הפרקליטות הגישה (יום ד', 22.2.06) לבית המשפט העליון ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, שהורה לשחרר את "היעד המודיעיני", עמיר מולנר, למעצר בית. הדיון יערך בבוקר (ום ה').
כפי שדווחנו כאן, בית המשפט בנצרת הורה לשחררו בתנאים מגבילים, מאחר והשופט, מנחם בן-דוד, שהוא נשיא בית המשפט, דחה את בקשת פרקליטות מחוז הצפון להאריך את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות החקירה וקבע, בין היתר, כי הוא מתרשם ש"התביעה חטאה בהצגת העובדות, באישומים שאין להם בסיס ראייתי, וזאת בשל מוטיבציה עודפת".
השופט קבע כי מולנר ישהה במעצר בית לילי, בין השעה 19:00 לשעה 07:00, בביתו בתל אביב. השחרור יתבצע בערבות עצמית וצד ג' על-סך של 200,000 ש"ח כל אחת בצירוף הפקדת סך של מאה אלף ש"ח במזומנים או בערבות בנקאית.
עם זאת, השופט דחה את ביצוע השחרור ב-24 שעות, לאחר שהפרקליטות הודיעה על כוונתה לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. ערעור זה הוגש כאמור. הפרקליטות טוענת כי בשל מסוכנתו של מולנר יש להשאירו במאסר.
לדברי הפרקליטות, ביום 14.2.06 הוגש כתב אישום נגד המשיב בבית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס לו עבירות בנשק, הכנת עבירה בחומרים מסוכנים, שיבוש מהלכי משפט, התחזות כאדם אחר, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והחזקת נכס חשוד.
על-פי הנטען, ביום 3.2.06, סמוך לשעה 03:50, נסע המשיב ביחד עם שלושה אחרים, ברכב מסוג "סוזוקי", בכביש המוביל בכיוון כללי ממושב מאור לכפר בקעה אל גרבייה. אותה העת החזיק המשיב ברשותו, על גופו, במכשיר פלאפון סלולרי מסוג "יאנג", בנפץ חבלה חשמלי ובמעגל חשמלי מודפס.
בסמוך לשעה 03:54, נעצר הרכב על נוסעיו במחסום שהוצב בכביש על-ידי שוטרי מג"ב. שניים משוטרי המג"ב, אשר היו במחסום - אברהם ניסן ורן כהן, פנו אל יושבי הרכב וביקשו מהם להזדהות. נהג הרכב הציג בפני השוטרים רישיון נהיגה, בעוד המשיב ושני הנוסעים האחרים טענו כי אין ברשותם תעודות מזהות. לבקשת רמי ורן מסרו שני הנוסעים האחרים, בעל-פה, את מספרי תעודות הזהות שלהם. המשיב, לעומת זאת, טען כי אינו זוכר את מספר תעודת הזהות שלו, אך לבקשת רמי ורן מסר כי שמו הוא אייל ויינברגר וכי הוא מתגורר ברמת גן. עוד מסר המשיב פרטים נוספים, המתייחסים אליו כביכול בזהותו כאייל ויינברגר, כגון שם אביו ותאריך הלידה שלו.
נוסעי הרכב, ובהם המשיב, התבקשו על-ידי שוטרי מג"ב לצאת מן הרכב, על-מנת לאפשר לערוך בו ועל גופם חיפוש. רן ביקש מן המשיב להוציא את כל החפצים שבכיסיו והנאשם הוציא את הפלאפון ומסרו לידי רן. המשיב נשאל על-ידי רן האם יש בכיסיו דבר מה נוסף והשיב בשלילה. בבדיקה שערך רן באחד מכיסי המיזע (סווטשירט) שלבש המשיב, נמצא הנפץ. המשיב נשאל בשנית האם יש דבר מה נוסף בכיסיו וענה בשלילה, אז נבדק שוב על-ידי רן ובכיסו השני של המיזע נמצא המעגל. חפציו של המשיב הונחו חומת בטון נמוכה שהייתה במקום.
בסמוך לאחר מכן, ניצל אחד מנוסעי הרכב בשם אמיר כראג'ה מצב בו הסיחו השוטרים דעתם מן החפצים שעל החומה, נטל את המעגל בידיו והשליכו במקום אחר על-מנת להעלימו. לאחר חיפושים נמצא המעגל מחדש.
