בסיס משפטי איתן

דיני המלחמה התגבשו במשך למעלה ממאה שנה, אך הם לא עסקו – ודאי שלא בצורה נרחבת ומקיפה – בשאלה של המותר והאסור מול ארגון טרור. המשפט הבינלאומי יודע לתת מענה, גם אם חלקי ולפעמים טורדני, למלחמות המתנהלות בין צבאות סדירים, משום שנקודת המוצא היא ששניהם פועלים לפי אותם כללים ומחויבים לאותם חוקים. מובן שלא זה המצב כאשר עסקינן מצד אחד בצבא מסודר של מדינת חוק דמוקרטית, ומצד שני – בארגון טרור רצחני שעצם קיומו ומהותו נוגדים עומדים בסתירה לכללי החוק והמוסר.

השאלה הגדולה היא, עד כמה ישראל צריכה ויכולה להגביל את עצמה מול אויב שאין לו שום מגבלות – לא רק מולה, אלא גם ביחס לאוכלוסייה האזרחית שבתוכה הוא יושב ובה הוא משתמש כמחסה לפעילותו. עד כמה צריך לאפשר לחמאס להמשיך ולנצל את הציות שלנו לחוק הבינלאומי, ככלי לפגיעה מתמשכת באזרחים חפים מפשע (משני צידי הגבול).

אני לא יודע מה התשובה, ואני לא חושב שמישהו בישראל יודע מה התשובה – כי הסוגיה הזו מעולם לא נבדקה לעומקה. אני די בטוח, שכמו בכל תחום משפטי, גם כאן יש דעות לכאן ולכאן. הממשלה צריכה להטיל על צוות של משפטנים להגיש לה חוות דעת מקיפה, הן ברמת העקרונות והן ברמת המעשים הפרטניים. נקודת המוצא שלהם חייבת להיות זכותה של ישראל להגן על עצמה ועל אזרחיה, תוך שמירת חוקי המלחמה הרלוונטיים כאשר מדובר בארגון טרור.

הממשלה צריכה להנחות את המשפטנים: תנו לי את הכלים הטובים ביותר והנרחבים ביותר שאפשר. ולא פחות חשוב: היא חייבת ליישם את הדוח, ולא לקבור אותו מטעמים פוליטיים (כמו שעשתה לדוח ועדת אדמונד לוי לעניין המאחזים ולדוח ועדת מאיר שמגר בנוגע לשחרור מחבלים). אי-אפשר להשלים עם אמירה כמו זו שאמר בנימין נתניהו, ולפיה המשפטנים לא יאפשרו לנתק את החשמל לרצועת עזה.

החסינות המהותית של חברי הכנסת היא כלי חשוב ביותר במילוי תפקידם. אסור להגיע למצב בו הממשלה תוכל אפילו לחשוב על פגיעה בחופש הביטוי, התנועה והפעולה של מתנגדיה. אין זה אומר, שהחסינות צריכה לאפשר לחברי כנסת לתמוך בגלוי באויב בזמן מלחמה.

כמו כל זכות, גם החסינות המהותית אינה יכולה להיות מוחלטת ועליה להתאזן מול זכויות אחרות. במקרה שלנו, מדובר על זכותה – ליתר דיוק: חובתה – של המדינה להגן על חיי אזרחיה. לכן, לא ניתן להשלים עם מצב בו חבר כנסת מעודד בגלוי את האויב ואף מציע לו כיצד לפעול. הדברים הללו קרובים מאוד לבגידה ולא ייתכן שתחול חסינות עליהם. תארו לעצמכם שחבר כנסת היה לוקח אקדח ויורה בשר הביטחון, ואז אומר שזה חלק מתפקידו משום שהשר הוא פושע מלחמה. מה שעשו כמה חברי כנסת במהלך "צוק איתן" אינו שונה מהותית.

הפתרון הוא, לאפשר לבית המשפט העליון להסיר חסינות מהותית במקרים קיצוניים כגון אלו שהיינו עדים להם בשבועות האחרונים. כל אחד יוכל לעתור לבג"ץ בבקשה להסיר את החסינות המהותית בהתייחס למקרה קונקרטי, תוך שיהיה עליו לעמוד בנטל הוכחה מוגבר. העתירה תידון בפני הרכב של לפחות חמישה שופטים וניתן יהיה לערער על פסק הדין בפני הרכב של לפחות תשעה שופטים, תוך קביעת לוח זמנים מהיר לדיון בתיק. ניתן להניח, שאם לא יהיה די באפשרות של הסרת החסינות – החלטה אחת כזו תספיק כדי להבהיר לחברי הכנסת, שאין להם כיפת ברזל המאפשרת להם לפרוק כל עול.

ובשולי הדברים: סירובה של חנין זועבי להתייצב לחקירה במשטרה בטענה שיש לה חסינות. זה כמובן בלוף, כי החסינות היא מפני העמדה לדין. כאן צריך תיקון מהיר ופשוט לחוק, לפיו לחבר כנסת אין חסינות מפני חקירת משטרה, ואם לא יתייצב - ייעצר בצו של בית המשפט.

סרט הנאצות והשקרים "ג'נין, ג'נין" יכול היה לצאת לאוויר העולם בין היתר משום שהחוק אינו מאפשר לציבור להגיש תביעה על לשון הרע. לכן, לא יכלו חיילים שנלחמו בג'נין לתבוע את עלבונם, מאחר ששמותיהם לא צוינו בצורה פרטנית. הלקונה הזו נותרה בחוק ושוב נמצא מי שניצל אותה בצורה צינית ובזויה.

