החוצפה של קרי מתחילת המשא-ומתן מול הפלשתינים חצתה כל גבול.
במתווה שלו להפסקת אש אין הוא מתייחס כלל לדרישות ישראל.
ואני תוהה – האם הוא אמיתי הקרי הזה, או איזו המצאה? מוטב היה לו למד את האזור, הבין את הסכנה, בטרם הכתיב לנו תנאים לשלום עם הפלשתינים, בטרם הכתיב לנו הפסקת אש מול טרוריסטים.
אבל הוא הולך עם אור בעיניים וחיוך סהרורי על השפתיים. מנותק ומלא בערך עצמו.
אז די. לא רוצים אותו כאן. גם החברים החדשים שלו מעידים עליו: ההתחברות עם תובנות
ארדואן ההזוי, ההתחברות עם תוכניות קטר.
הגיע הזמן להגדירו כאישיות בלתי רצוייה - Persona non grata.
אם כי די ברורה לי תביעתו לשקט מישראל. הרי אנחנו כאלה שפויים ומתנצלים ומסבירים. מחמאס לא יעז לבקש. הוא לא יטרח אפילו להקשיב לו.
ואנחנו, לעומת זאת, רוצים כל כך להיות פוטוגניים, להיות אהובים, וככל שאנו מתאמצים יותר הם אוטמים את עיניהם והבנתם יותר. אז די. לא עוד. אני מקווה כך.
חוצפת החמאס
הטרוריסטים המרושעים ואפופי שנאה יורים טילים לעבר ישראל לאחר שבנו מנהרות שטן מרושתות. לאחר מזה שנים שייצרו את כלי הרצח, לאחר לוחמה מאחורי גב אזרחים וילדים, צריכים להטריד את כל העולם השפוי. אם נשאר כזה.
המציאות בה ישראל כמדינה דמוקרטית יחידה באזור הלוהט הזה צריכה להתנצל עם מיגור טרור הינה יותר מהזוייה.
והדרישה מישראל להבליג – ובכן, אין לי מילה שתתאים לזה.
הטרור החמאסי, כחלק מן הטרור הערבי בכלל, מסוכן לכל העולם המערבי.
ואני מאוד מקווה שהקבינט שלנו, העובר בימים אלו את אחת התקופות הקשות ביותר שעבר קבינט ביטחוני כלשהו בארץ, יבחר את הדבר הנכון וידע להתעלם מן הדרישות הלא הגיוניות האלה.
כי אני מאמינה שבעוד הקבינט הביטחוני שלנו יושב על המדוכה, יושב קבינט אחר – מרושע וצמא דם וחורש מזימות גדולות יותר בעולם כולו.
כי ישראל היא רק האפרטיף.
