לפני מספר ימים קיבלתי הודעת SMS מבחורה צעירה, אם לילדים קטנים שאני בקשר עימה כבר מספר שבועות. היא שלחה אליי את ההודעה מתוך חדר מיון של אחד מבתי החולים בארץ אשר אליו היא הגיעה לאחר הפצרות רבות. היא ישבה וחיכתה כדי שאחד הרופאים יואיל לגשת אליה ולבדוק אותה – דבר שלא קרה.
היא חיכתה שם שעה... שעתיים... שלוש שעות היא חיכתה ואיש לא בא, איש לא ניגש, איש גם לא התעניין... "תחכי בסבלנות", אמרו לה האחיות בקוצר רוח.
שתי בנותיה הקטנות שהיו עימה נעשו רעבות ועצבניות. הן התחילו לצעוק ולהשתולל והאישה הצעירה, מיטל נקרא לה, שהייתה מותשת ומיואשת נכנעה להן ולמצבה, אספה את עצמה ואת הבנות וחזרה מובסת פעם נוספת – לבית המסוכן לה כל כך, שבו חיכה לה בעלה.
מדובר ב"עוד אישה מוכה", אחת מני רבות. מיטל הייתה כיממה לאחר אונס אכזרי שביצע בה בעלה, אונס ברוטאלי ומפחיד שהיא תיארה לי אותו רק בשפת ה-SMS, שפה טלגרפית, תמציתית ולקונית, בדיוק כמו בפרסומת ידועה...
היא השתכנעה להגיע למיון לאחר שאזרה אומץ לעבור את הבדיקה המשפילה, לאחר שאספה כוחות (למרות הכאבים) להיסחב לשם, ולאחר שהבינה כי אם לא תיגש לבית החולים ולא תיבדק על-ידי רופא – לא יהיה לה כל מסמך שיוכיח את האלימות שחוותה ואת הברוטאליות בה נאנסה.
יובהר כי לא היה קל לשכנע אותה לגשת לבית החולים. הצלחתי לעשות זאת לאחר שהסברתי לה כי היא חייבת תיעוד למה שקרה לה, וכי עליה לאסוף הוכחות ועובדות כנגד בעלה האלים – לטובתה; ראיות שיהוו נדבך נוסף ומכריע לעדות מצמררת. אם כל מה שהיא תוכל להציע יסתכם בעדותה – מול עדות בעלה, ללא ראיות חותכות תומכות, ספק האם האירוע יוכח ויתקבל. לא תמיד ניכרים דברי אמת, ולא תמיד הם מקובלים.
יצוין כי פנייה למשטרה אין בדעתה של מיטל לבצע מתוך חשש ופחד פן הדבר רק יפגע בה יותר – חשש שרק התעצם והצדיק את עצמו לאחר הרצח האחרון שהיה בחיפה לפני מספר ימים, עוד רצח אישה על-ידי בן זוגה, עוד רצח שהיה יכול להימנע לו המשטרה שידעה על אלימותו של הגבר הייתה מצליחה לעצור אותו.
המאמר אמנם אינו דן בביקורת על המשטרה, ביקורת אותה מגלגלת המשטרה הלאה מפתחה לעבר פתחו של בית המשפט, ביקורת אותה מגלגל הלאה בית המשפט אל פתחם של העובדים הסוציאליים, ביקורת אותה מגלגלים העובדים הסוציאליים לעבר משרד האוצר, ביקורת אותה מגלגל האוצר הלאה למשרד החינוך וכן הלאה והלאה... (ישנם משרדים רבים, שרים רבים, עוזרי שרים, יועצי שרים, עוזרי יועצי שרים, מומחים, משנה למומחים, עוזרי משנה למומחים ...
