הכרזת הח'ליפות האיסלאמית: משמעויות

ביום הראשון לחודש הרמדאן (29.6.14), יום בו במערב צוין יום הגאווה העולמי כביטוי לקדמה חברתית ותרבותית, הוכרז על הקמתה מחדש של הח'ליפות (המדינה) האיסלאמית ועל מינוי ח'ליפה (מנהיג) העומד בראשה.

ההצהרה בדבר הקמת הח'ליפות נמסרה בקלטת אודיו מפיו של אבו מוחמד אל-עדנאני, דובר המדינה האיסלאמית בעירק ובלבנט (סוריה הגדולה), ששנתה את שמה ל"מדינה האיסלאמית". להלן הנקודות העיקריות בהכרזת הח'ליפות שכותרתה "זו הבטחת אללה":

הקמת ח'ליפות איסלאמית - שלטון הח'ליפות משתרע בשטחים הנתונים תחת שליטת "המדינה האיסלאמית" בסוריה ובעירק ("מחאלב ועד דיאלי"). מועצת השורא (המועצה המייעצת) של "המדינה האיסלאמית" מנתה את אבו בכר אל-בגדדי לח'ליף.

יישום החוק האיסלאמי (השריעה) - "המדינה האיסלאמית" עמדה בתנאים להקמת הח'ליפות בין היתר לאור העובדה, שחוקי השריעה מיושמים הלכה למעשה בשטחים הנתונים בשליטתה ובמסגרת זו הוקמו בתי משפט איסלאמיים, הקובעים עונשים בהתאם לאיסלאם (הוצאות להורג, צליבה, קטיעת איברים, מלקות ועוד). המסגדים ממלאים תפקיד בעיצוב דרכו של הדור הבא, "את הצלב מנתצים" ו"את הקברים הורסים".

ביסוס שלטון הח'ליפות האיסלאמית - "המדינה האיסלאמית" הכריזה על שלילת כל תוקף דתי לקיומם של ארגונים ומסגרות איסלאמיות עצמאיות, ותבעה מכל הארגונים לקבל על עצמם את השלטון החדש ולהיות כפופים לו באופן מלא.

עליונות המוסלמים על עמי העולם וחתירה להשתלטות איסלאמית על העולם - המוסלמים הם האומה הטובה ביותר מבין האומות ולהם העניק אללה את ההבטחה להנהיג את העולם, בתנאי שיעבדו אותו ולא ישתפו אל אחר באמונה באללה או יקבלו על עצמם אידאולוגיה נוספת לזו של האיסלאם. זו עת הג'יהאד וההליכה בדרכו של הנביא מוחמד, אשר לאחר מותו הצליחה האומה האיסלאמית להשיג ניצחונות בשדה הקרב על האימפריה הביזנטית והאימפריה הפרסית, וראשיה היו למלכי ושליטי העולם (במשתמע, האומה האיסלאמית כיום יכולה לגבור על האימפריות הכופרות).

ייצוג המוסלמים בכל העולם - סמכות הח'ליפות האיסלאמית אינה מתוחמת לשטח הגיאורפי הנתון תחת שליטתה הישירה, אלא הח'ליף אבו בכר אל-בגדדי, הוא השליט החוקי של כל המוסלמים בעולם וחלה עליהם החובה להביע נאמנות לו ולציית להוראותיו.

שלילת הדמוקרטיה, החילוניות והלאומיות - "המדינה האיסלאמית" מצווה על המוסלמים להתנער מכל תפיסת עולם המנוגדת לאיסלאם, ובראשן הדמוקרטיה, החילוניות והלאומיות, ולשוב לדת האיסלאם כדי להכשיר את התנאים להבטחת אללה בדבר הכפפת העולם כולו לשליטה של האיסלאם.

המשך הג'יהאד בכל מקום - במסר למוג'אהידין, קראה "המדינה האיסלאמית" להמשיך במלחמת הקודש, שכן אללה ברך את המוסלמים בג'יהאד ובניצחון שהביא להקמת הח'ליפות, התפתחויות המעוררות חשש עצום במערב ובמזרח.

משמעויות ראשוניות מהכרזת הח'ליפות האיסלאמית:

"המדינה האיסלאמית" מנסה לקבע את הישגיה בשדה המערכה בסוריה ובעירק באמצעות יציאת ישות דתית מוסלמית סונית חדשה, המאיימת למוטט את הסדר המדיני האזורי הקיים, ששורשיו בהסכם סייקס-פיקו (1916).

