|   15:07:40
דלג
  בועז מושקוביץ  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

קורס בסיסי לרודנות <span style='font-weight:normal;'>[ו]</span>

פסוודו-דמוקרטיה: מה מתרחש בפועל אחרי שהחברה רושמת על נייר הקמת המשטר הדמוקרטי? מהם יחסי הכוחות בהתמודדות בין החברה הזו לבין הרודנויות הסובבות אותה? המאמר השישי בסדרה, העוסקת בקשר בין מהות המשטר הרודני לבין המלחמה במזרח התיכון
06/03/2005  |   בועז מושקוביץ   |   מאמרים   |   תגובות

הרעיון להוציא את ההכרעות מידי אדם אחד לידי ציבור, היה קיים מאז העולם הקדום, אבל מימושו אף פעם לא היה מוצלח. הדמוקרטיות הפרימיטיביות הראשונות של אתונה ורומא הוגבלו לגברים בלבד, לא כללו את הצדק האוניברסאלי ביחס לכל אדם, התירו עבדות, קרבות גלדיאטורים ומלחמות.

המצב בארה"ב בראשית דרכה היה דומה, אולם עד אז ארה"ב כבר רשמה בחוקתה "חרות וצדק לכל" וקבעה את זכותו של כל אדם לחפש את אושרו. המהפכה הצרפתית עד אז כבר חרתה על דגלה עקרונות של חרות, שוויון ואחווה ובראשית המאה ה-20 החלו להתפתח הרעיונות של שלום ושוויון הזכויות לנשים. רצף האירועים של כל התקופה הזו המחיש את הפערים הכואבים בין הרעיונות היפים לבין הביצוע האומלל, אבל תהליך ההומניזציה של האדם יצא לדרכו.

הקצב האיטי של ההומניזציה יצר תחושה, ששום דבר לא משתנה בכלל. המוראות של העולם הישן משתכחות מהר מלב האנשים וכבר נדמה להם, שהחברה הפגומה, שבה הם חיים, היא לכל הפחות אותה החברה הפגומה, שקיימת במדינות הרודניות. אמנם התמורה הגדולה המתרחשת במעבר מרודנות לחרות היא המעבר מהחבאת פגמי החברה על-ידי השלטון ללהיטות לחשוף את הפגמים על-ידי האזרחים.
החברה הרודנית מציירת את עצמה כמופת של סדר ומוסר גבוה, לאנשים, המגבשים דעות על-פי מותגים, קל יותר להזדהות איתה מאשר עם החברה שלהם, שאת תאור פגמיה הם רואים, שומעים וקוראים כל יום - מכאן קצרה הדרך להערצת סטלין, סדאם וערפאת.

סרבנות הדמוס

החברה החופשית לא מקלה על חבריה בתחום קבלת ההחלטות. חברות האזרחים ב'דמוס', קרי קהיליית מורשי ההשתתפות בקבלת ההחלטות, מטילה אחריות ומחייבת התעמקות בכל נושא שבמחלוקת. מרבית אנשי הדמוס במדינות החופשיות רק מרחפים על פני צבירת ידע והתעמקות בחשיבה, נמנעים מיוזמה ואקטיביזם פוליטי וחברתי, נסחפים אחרי סיסמאות, מתייחסים להשקפות כאל ענייני אופנה, מאמינים בשקרים וזיופים הכי פרימיטיביים וגם בולעים בשקט את העלבון, כשהשקרים נחשפים - כלומר מועלים בתפקידם כאנשי דמוס.

כתוצאה, מוקד ההכרעה האמיתי עובר לקבוצת אנשים מצומצמת. בישראל חוג אנשים, שמספרם פחות ממאה, קובע את ההכרעות החשובות ביותר. לא הייתי ממהר להאשים את האליטה השלטת דווקא, כי הרי השלטון לעולם יהיה בידי מי שתופס אותו. כדי שהשלטון ("קרטוס") יהיה בידי הדמוס, כלומר תיווצר במדינה דמו-קרטיה חייב הדמוס לתפוס את השלטון, אבל הדמוס מוותר מראש ואנחנו מוצאים את עצמנו עם פסוודו-דמוקרטיה.

