האם רק כאשר תחשוש לחייה, למרות המגן האנושי הסוכך עליה מעל מעמקי הבונקרים, היא תוותר על התנאים שלה להפסקת אש? בשדרת הפיקוד הזאת הדרג הצבאי, בראשות מחמד דף, נשמע לדרג המדיני המקומי של הניה, בניגוד לדעה הרווחת אצלנו.
צריך לדעת שמתוך למעלה מאלף הרוגים ברצועה, כמעט 500 מהם הם לוחמי חמאס ושאר הארגונים הצבאיים. זהו יחס שצבא ארה"ב ונאט"ו יכולים רק לחלום עליו! ולגבי המדיניות שמפגין עכשיו ג'ון קרי, שעיקרה ניסיון להציל את החמאס, אפשר רק לבכות. אחרי כשלושה שבועות של לחימה החמאס טרם נשבר, והוא לא מוכן לרדת מהתנאים שלו להפסקת אש (בין השאר "הסרת המצור", שחרור אסירים, ועכשיו גם דרישה ליציאת צה"ל מהרצועה). הוא אפילו לא מוכן להפוגה הומניטרית.
דומה שככל שההרס בעזה גדול יותר, והעולם רואה יותר נשים מיללות על ביתן וילדיהן– ככה גוברת נחישותו. סוג של "פרעה של עזה". האם אנחנו עוסקים בבני אנוש, או יצורים שאינם יודעים כאב מהו, ולכן כל המאמצים שעושים על-מנת להכאיב להם, לא יצלחו? קשה לי להאמין.
להערכתי עד עכשיו כל המהלכים הצבאיים שלנו, שבוצעו בצורה מעולה, לא חרגו בהרבה מ"המודל" של "
עופרת יצוקה": חיל אויר מאסיבי וכוחות יבשה מתמרנים חזיתית מול פאתי הרצועה. עד עכשיו שדרת הפיקוד של החמאס, צבאית כמדינית, לא נפגעה. הבתים שלהם נפגעו אך לא הם. השאלה היא: האם כאשר השדרה הזאת תחשוב שחייה בסכנה, למרות שהיא מוגנת על-ידי אוכלוסייה אזרחית ומצויה עמוק בבונקרים, היא תתחיל לפחד ותבקש הפסקת אש בלי הרבה תנאים?
שתי הערות עובדתיות בנוגע לחמאס:
האחת נוגעת למספר האבדות. עד עכשיו מספר ההרוגים בעזה עבר כבר את האלף (וישנם כנראה עוד רבים מתחת לאדמה). מי שמוסר את המספרים האלו הוא החמאס, בכובע של "גורם רפואה רשמי".
המספרים הללו אינם מבדילים בין אזרחים לבין לוחמים של החמאס ושאר הארגונים הצבאיים בעזה. האמירה הכללית המחלחלת לעולם היא שרובם המכריע הוא של אזרחים חפים מפשע. מה עוד, וכל הזמן מונים את מספר "הילדים" ההרוגים. בעיתון הארץ מדובר כל הזמן "בפלשתינים" שנהרגו. לפי מיטב ידיעתי היחס בין ההרוגים האזרחים לבין הלוחמים של חמאס ושאר הארגונים הוא, לפי שעה, 55 אחוזים אזרחים ו-45 אחוזים של לוחמים. זהו יחס של כמעט 1:1.
גם אם נניח שהיחס, לפי שעה, הוא של 2:1, הרי שמדובר ביחס שנחשב לחריג. להשוואה, בהפצצות של נאט"ו ב-1999 בסרביה, שם היחס לפי הדיווח האמריקני היה של 1,500 אזרחים סרבים מול 500 חיילים סרבים. לפי דיווחי הסרבים מספר האזרחים הסרבים שנהרגו בהפצצות היה 5,000.
השנייה נוגעת לשרשרת הפיקוד של החמאס. אנחנו שומעים רבות בתקשורת מפי פרשנים ואחרים שמי שיש לו את המילה האחרונה הוא מוחמד דף, ראש הארגון הצבאי של החמאס, הרמטכ"ל. לפי מה שמדברים הוא זה שקובע אם החמאס מקבל את הפסקת האש או לא, הוא זה שמקבל את ההחלטות ולא ההנהגה המדינית בעזה בראשות הנייה, ולא ההנהגה העליונה בחוץ בראשות משעל. זאת הדעה הרווחת, מעין דעה קדומה שהפכה לאקסיומה.
לפי מיטב ידיעתי והבנתי אין זה נכון! ישנה בחמאס היררכיה ברורה, והדרג הצבאי כפוף לדרג המדיני. יכולים להיות כמובן ויכוחים ודעות שונות, אך הדרג הצבאי בראשות מחמד דף מקבל את הכרעות הדרג המדיני. ההיררכיה היא זאת: משעל הוא המנהיג העליון מעל כולם והוא זה שמכריע וההנהגה המדינית בעזה נשמעת לו, גם אם לפעמים בחריקת שיניים. הנייה, העומד בראש ההנהגה המדינית בעזה הוא השני במדרג ודף הוא השלישי. אסור לשכוח שאנחנו עוסקים כאן בארגון מוסלמי קיצוני, ולא במפלגה חילונית.
ואי-אפשר שלא להגיד כמה מילים על האמריקנים. כתבתי לפני מספר ימים על אובמה "המכרסם בזכות ההגנה העצמית שלנו". משרד החוץ שלו בראשות קרי, פועל בימים אלו בצורה כזאת שאי-אפשר שלא להסיק ממנה כי ממשל אובמה נחלץ להציל את החמאס ולהקנות לו הישגים!
השאלה המכאיבה היא: האם מאז שממשל אובמה סייע ל"אחים המוסלמים" לעלות לשלטון במצרים ונלחם ב א- סיסי שהפילם, האוריינטציה המדינית שלו באזור היא להפנות כתף לבנות בריתו המסורתיות ולתמוך בכל מה שמשתייך "לאחים המוסלמים"?