הפתעת המנוצחים יום הקרב הראשון בין ישראל לחמאס הסתיים בתבוסה מכאיבה למדינת ישראל; כנופיות מחבלים מזוינות, חמושות בטילים, ומאומנות ללוחמה, ימית, יבשתית ותת-קרקעית, הכו בהפתעה את הצבא החזק, המאומן, המתוחכם, אשר בידיו מירב הטכנולוגית המתקדמות במזרח התיכון. כך, לא הקלו מאות התקיפות של המטוסים, עם הפצצות החכמות ולוחמה אלקטרונית, על ההפתעה האסטרטגית המכאיבה של החמאס.
ההפתעה הראשונה - היוזמה והכתבת המהלכים. לא מדינת ישראל המגמגמת, המתחננת להפסקת אש ("שקט ייענה בשקט"), לא המהלכים החשאיים והבינלאומיים שאין כלום מאחוריהם שכן, אבו מאזן כבר פנה בתלונה לאו"ם, ומצרים כבר גינתה את ההתקפות ברצועה. ואחרי התחנונים באה האולטימטום הריק של נתניהו, והאסטרטגיה הכושלת של "הסלמה מדורגת", כאשר החמאס יודע שהממשלה לא רוצה לחסל את החמאס, והצבא לא רוצה להילחם קרקעית בשטח בנוי רווי מלכודות, ואלפי לוחמי טרור של הרצועה.
ההפתעה השנייה - היוזמה האופרטיבית גם היא הייתה של החמאס, הוא תקף מהים על-ידי קומנדו ימי את קיבוץ זיקים מצפון לרצועה, ובדרום הרצועה, פוצץ מנהרת נפץ מתחת למוצב צה"ל בכרם שלום. בממד הלחימה התת-קרקעית, אומנם גילה צה"ל ופוצץ מנהרת נפץ, חיסל את הקומנדו הפלשתיני בירי טילים, אבל מצנחי רחיפה שהתגלו בשטח ללא מפעיליהם, מציינים איום פוטנציאלי נוסף של אנשי קומנדו מוטסים, שהם תזכורת לפאשלה הכואבת של ליל הגלשנים ליד קריית שמונה, בשנות התשעים של המאה הקודמת. ומה עשה צה"ל כדי להפתיע את האויב? כלום, More of same - חזרה נדושה ומוכרת של מבצעים כושלים, קודמים שנעשו ברצועה.
ההפתעה השלישית - יוזמה טכנולוגית סודית שהובילה להפתעה אסטרטגית של החמאס - שלא רק תקף ברקטות פאג'ר M75לטווח 75 ק"מ את מרחב השפלה, ירושלים, כפר סבא, השרון, תל אביב וגוש-דן, אלא ירה צפונה, כדברי נסראללה בלבנון 2006 - "באעד באעד" לתל אביב (בערבית: מעבר, מעבר לת"א) ורקטות בטווח של מעל 100 ק"מ כבר נפלו, להפתעת אמ"ן והשב"כ בחדרה, בנימינה, וזכרון יעקב, וחיפה כנראה תהיה הבאה בתור.
ההפתעה האסטרטגית הרביעית - המהווה הצלחה מוראלית של הערבים, ותבוסה מחפירה לישראל, היא המרד של "ערביי ישראל" המתגבר מיום ליום, וצובר תאוצה ועוצמה המתגברים והולכים בכל יישובי הערבים בישראל, בצפון, במרכז ובנגב. בפעם הראשונה מאז הנכבה הערבית של 1948, ו- 14 שנים לאחר מרד אינתיפאדת אל-אקצה 2000, חוזרים ומצטרפים "ערביי ישראל" בגלוי למלחמה נגד המדינה מצד אחד, ומצד שני למעשי טרור ולינץ' אישיים נגד היהודים, בהם הנם נתקלים בדרכים, ביישוביהם, ואפילו במקומות מגוריהם, מתוך מניעים גזעניים ושנאה דתית.
אוזלת ידם של השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה דומה שמשטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים בראשות השר
יצחק אהרונוביץ, נעלמה מזירת הקרב של הפשעים הגזעניים, בהם מותקפת האוכלוסייה היהודית בכל רחבי הארץ - מנצרת, אום אל-פחם וערערה בצפון, לקלנסווה, טירה טייבה במרכז, ועד לעומר, ערד, ושאר דרכי הנגב ויישוביו. רעולי פנים מזוינים בנשק חם (זיקוקי-נפץ ובקבוקי תבערה) ונשק "קר" אבנים, אלות, וסכינים, הפכו את כבישי הארץ ועריה לשדה קרב המזכיר את ארץ ישראל המנדטורית ערב נטישת המנדט הבריטי, והפיכתה של הארץ לשדה קרב בין הערבים ליהודים.