הקו המשותף העיקרי בין רודנות לפסוודו-דמוקרטיה הוא הנטייה התמימה של האזרחים להיכנע לשטיפת מוח. לא חשוב כמה הם דוחים את האידיאולוגיה הרשמית וכמה הם נשבעים לא להאמין לתקשורת והפוליטיקאים - בסוף התמימות מנצחת והאזרחים נכנעים.

חוסר האמון והביקורת מעייפים את דעתו של האדם, עד שהיא נכנעת ונפתחת לתכתיבים, ולו חלקית. כך, רוב תושבי ברה"מ, למרות חיי העליבות שלהם, האמינו במשך דורות, שהמשטר הסוציאליסטי טוב ושארה"ב זוממת לכבוש אותם; תושבי ישראל נכנעו לאמונה, שמלחמת הערבים נגדם מתרחשת בגלל חמדנות ישראל לנכסי מקרקעין - זו פעולת ההגנה הטבעית של המוח נגד עומס יתר: עדיף להירגע ולהאמין, שלא בכל מילה מרמים אותך וחייבת להיות גם איזושהי אמת בדברים המושמעים באוזניך מדי יום על-ידי התועמלנים של השלטון.

אחת התופעות המכוערות ביותר בחברה הפסבדו-דמוקרטית הזאת היא השימוש הנפוץ במשפטים כמו: "אין לי צל של ספק ש...", "כל מי, שעיניו בראשו רואה ש...", "איך דרך אחרת חוץ מ...", "אני בטוח במאה אחוז ש...", "יש לי את הפתרון האפשרי היחיד והוא…" - הביטויים האלה משדרים בטחון עצמי וסמכות. המנהיגים מוצאים אותם יעילים ביותר לבניית המנהיגות על סרבני הדמוס. אלה האחרונים משתמשים בהם בעיקר כדי להסתיר הרגלי חשיבה לקויים והנמקה חלשה. אמנם, על-פי המהות של הדיון הדמוקרטי, הביטחון של מאה אחוזים הינו זכותו הבלעדית של האלוהים ואין יצור אנוש בשר ודם מסוגל ורשאי להיות מחוסר כל צל של ספק.

כבר לפני 2600 שנה לימד סוקרטס, ששום דעה אינה מוחלטת, מילותיו "איני יודע כלום מלבד העובדה, שאיני יודע כלום" היו אחת ההארות הגדולות בהיסטוריה בתחום ההבנה של טבע האדם וחקר העולם. איננו יודעים שום דבר לבטח, אנחנו יכולים רק לחפש את האמת על-ידי מחקר ועימות בין דעות שונות.

לאחר יציאת אירופה מימי הביניים, החלו הפילוסופים האירופאים לגלות מחדש את הספקנות. במאה ה-17 הטביע רנה דקארט את מושג "הספק השיטתי": להטיל ספק בכל דבר, לשאול שאלות על כל דבר, להגיע למסקנות חדשות ושוב להטיל בהן ספק. עד היום אנחנו מוצאים מעט מאד עקבות של הספק השיטתי בשיח המדיני של האומות והממשלות.

האנשים הבטוחים בצדקתם במאת האחוזים הם אלה המפוצצים אוטובוסים ומטוסים או תופסים שלטון במדינה בכוח או בשטיפת מוח האזרחים בסיסמאות - הרי הם אינם מניחים או סוברים או משערים או מגבשים דעה, הם ממש יודעים מהו הדבר הנכון לעשותו. לעומת זאת, לאדם בן-תרבות תמיד יש ולו אחוז או אפילו פרומיל אחד של ספק, המאפשר לו לשמוע דעות אחרות מפי האנשים, שגם להם יש אחוז או פרומיל אחד של ספק - ולהתייחס אליהן ברצינות.