בעל טור אחד בעיתון מסוים כינה את טייסי חיל האוויר "רוצחים". חופש הביטוי מאפשר לו לומר את זה. אבל לא ייתכן שאיש לא יוכל לתבוע אותו על דברי הבלע חסרי השחר הללו. ומכיוון אחר: בעל הטור והעיתון הרשו לעצמם לכתוב את השקרים הללו, בין היתר כי ידעו שלא יידרשו לתת עליהם דין וחשבון.

את המצב הזה חייבים לשנות. יש לאפשר גם למי שנמנה על קבוצה מוגדרת ומתוחמת להגיש תביעת לשון הרע, אולי אפילו במנגנון של מעין תביעה ייצוגית. מדוע מי שאכל גבינה מקולקלת יכול לתבוע בשמם של רבבות שכלל אינו מכיר, בעוד מי שכונה "רוצח" אינו יכול לתבוע בשמו ובשם חבריו? ייכבדו בעל הטור והעיתון וינסו להוכיח בבית המשפט שדיברו אמת.

קרוב לוודאי שמבצע "צוק איתן" יביא להגדלת תקציב הביטחון, כי הוא הרי עלה הרבה כסף. מה שאני לא מצליח להבין הוא, מדוע כל פעילות יוצאת דופן של צה"ל מעלה מיד את הדרישות לתוספת תקציב. למה מיועד תקציב הביטחון אם לא לביצוע משימות מלחמתיות? במציאות בה אנו חיים, אי-אפשר לטעון שמדובר בהתרחשות נדירה של פעם בכמה שנים.

זה מזכיר לי מה שלמדתי לפני הרבה שנים בקורס לתכנון פיננסי. לכל משק בית יש הוצאות חודשיות קבועות, וגם הוצאות חד-פעמיות. הנקודה היא, שבכל חודש יש הוצאות חד-פעמיות, ומה שמשתנה הוא בעיקר טיבן של ההוצאות ובמידת מה גם היקפן. ומה שנכון במשק הבית, נכון גם במשק המדינה.

זה מוביל למסקנה, שיש לקבוע בחוק התקציב רזרבה קבועה למימון הוצאות ביטחוניות חריגות. מאחר שכמעט מדי שנה יש משהו, סביר להניח שיהיה צריך להשתמש בה. אולי ההוצאה תהיה גדולה מהרזרבה ואולי קטנה ממנה; אבל לפחות הבסיס כבר יהיה. ואם בעזרת השם תבוא שנה בלי אירועים כאלו – הרזרבה תעבור לשנה הבאה. זה הרבה יותר נכון מבחינה כלכלית וניהולית מאשר לבוא בדיעבד ולחפש את המקורות התקציביים.

אקסיומה ראשונה: ויכוח פוליטי הוא לגיטימי גם בזמן מלחמה. אקסיומה שנייה: אלימות פוליטית אינה לגיטימית אפילו בזמן שלום. אקסיומה משולבת: בזמן מלחמה מותר להתווכח ואסור להרים יד. היו במהלך "צוק איתן" גילויים של אלימות בעת ויכוח פוליטי. לא רבים, לשמחתנו, אבל אפילו מעטים צריך לגדוע בעודם באיבם.

מערכת המשפט יודעת לטפל במהירות בעבריינים. ראו למשל מעצרים של אוהדי כדורגל מתפרעים המורחקים מיד מן המגרשים, או נהגים עבריינים המסולקים מיד מן הכביש (לא במספר מספיק, אבל זה סיפור אחר). את אותם אמצעים חובה להפעיל נגד מי שנוקט באלימות פוליטית. מעצר מיידי, הגבלות מיידיות, העמדה לדין מיידית, ענישה מיידית. וכל אלו צריכים להיות חמורים ומרתיעים, ואם זה לא יספיק - אז עוד יותר חמורים ועוד יותר מרתיעים.

שום אויב חיצוני לא יכול לגרום לנו נזק שמתחיל להתקרב למה שאנחנו עלולים לגרום לעצמנו. שום רקטה אינה מאיימת על החברה הישראלית במידה שמתחילה להתקרב לאיום של אלימות בתוכנו. הזכות להביע בצורה חוקית כל דעה היא מאבני היסוד לקיומה של המדינה וחובה לשמור עליה מכל משמר, בכל מקום ובכל זמן.

בזמן מבצע צוק איתן הסתובבו בעזה וברחבי העולם פושעים מבין אנשי נטורי קרתא, הסיתו נגד ישראל והביעו תמיכה גלויה ומפורשת בחמאס. את הקבוצה הזאת של המסיתים צריך להוציא אל מחוץ לחוק, להעמיד לדין ולזרוק לכלא להרבה שנים. כאשר ישראל מנהלת כל דקה וכל שעה קרב על התודעה ועל צדקתה, אי-אפשר להמשיך להתייחס אליהם כאל אנקדוטה חסרת משמעות. חוץ מזה, שמישהו יסביר לי את ההיגיון: הם מקבלים מהמדינה את שירותיו של נתב"ג כדי שיוכלו לקרוא להשמדתה, וכמובן נהנים מהגנתו של צה"ל - שאת אויביו הם מבקרים בבית החולים ומביאים להם מתנות (אני לא צוחק; יש תמונות). את המצב המופרע הזה צריך להפסיק אחת ולתמיד.