שלטון הח'ליפות מיושם בשטח הנתון תחת מרותה, אך אין שלטון זה מקבל את הגבולות הקיימים ואת החלוקה של המוסלמים למדינות שונות על-פי מפתח לאומי. לדידו, החטא הקדמון שהביא לקריסתה של האימפריה העות'מאנית, שהייתה המשך לשלטון הח'ליפות, מצוי בלאומיות ובאימוץ אידאולוגיות מערביות הזרות לאיסלאם, דוגמת הדמוקרטיה, והג'יהאד מכוון אפוא למוטט את הסדר הקיים ולסלול את הדרך להרחבת גבולות הח'ליפות לכל שטח בו נמצאים המוסלמים.

היעד המרכזי והראשון במעלה של "המדינה האיסלאמית" הוא ביסוס שלטונה (אכיפת מרותה, התמודדות עם מליציות מקומיות דוגמת הכורדים), ובלימת מתקפת הנגד של צבאות עירק וסוריה בתמיכתן המלאה של אירן ורוסיה.

היכולת הצבאית של המדינה האיסלאמית להרחיב את שטחי כיבושיה מוגבלת. אשר על כן, מנסים ראשיה להשיג מכפילי כוח באמצעות הפנייה הישירה למוסלמים בכל רחבי העולם לתמוך בח'ליפות והקריאה לציבור המוסלמי למרוד בשלטון הקיים, ובדרך זו להאיץ את המהפכה האיסלאמית העולמית.

לעיתוי ההכרזה בתחילת חודש הרמדאן נודעת חשיבות עליונה בהקשר זה. ארגון חיזב א-תחריר (שלו שלוחות גם במערב) כבר הזדרז לברך על ההצהרה בדבר הקמת הח'ליפות. החשש מפני "המדינה האיסלאמית" ניכר בסעודיה (פנינת הכתר בחזון הכיבושים של "המדינה האיסלאמית"), בירדן (החוליה החלשה) ובמדינות נוספות (בלבנון נמסר על מינוי מנהיג ל"מדינה האיסלאמית"). הסכנה לחוסר יציבות אזורי גדולה מעבר.

הכרזת הח'ליפות מציבה אתגר בפני הארגונים האיסלאמיים היריבים, ובעיקר בפני האחים המוסלמים, שניסו לקדם את תפיסת "האיסלאם הפוליטי" המשלב בין האיסלאם לדמוקרטיה (על-פי הפרשנות האיסלאמית), כדי להשיג בשלבים את היעד הסופי של שליטה איסלאמית גלובלית.

"המדינה האיסלאמית" הוכיחה בשנה האחרונה שאין היא רואה כל מקום לפשרות עם ארגונים שאינם מקבלים באופן מלא וללא ערעור את מרותה, כפי שבא לידי ביטוי במלחמה רוויית הדמים שפתחה בה נגד ארגון ג'בהת אל-נוסרה בסוריה, הנתמך בידי אל-קאעידה, עד שחילצה ממנו את הכרזת הנאמנות.

הכרזת הח'ליפות מסלימה את העימות בין סונים לשיעים, שעשוי לגלוש גם לקהילות המוסלמיות במערב. בהקשר המוסלמי-סוני, תחושת ההזדהות עם הח'ליפות יוצרת תנאים להרחבת פעילותן של שלוחות המזוהות עם האיסלאם הקיצוני במערב, הן לצורך גיוס מוג'אהידין ללחימה והן לשם ביצוע פיגועי טרור.

ישראל, שלא נזכרה באופן ישיר בנאום ההכרזה על הקמת הח'ליפות האיסלאמית, נכללת בהגדרת האויבים שהמוסלמים מצווים להשמיד כדי לבסס את שלטון האיסלאם בעולם.

ביטחונה של ישראל עומד בפני אתגרים חדשים ומורכבים מבעבר, על-רקע המציאות האזורית החדשה המתהווה במזרח התיכון, ובראשם עליית האיסלאם הקיצוני, מעורבות צבאית אירנית הולכת וגוברת במעגל קרוב לישראל, איומים ישירים על יציבות המשטר ההאשמי בירדן והתחזקות הזרמים התומכים במדינה האיסלאמית בשטחים הפלשתינים. איומים אלה מחדדים פעם נוספת את סוגית גבולות בני ההגנה ממערב לירדן.