בחברה הפסוודו-דמוקרטית אנשים בעלי יוזמה יכולים להגיע למוקדי קבלת ההחלטות בעזרת תרגילי פרסום, תחבולות, חנופה, ניצול שררה ורמיית הבוחרים. בעלי היוזמה האלה מאוגדים במפלגות, המייצרות מערכת של סיסמאות וגימיקים פרסומיים לקראת כל מערכת בחירות.

תרגילי הפרסום האלה עולים ממון רב, לכן המפלגות אוספות תרומות מאזרחים אוהדים ומקבלות מקופת המדינה כספים, על-פי "חוק מימון המפלגות". החוק הזה נחקק בישראל כדי להגביל את התרומות מאזרחים וכך לצמצם את התלות הכספית של הפוליטיקאים באנשי עסקים עשירים. הצלחת החוק בניתוק הקשר בין הון לשלטון מוטלת בספק, אבל בכל מקרה, מי שנהנה מהשיטה, אלה משרדי פרסום ושאר בתי עסק המייצרים חומרי פרסום מרהיבים עבור המפלגות - עתירי גרפיקה וחסרי תוכן.

הדמוס רואה, מקשיב, מסכים בשקט עם גנבת כספיו לטובת מסעות רמייתו והולך להצביע למי שסיסמאותיו הקצרות והברורות משכו אותו יותר. הוא אינו מחבב את רוב המועמדים ומתנחם בידיעה, שלפחות לא כל אחד מהם ייבחר; רוטן ומאשים את כל העולם, רק לא את עצמו.

החלום והמציאות

המדינות הפסוודו-דמוקרטיות הן מדינות רעות, הפותרות את בעיותיהן בחוסר יעילות וללא מקצועיות, גורמות סבל מיותר לאזרחיהן - והן המדינות הטובות ביותר הקיימות בפועל היום בעולם. הקמת המדינות הפסוודו-דמוקרטיות הייתה צעד ענק לאנושות בתהליך היציאה מאופל הרודנויות.

רק לאחר הצעד הזה קמו המדינות הלא יוצאות למלחמה בעקבות כל גחמה של השליט. המדינות האלה המהוות בסיס להתפתחות הדמוקרטיה בעתיד והן התקווה לניצחון על טרור, מלחמות ודיכוי. רק במדינות האלה ניתן לצפות לאחריות כלשהי של הנבחרים כלפי הבוחרים, לדבר על לגיטימיות כלשהי של בתי משפט ומוסריות הצבא, כל חלופה מן החלופות הקיימות תהיה נפילה לתהום. ההתנגדות למדינות האלה פרושה תמיכה ברודנות ובמלחמה בין מדינה פסוודו-דמוקרטית לבין רודנות, לתמוך במדינה הרודנית - זוהי לא רק איוולת אלא פשע בפני הדמוקרטיה העתידית.

השלטון הפסוודו-דמוקרטי הוא השלטון הטוב ביותר, שהצליחה האנושות להקים עד כה. זו חברה, שאזרחים נהנים מחופש לדבר על ערכי הדמוקרטיה האמיתית ולחלום על כינונה, בלי להיאסר בעוון פעילות חתרנית. קיימות בה זכויות קניין, חופש עיסוק ושלל חירויות הפרט, שאזרח מן השורה יכול לנצל אותן, אם יתעקש, במידה לא מבוטלת של הצלחה. בשלב זה של התפתחות האדם, זאת הפשרה המעשית בין הרודנות החשוכה לבין השאיפה האוטופית של האבות המייסדים של הרעיון הדמוקרטי לייסד חברה שוויונית, חכמה וצודקת.

