לא נעים למתוח ביקורת על נשיא עוד טרם הושבע לתפקידו, אך אין מנוס מכך כשהאיש נכשל בהתבטאות מדינית חמורה בנושא הכי שנוי במחלוקת בעם. זו אכזבה למי שציפו שהנשיא החדש ישים קץ לשערוריית הפוליטיזציה של הנשיאות שהנהיג קודמו.
לפי הדיווח ב'
ידיעות אחרונות' (26.6.14), בנאום בפני הכנס לעיתונות יהודית עולמית בירושלים, שיבח מר ריבלין את דבריו של אבו-מאזן בגנות חטיפת הנערים, ובין היתר אמר ש"זו הזדמנות לבניית יחסי אמון בין הצדדים... ומחייב הידברות בלתי פוסקת".
כל זה, בלווית מליצות כמו "אנחנו נושמים את אותו האוויר, שותים אותם המים". שכח הנשיא הנבחר, שאבו מאזן מעניק משכורות שמנות, מחלק פרסים ומנציח אלפי מחבלים רוצחים, שגרמו לאלפי נפשות שלא לנשום עוד אויר ולשתות מים - לעולם. והוא פעל בניגוד למדיניות ה
ממשלה לשמור על מרחק מרמאללה, כדי לאלץ אותה לפרק את השותפות הטרייה עם החמאס, הארגון שחטף את הנערים.
מעבר לכך, מחקו שבחיו של הנשיא הנבחר מן הזיכרון את הסיבה לניתוק השיחות ע"י ישראל - קבלת סטאטוס של מדינה באו"מ תוך הפרת
הסכם אוסלו ואחר כך גם חתימה על אמנות בינלאומיות בשם "המדינה הפלשתינית". אבו מאזן מוטט כך את הבסיס לכל מו"מ, מפני שאם הם כבר 'מדינה', על מה עוד נשאר לדון?! אם לא די בכך, הלך אבו-מאזן והרכיב ממשלה ביחד עם החמאס, ועל כל זה מרח הבעת הצער מאולצת על החטיפה. זה אינו רק "טובל ושרץ בידו", זה - שרץ טובל! אבל זה הספיק כדי למוסס את השמאל וגם את הנשיא הנבחר.
על כן, בצדק סרב נתניהו להמשיך במו"מ ולהכיר במשתמע במחמוד עבאס כנשיא של מדינה. בא הנשיא המכהן שלנו,
שמעון פרס, ובדרכו ההרסנית דקר את ראש ממשלתו בגבו: פיזר שבחים נלהבים לשליט רמאללה וקרא לחדש מיד את המו"מ איתו.
בעולם התרבותי אין תקדים להפקרות שלטונית כזאת, של ראש ממשלה הממלא דלי, בא הנשיא, בועט בדלי ושופך את תוכנו. אלא, התנחמנו שימיו של פרס כנשיא תודה לאל ספורים, ואת יורשו זיהינו כאנטיתזה שלו. קיווינו, שמעתה תשרור בממלכה שלנו הרמוניה ולא קקופוניה.
יאמרו אולי, שדבריו של ריבלין באו במענה על מכתב ברכה שמחמוד עבאס שלח אליו, ובו ברך אותו על בחירתו לנשיא. דא עקא, שבראש מכתב הברכה התנוסס הלוגו "דאולת פלשתין" - לאמור, מ ד י נ ת פלשתין. לכן, היענות - כ ל היענות, ולא כל שכן היענות חיובית כפי שנענה ריבלין - משמעותה הייתה הכרה בעובדה המוגמרת, כביכול, שרמאללה היא כבר מדינה!
לא פלא, ש'ידיעות אחרונות' סיכם (אני מצטט): "כשהיה חבר כנסת נחשב ראובן ריבלין לנץ מדיני, אבל אתמול הצטייר דווקא כיונה...", וזה מביא אותנו אל ההקשר הרחב של התקלה הזאת, אשר מי ייתן ולא יהיה לה המשך, כוונתי ל-"תסמונת הפרדוקס הרביזיוניסטי".
חגי סגל במקור ראשון (דיוקן, 27.6.14) ציטט מנעמי שמר: "מחנה השמאל הוא הנגוע ביותר בשגרת המחשבה, הוא ממש מומחה ברכיבה על סוסים מתים". ואכן, הדוקטרינות המרכזיות של השמאל נחות כולן בפח הזבל של ההיסטוריה, חוץ מן ההתיישבות שבה בגדו ודווקא חלק מתלמידי תלמידיו של ז'בוטינסקי אימצוה והיא עולה בידם כפורחת.
תמצאו שם את ההתנגדות למדינה היהודית, את חלוקת הארץ, סוציאליזם נוסח מפא"י ומפ"ם וכל מה שביניהם, את הקיבוץ על טהרת השיתופיות ולאחרונה גם את "השלום". לעומת זאת, תורת ז'בוטינסקי - גם הרעיונות הסוציאליים וגם חזון א"י השלמה - נראית מיום ליום יותר רעננה ואקטואלית.
הפרדוקס הוא, שלמרות המציאות הגלויה הזאת, שורה ארוכה של מנהיגים מן המחנה הרוויזיוניסטי, וביניהם 'בנים-של', אימצו לעצמם חלקים ממחסן הגרוטאות הרעיוני של השמאל. זה כנראה בגנים של השמאל לנכס לעצמו את הריאליזם המפוכח, ולימין - הזיות משיחיות, למרות שהמציאות היא הפוכה: השלום הפלשתיני נחשף כהזיה אובדנית, ומה שהם מכנים "שטחים" כתעודת ביטוח חיונית. ובכל זאת, אישים רבים מן הימין סוטים ממסילותיהם שמאלה, נופלים, כבים ואובדים בחלל.
רשימה חלקית:
שלום רוזנפלד, בנימין לובוצקי,
יצחק ברמן,
רוני מילוא, אריה נאור. היו שגם הפכו להיות מוכיחים בשער עם בשורתם השמאלנית, דוגמת משה עמירב,
עזר ויצמן,
ציפי לבני,
דן מרידור,
איתן הבר,
אהוד אולמרט ואריק שרון בימיו האחרונים, הרעים. אחרים נקטו בשקט מדיניות של ויתורים ונסיגות שהייתה גורמת לז'בוטינסקי להתהפך בקברו: פוליטיקאים כמו
מיכאל איתן,
אביגדור ליברמן,
צחי הנגבי. ברשימה העגומה הזאת גם מדינאים מן השורה הראשונה כשמואל תמיר, מנחם בגין ו
בנימין נתניהו.
לפני 7 שנים שוחחתי כאן על התופעה המוזרה הזאת וניסיתי לתת לה הסברים. כאן אסתפק במאפיין פסיכולוגי המתאים כמעט לכל הדמויות - הרצון "להראות להם", היצר "להוכיח להם" למשמיצים מהשמאל: אמרתם שאני מכוער, הוזה, קיצוני, מחרחר מלחמה, פשיסט? עכשיו, צאו וראו כמה אני יפה, שפוי, מתון, רודף שלום ודמוקרט!
לא נותר אלא לומר לנשיאנו החדש: אין צורך שתוכיח להם כלום, אדרבה, עליהם חובת ההוכחה! "השלום" שלהם רצח אלפי יהודים וערבים, הנסיגה שלהם הביאה אסון, ההתנחלות שלנו מצילה את המצב. אנא ממך, אל נא תצטרף לרשימה הפתטית של "הנסיכים" ממפלגתך, שמצאו את עצמם מחזרים על פתחי השמאל.
כל מה שהעם רוצה ממך הוא - שתהיה אתה!
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