בקיצור – עוד רבים מקבלי משכורות היודעים כיצד להעביר את האחריות מהם והלאה... אני חושבת שהם עוברים הכשרה מיוחדת לזה, מעין קורס חובה מזורז שנקרא: "יסודות הכסת"ח", או: "מבוא לתורת הכסת"ח"... בכל אופן זה בטח תנאי מוקדם לקבלת התפקיד, ואם לא, אז להישרדות בו) – אך אני חייבת לציין כי אוזלת ידה של המשטרה, האמורה לא רק "לתפוס את הרעים", אלא גם "להגן על החלשים", ללא ספק מדירה רגלי נשים מוכות רבות ממנה והלאה, (וסליחה על המשפט הארוך).
המאמר הזה דן בשני מושגים שונים בתכלית: ה"אמת המשפטית" וה"אמת העובדתית" – מתוך כוונה לתת לאותן נשים מוכות כלי נוסף בו הן תוכלנה להיעזר בהתמודדותן במערכה הקשה כל כך של האלימות כלפיהן, מערכה בה אגב אין מנצחים, יש רק מפסידים!
עוד יצוין כי המאמר פונה בעיקר אל הנשים המוכות, (מאחר שנוכחתי לגלות שלרוב רובן אין הבנה משפטית), אך מכיוון שנשים מוכות רבות הן לא רק חסרות הבנה משפטית אלא גם אינן גולשות באינטרנט, אני מקווה כי המסר המובא כאן יגיע אליהן באמצעותכם, הקוראים החופשיים. עם זאת אבקש להוסיף כי אצל אותן נשים מוכות חסרות הבנה משפטית, (שהן רוב רובן של הנשים המוכות), קיימת הבנה אחרת, הבנה שאינה משפטית כלל, הבנה שהיא בעצם לא כל כך הבנה אלא אמונה והיא האמונה בצדק שלבטח ייצא לאור בסופו של דבר... כי הרי הטובים (= הקורבנות) תמיד מנצחים, (עיין ערך: סינדרלה, כיפה אדומה, היפיפייה הנרדמת, בת הים הקטנה, ו... הגדולה מכולן, היפה מכולן, הטובה מכולן והאגדתית מכולן – שלגיה!).
אמונה זו, לא רק שמביאה עליהן צרות, אלא שהיא גורמת להן לא לרצות לרכוש הבנה משפטית, ולא להבין כי הן צריכות לרכוש אותה. אמונה זו היא לפעמים ההבדל שבין לנצח במאבק משפטי ובין להפסיד בו, עם כל המשתמע מכך; בנושא האלימות במשפחה, המשמעות עלולה להיות הפסד החיים עצמם.
הקשר בין מיטל (שם בדוי) לביני החל במכתב קצר שהיא שלחה אליי בדואר אלקטרוני ובו מספר מילים אישיות של הזדהות עם מה שתיעדתי בספרי האוטוביוגראפי "כלה ונחרצה" (בהוצאת ספרית הפועלים). השבתי למכתבה מייד והצעתי את עזרתי באם תרצה אותה. מאז אנו בקשר.
האמת העובדתית היא שמיטל היא אישה מוכה ולפני ימים ספורים היא נאנסה באופן ברוטאלי ביותר על-ידי בעלה, אבי בנותיה. לצערי מדובר במעשה שגרה שהיא רגילה בו: קשירה, מכות, השפלה, התעללות משולבת מינית, פיסית, מילולית ונפשית.
אמת עובדתית נוספת היא שאין למיטל כל הוכחה לדבר מכיוון שלמשטרה היא לא פנתה, מבית החולים היא התייאשה ומלבד הפושע והקורבן – אין עדים למעשה.
מכאן, שהאמת העובדתית לא יכולה לשמש את מיטל בבית המשפט ובהיעדר ראיות, מסמכים, תיעוד, קלטות, צילומים ועוד – למיטל אין כל יכולת להוכיח את טענותיה בדבר היותה אישה מוכה בפני השופט וזה האחרון, גם אם יאמין לה, לא ברור כיצד ינהג נוכח הצד השני שיטען ונוכח אילוצים משפטיים אחרים שהם חלק מהמשחק בזירה המשפטית.