כשאני רואה בעיני רוחי, בחלומות עתידניים, את המדינה הדמוקרטית, אני רואה דמוס התובע דיון ענייני יומיומי בשאלות שבמחלוקת; אני רואה איסור מוחלט לפוליטיקאים לקיים קשר מקצועי עם אנשי פרסום או לקדם את עצמם בעזרת סטיקרים, ג'ינגלים וגימיקים. אני חושב על מערכת בחירות צנועה ומשעממת, אך יעילה.

לכל מפלגה יהיה מצע הבחירות - החומר הפרסומי היחיד המחולק לבוחרים - שגם יופקד למשמרת בבית המפשט העליון, כחוזה בין מפלגות לבוחרים, כמסמך משפטי, שעל הנבחרים מוטלת חובה לקיימו, למעט פשרות סבירות לצרכים קואליציוניים; הפרתו תהיה כרוכה בעונשים.

בחברה הזאת, כל מי שאינו מסוגל לבסס את הצעותיו לפתרון הבעיות של המדינה על מידע וניסיון וכל מי, שאין לו ספק, שרק הוא צודק והתוכנית שלו היא היחידה האפשרית, יוענשו בנידוי על-ידי הדמוס הזועם. לאנשים כאלה לא יהיה סיכוי להיבחר אף לא לוועדת תרבות שכונתית.

במדינה כזאת הפתרונות לבעיות של הביטחון, החברה, הכלכלה והחינוך יימצאו בסיעור מוחות של התבונה המשותפת של הדמוס ונבחריו, כאשר כלי התקשורת ממלאים את ייעודם כהגדרתם: לספק תשתית טכנולוגית לשיח הציבורי.

אמנם, כמו שהמלכים של העבר לא מיגרו את עצמם מהשלטון, כך המעבר לדמוקרטיה לא יתבצע על-ידי הנבחרים הקיימים, אלא בלחץ הדמוס, שיכול לבוא אחרי שינוי יסודי באופן, שבו כל אדם בוגר מגבש את דעותיו ותצמיח מנהיגות חדשה לחלוטין במקום זו הקיימת.

האנשים השולטים בחברה הפסוודו-דמוקרטית, בגלל אופיים הרודני, נוטים לאותם הפגמים האופייניים לרודנים. הם מבינים, שאנשים בעלי סקרנות ויכולת חשיבה עצמאית מסוכנים להם ומשתדלים למנוע מהם מידע ולהקיף אותם בטבעת תועמלנים-"פוליטרוקים".
ההגבלות על המידע והחשיבה הקיימות גם בבארונויות הקטנות בתוך המדינות, כמו העולם האוטונומי של האקדמיה, בעיקר במחלקות של מדעי הרוח, המדינה והמשפטים, הנשלט כמעט בלעדית על-ידי הגרעין הקשה של המחנה "שטחים-תמורת". בסביבה הזאת, חלק מהאנשים בעלי דעות חורגות מהמתווה המוכתב על-ידי ברוני האוניברסיטאות, מסתירים את דעותיהם האמיתיות מתוך דאגה למקום העבודה.

כתוצאה, האליטה האינטלקטואלית הישראלית לא סיפקה את הסחורה הנדרשת ממנה, כלומר קיום הדיון השכלתני בכל הקשור ליחסי ישראל עם הרודנויות הערביות ועם העולם המערבי. הם רק ידעו לקדם יותר ויותר את העקרונות הקבועים של חוגם החברתי.

אהוד ברק כמשל

כשמנהיגי המדינה נבחרים מחדש מדי מספר שנים, איש מהם אינו יכול לצבור את הניסיון מדיני הדרוש כדי לשחק את משחקי האינטריגות הבינלאומיות נגד אותם מנהיגי המדינות, שרק המוות או הפיכה צבאית מפרידים בינם לבין השלטון. הנשק הדרוש לראש ממשלה של מדינה בעלת שלטון נבחר הוא צוותי חשיבה הבנויים ממומחים בעלי השקפות שונות, המסוגלים לשלב את העוצמה השכלית שלהם כדי להביט בכל בעיה מנקודות ראות שונות.

