלטים שופעי בריאות של דלעת, ריזוטו ומסבחה, טרטר-סלמון וקבב-טונה. בצידם נחה חלה קלועה וגם קוקטייל מדליק של מרגריטה מחיית-נפשות. בהקשר זה נאמנים עלינו דבריה של הדיאטנית ד"ר אולגה רז, מבית החולים איכילוב, שפסקה בעצמה כי הסלטים האלה הם מזינים ובריאים.
תאווה לחיך
שתי המנות העיקריות שבחרנו, ממש התעלו על עצמן: שקדי-עגל עם תפודי הום-פרייז, ונתח-קצבים עם מחית תפודים. שתי המנות, שלוו בבקבוק של סודה צוננת, היו ממכרות, וזו מן הסתם גם הסיבה לכך שאנו מקפידים לחזור אליהן.
הקינוחים - מלבי מהסרטים ומגדל-שוקולד, משגע פילים - היו תאווה לחיך והותירו בפינו רק טעם של עוד. את הכרה המוצלחת הזאת השלים אספרסו כפול, שהיה במיטבו. החשבון לשניים הסתכם ב-305 שקל והוספנו עליו תשר של 20% כאות לשביעות-רצון מלאה. למותר לציין שמסעדת "התרנגול הכחול" קיבלה אצלנו את מלוא הנקודות של הסולם הקולינרי.