כאן, יובא ציטוט מתוך דברים שכתב עורך הדין רם אורן בהקדמה לספרו של ד"ר א' בן עזרא: "תבונת העדות", ספר הדן בהכנת עד רגיל ועד מומחה למתן עדות בבית המשפט:
"קיים הבדל בין אמת משפטית לבין אמת עובדתית. האמת הצרופה, קרי: אמת עובדתית, היא האמת המשקפת את התרחשות המאורעות בעיניו של מתבונן אובייקטיבי. לעומתה האמת המשפטית הינה דרך התרחשות המאורעות כפי שהיא משוחזרת על-ידי השופט על בסיס חומר הראיות שבפניו, כל זאת בכפוף לסדרי הדין ולדיני הראיות. ההבדל בין השניים הוא בדיוק ההבדל שבין זכייה במשפט לבין הפסד בו. צד אשר מבקש להוכיח עובדות מסוימות, עלול להפסיד במשפט אם העובדות הללו לא מוכחות על-פי כללי המשחק הנהוגים בעולם המשפט, קרי; בהתאם לכלל הפרוצדורה ובהתאם לדיני הראיות. כך עלול לקרות שאדם שהאמת העובדתית לצידו, מפסיד במשפט בגלל שעמדתו והראיות הבאות בתמיכה לגרסתו לא הוצגו בדרכים המקובלות בבית המשפט".
על-פי הדברים הללו אין צורך להסביר עד כמה חשוב התיעוד אשר מיטל לא ארגנה לעצמה בשל נסיבות שונות, נסיבות שהן רק חלק קטן מנחלתה קשת היום של האישה המוכה.
יתרה מכך; לשם הבהרת הדברים, נניח כי מיטל הצליחה לקבל טיפול בבית החולים אך הרישום של בית החולים הלך לאיבוד...
מיטל תופיע בפני בית המשפט ותבקש מהשופט כי יאפשר לה לחפש את המסמך ולהציגו בפניו בעתיד, והשופט, בנסיבות מסוימות, יתקשה להסכים לבקשתה מתוך קושי להצדיק את החלטתו מבחינה משפטית – שמא מציאת המסמך תתעכב לאחר האורכה שניתנה להבאת המסמכים, והיו דברים מעולם. שכן בזירה המשפטית הפרוצדורה היא הקובעת, שפת החוקים וסדרי המשפט היא שמנחה את ההתנהלות.
במקרה אחר פנתה אליי אישה משכילה שתואר שני באמתחתה וסיפרה לי כי בעלה שולח אליה בדואר אלקטרוני מכתבים שקריים בהם הוא מאשים אותה במעשים שהיא מעולם לא עשתה. "נו, וענית לו?" שאלתי אותה... "ביטלת את דבריו?" - "לא, מה פתאום שאני ארד לרמה שלו", היא ענתה לי.
אותה אישה עשתה טעות מבחינה משפטית כי כנגדה יכול הגבר לטעון שהיא מתעלמת מפניות שלו, שהיא מתכחשת למכתבים שהוא שלח אליה והדברים הם בגדר הוכחה חיה בבית המשפט:
ישנם מכתבים שהוא שלח ואין מכתבי תגובה מצידה.
לגבר יש כאן יתרון של הוכחת צעדים בהם הוא נקט ושהאישה התעלמה מהם – הוא יצר ראיות שקריות העלולות להתקבל כאמת משפטית... ואנו חוזרים בזה אל דבריו החכמים של רם אורן המובאים לעיל...
המאמר לא בא כדי לייאש את האישה המוכה מלפעול, אלא כדי להדריך אותה כיצד לנהוג בתבונה על-מנת שבבוא השעה היא תצליח להוכיח את האמת העובדתית, שתתקבל גם כאמת משפטית, כי כך אולי תוכל האישה המוכה לבוא אל שלה ולהיגאל מסבלה.
--------------------------
לכותבת אתר אישי: tal-tales.israel.net
המאמר פורסם ב-BSH