הדיון החופשי והאינטליגנטי של אנשים בעלי רקע השכלתי וערכי שונה, פתיחות לכל דעה, תשומת לב לכל עובדה, התבונה המשותפת של האנשים הרבים ופתיחותו של המנהיג הנבחר לשמוע כל דעה ולשנות את דעתו - יגברו על ניסיונו וערמומיותו של כל רודן.
נשק התבונה הקולקטיבית הזה צובר אבק במרתפים של משרדי ממשלת ישראל. סביב ראשי הממשלות נמצאים יועצים בעלי דעות קרובות לדעותיו של בעל הבית. מתקבלים רק אלה המציגים קבלות על הנאמנות; הם נאבקים ביניהם על חיבתו של ראש הממשלה על-ידי הנהון צייתני מאוס.

מי שאינו מיישר קו, לומד מהר מהו הייעוץ הנכון או מסולק ממוקד קבלת ההחלטות. אהוד ברק היה רמטכ"ל בתקופת לידתו של הסכם אוסלו. "בהסכם הזה יש יותר חורים מהסכם", כך בערך התבטא בתחילה, אך לאחר שלמד את כיווני הרוח החדשים בלשכת ראש הממשלה והיות וריחה של כורסת שר הפנים קסם לו, נהפך במהרה לאחד המצדדים הנלהבים של הסכמי אוסלו.

מדינת ישראל וארצות המערב משתמשות בלגיונות של יועצים מומחים, שתפקידם להמציא "הערכות". הקריירות וההכנסות של המומחים האלה תלויות בממסד אקדמי, שנתון למרותו של ממסד פוליטי ובממסד התקשורתי הנתון למרותו של הממסד העסקי הקשור לממסד הפוליטי. במחקר, שהם מבצעים לכאורה, הם לא מחפשים את האמת בכל מחיר, אלא את החיזוקים להנחות המוקדמות שלהם; מטרתם האמיתית היא לרצות הממסדים. אין להם כל סיכוי להגיע לפתרונות לא תקניים ולא קונפורמיסטיים.

כצפוי בתנאים אלה, רוב הערכותיהם מתבררות כמוטעות. שרשרת ארוכה של אירועים לא נחזתה על-ידי כל שירותי המודיעין וכל גדודי המומחים של ישראל והמערב. הדוגמאות הקלאסיות הן המהפכה האיסלמית באירן, המלחמה בין אירן לעירק, הפלישה העירקית לכווית, שתי ההתקוממויות ביש"ע, הקמת חיזבאללה בלבנון ופיגועי התאבדות - כל אלה נפלו עליהם בהפתעה מוחלטת.
היו להם כישלונות נוספים. בימי אהוד ברק כראש הממשלה, שוב ניעור מתרדמתו האריה מדמשק ופתח במעין משא ומתן עם ישראל. בכירי הפרשנים של התקשורת הישראלית קבעו בהתלהבות, שהפעם זה ממש רציני. גרוע מזה: אגף המודיעין בצה"ל העריך, שהנשיא חאפז אסד "קיבל החלטה אסטרטגית לכרות ברית שלום עם ישראל". כל מי שניסה לטעון אחרת הושאר על ידי סוללת היועצים מחוץ למעגל מביעי דעתו בפני ראש הממשלה.

אהוד ברק החל מצחצח עטו לקראת טקס החתימה. הרמטכ"ל היהיר והטירון הפוליטי הזה, תוך פחות משנתיים בתפקיד, התנהג כמו שיכור ומבולבל והצליח להמאיס את עצמו על רוב הציבור ועל רוב מקורביו. הוא היה בטוח, שלו רק היו מסדרים לו פגישה בארבע עיניים עם אסד, תוך שעתיים היה סוגר איתו את כל העניין - במלים אלה דיבר אל העיתונאי דוד בדין.