יצחק אהרונוביץ, שר כושל של ארגון משטרתי, כושל לא פחות, עם מפכ"ל פטפטן, של צמרת משטרה מושחתת החשודה בנטילת שוחד, ובמעורבות עם מקובלים לוחשי ברכות ונותני שלמונים, לא עושה, ולו מקצת ממה שאמורה הייתה לעשות להגנת הציבור ושלטו החוק, תמורת תקציב שנתי של 15 מיליארד שקלים.
השר לביטחון פנים, מי שהיה מפקד מג"ב, מתגלה בימים מרים אלה, כחדל אישים חסר כיסוי אינטלקטואלי נדרש, ונעדר ידע מקצועי במה שאמור להיות נחלתו של מי שפיקד על משמר הגבול, ומופקד על אכיפת חוקיה של מדינת ישראל. וכך, שני מפקדיו הבכירים של המשרד לביטחון פנים ושל המשטרה, אשר נשבעו אמונים, להגן על שלומם, כבודם ורכושם של אזרחי ישראל, מועלים בתפקידם, בעוד 30 אלף פקודיהם השוטרים, אינם מופעלים לדיכוי ולמיגור ההתפרעויות האלימות והפוגרומים הנערכים נגד היהודים.
שני שרלטנים זחוחים אלה, עוסקים מירב זמנם בהסברה עצמית, בפרשנות, וביחצ"נות של כישלונות המשטרה השכיחים בארצנו, ואינם מבינים כנראה את העיקרון האסטרטגי הבסיסי, שכדי להדביר מתפרעים, מיידי אבנים ובקבוקי תבערה ברחבי הארץ, לא צריך לפזר את כוחה בכל מקום, עם מעט שוטרים, שאינם מסוגלים לעשות דבר נגד המפגינים,
כי מי שמנסה להגן על כל מקום, איננו מסוגל להגן על שום מקום. לו רכזה המשטרה במספר מקומות קטן עוצמה רבה, נניח, כוח משטרתי בסד"כ של 1000 - 2000 שוטרים כנגד מתפרעי אום אל פאחם, או הבדואים תוקפי הישוב עומר, במשולב עם ריכוז אמצעים לדיכוי הפגנות, (כגון: חצציות, כדורי גומי, מתיזי מים, טייזרים, גז מדמיע ותותחי רעש) היה ביכולתה לעצור עד תום ההליכים, לא 30, אלא 300 מתפרעים, ואחרי יום התפרעויות אחד, לא היה שום רעול פנים, מעז לעשות לינץ' לאנשים חפים מפשע בכבישים, או לצאת בהפגנות אלימות ברחובות הערים, בגשרים ובצמתים, לסכן את הנוסעים בהם לפצוע ולהרוג בהם.
שום לקח לא נלמד מאירועי אינתיפאדת אל-אקצה 2000, ולקחיי ועדת אור רק סירסו את בינת פיקוד המשטרה ושיתקו את ידי שוטריה. חוצפת המתפרעים, מרקיעה שחקים, ומלחמת האזרחים היהודית ערבית הולכת ומחמירה, ככל שהמלחמה עם החמאס הולכת ומסלימה.
סיכום טוב יעשה השר ליברמן, ראש סיעתו של השר לביטחון פנים, אם ייטול קורה מבין עיניו וקיסם מבין שיניו, ובמקום להאשים את הממשלה באזלת יד במלחמה בחמאס, יורה לאיש סיעתו, יצחק אהרונוביץ, שיפעיל את כוחות המשטרה שתחת מרותו כראוי, או יואיל ויתפטר, ויניח לטובים ממנו להשליט חוק וסדר בימי חרום אלה במדינה, שאם לא כן, לא תהיה ברירה בידי הרוב היהודי של אזרחי המדינה, לקחת את החוק לידיו, כפי שהחל לקרות במרד הערבי של שנת 2000, מה שהרתיע את הערבים, יחד עם תגובה תקיפה של המשטרה שהובילה אז בלית ברירה, להריגתם המוצדקת משפטית של 13 טרוריסטים מתפרעים, שסיכנו את חיי העוברים ושבים בכל רחבי מדינת ישראל.
והפעם - זבלון, תגובה הולמת, חריף וצפעונים
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