כצפוי, אסד-האב שיחק עם ברק כמשחק חתול עם עכבר ובסוף ירק אותו במיאוס. לא החלטה אסטרטגית ולא ברית שלום. התקשורת גלגלה לשמיים את עיניה המתחסדות בשאלה ללא מענה: איך יתכן, שבכירי הפרשנים טעו? לא הועמדה לדיון הציבורי העובדה, שגם אמ"ן נתן הערכה לא על סמך המידע מתוך מסדרונות השלטון בדמשק אלא מתוך מסדרונות השלטון בירושלים, או במלים פשוטות, התקרנף ונתן הערכה מזויפת, בהתאם לציפיות של הבוס. למזלו של ברק, לא הייתה לו ההזדמנות לתת ולשאת עם אסד ישירות, כי על-פי יחסי הכוחות, הוא היה יוצא ממנו כמו שהיה יוצא מזירת האגרוף מול מייק טייסון.

תאריך:  06/03/2005   |   עודכן:  06/03/2005
בועז מושקוביץ
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בואו נדמיין... יום שני הקרוב שביעי לחודש מרס 2005, ועדת החינוך של הכנסת מעבירה את "חוק התריסר" בקריאה שלישית, אין המולה גדולה סביב החוק, ביום למחרת תהיה איזה כתבה קטנה באחד העיתונים הארציים בעמוד 8 למטה.
06/03/2005  |  ארז רואימי  |   מאמרים
ביום רביעי האחרון, 3.3.05, בערב, הופיע האלוף (מיל.) גיורא איילנד ראש המועצה לביטחון לאומי בערוץ 10 אצל 'לונדון וקירשנבוים' באחת ההופעות הרהוטות והמרתקות בטלוויזיה בעקבות האירועים בלבנון. הראיון עסק במהפכת הכיכרות בלבנון וגם במו"מ שלא מתקיים עם סוריה. אבל דווקא הרהיטות של הדובר חשפה את אחת החולשות של החשיבה הישראלית - השתלטות החשיבה הצבאית על אורח חיינו.
06/03/2005  |  דני רשף  |   מאמרים
צה"ל הובס עד כה בכל המלחמות מאז מלחמת ששת הימים, וגם במלחמת ששת הימים לא ניצח, אלא נבנה מהמבצע המדהים של חיל האוויר. רק הבנה, כי צה"ל נכשל במילוי תפקידו, תביא את הנהגתו לערוך בדק-בית בטירה - לפני שתקרוס כליל.
06/03/2005  |  אביתר בן-צדף  |   מאמרים
עדיין לא ברור מה הוכרז פעמים רבות יותר: תחילתו האחרונה של קץ הסכסוך או מותו הסופי והמוחלט של כבוד היו"ר. מה שכן ברור הוא שהסכסוך רווי הדמים והסבל הזה רווי לא פחות גם בבלבול ובמעשי חלמאות.
05/03/2005  |  אהרון שחר  |   מאמרים
שר האוצר בנימין נתניהו, דוגל כידוע בהפרטת החברות הממשלתיות. מדיניות זו, שהינה מבורכת כשלעצמה, והיתה מקובלת גם על ממשלות קודמות, אומצה על-ידי ממשלתו של אריאל שרון. מה שצריך עתה להדאיג, נוכח העסקות הלא מוצלחות של נתניהו, הוא זה: מדוע צריך לממש מדיניות זו, בכל מחיר, משל חובה לבצע עכשיו "מכירת חיסול". שאלה זו מתחדדת, אם בוחנים את פעולותיו של נתניהו, ואת המכירות בפועל שהוא מבצע.
05/03/2005  |  יואב יצחק  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
עידן יוסף
עידן יוסף
החופשי חודשי ב-42 שקל ש"מוכרת" שרת התחבורה לתושבי אילת ייטיב רק עם מי שיסכים להיות "כלוא" בתוך העיר    בפועל, אילתי שירצה להגיע לעיר אחרת בארץ יידרש לשלם 305 ש"ח - יותר מפי 2.7 מאשר...
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il