המשיב ונוסעיו האחרים של הרכב הועברו לתחנת משטרת עירון. גם שם המשיך המשיב להציג עצמו בפני אנשי המשטרה כאייל ויינברגר. בהמשך, בסמוך לשעה 08:45, מסר המשיב לחוקר ממחלק התשאול את רישיון הנהיגה שלו ובו תמונתו ופרטיו האמיתיים. את רישיון הנהיגה החביא המשיב תחת אחד ממדרסי נעליו.
הנפץ מכיל מספר גרמים בודדים של חומר נפץ רגיש מאוד ופיצוצו עשוי לגרום לפציעה למי אשר נמצא בקרבתו. בחיוג למכשיר הפלאפון מתקבל מתח חשמלי על גבי מגעי הצלצלן. ניתן לחבר את הנפץ החשמלי למגעי הצלצלן של הפלאפון, כך שבחיוג אליו יופעל הנפץ. על-מנת להגביר את המתח החשמלי, דבר אשר יבטיח את פיצוץ הנפץ, מחברים את מוליכי הכניסה של המעגל למגעי הצלצלן של הפלאפון ואת מוליכי היציאה אל הנפץ. באופן זה, המעגל מהווה הגברה למתח החשמלי המתקבל בעת החיוג לפלאפון ומבטיח את הפעלתו ופיצוצו של הנפץ. הפלאפון, המעגל והנפץ מהווים, אפוא, מערכת להפעלת מטען חבלה בדרך של חיוג לפלאפון.
מכשיר הפלאפון דווח כגנוב או כאבוד בחודש יולי 2003. הנאשם החזיק בו באין לו הסבר סביר לכך. כמו כן, במכשיר הפלאפון, בוצע שינוי בכך שנעקר שקע האוזנייה שבו.
בערעור על ההחלטה לשחררו ממעצר טוענת הפרקליטות, כי טעה בית המשפט עת הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לדבריה, טענה שופט בית המשפט המחוזי בנצרת כשקבע כי לא ניתן לקבוע ששלושת הרכיבים, אשר נתפסו על גופו של המשיב, מרכיבים יחדיו מערכת להפעלת מטען חבלה.
לטענת הפרקליטות, חומר הראיות שבתיק מצביע כי מדובר ברכיבים ייחודיים, שאינם מצויים בשימושו של האדם המצוי, ואשר יש בהם בצירופם זה לזה, כדי ללמד על תכליתם ואופיים. הראיות שבתיק מלמדות כי הנפץ משמש ליזום של מטעני חבלה וחומרי נפץ, מהווה את המרכיב הראשון בשרשרת הפיצוץ ואין לו כל ייעוד אחר. "הראיות שבתיק מלמדות כי המעגל החשמלי תפקידו אחד והוא הגברת המתח החשמלי הנכנס אל מוליכי הכניסה שבו. הגברת המתח החשמלי נועדה לוודא את הפעלתו של הנפץ, לאחר שיחובר אל מוליכי היציאה שבמעגל. בעניין זה נמסרו הודעות מפורטות של קציני חבלה במשטרת ישראל, נערכו בדיקות תקינות של המעגל והוכחה כשירותו לשמש לתפקיד שיועד לו. הראיות שבתיק מצביעות כי מדובר בפלאפון מדגם ישן, אשר זה שלוש שנים הוצא מן השוק ואשר אבד או נגנב מבעליו עוד בשנת 2003. עוד ניתן ללמוד מחומר הראיות, כי מאז דווח על-ידי בעלי הפלאפון על היעלמו, לא נרשמו, במחשבי חברת פרטנר - מפעילת המכשיר, על שם מכשיר זה שיחות נכנסות או יוצאות". דברי הפרקליטות".
עוד יאמר בעניין הפלאפון, כי חומר הראיות מלמד על היותו של מכשיר זה נוח להסבה לצורכי הפעלת מטעני חבלה, זאת הן בשל המתח החשמלי המופק ממנו והן בשל הקלות היחסית שבהתחברות למגעי הצלצלן. העוררת תטען כי הוצגו בפני בית המשפט שלוש חוות דעת מומחה, המתייחסות לזירות אירוע בהן הופעלו מטעני חבלה בעלי מנגנון הפעלה דומה. מחוות דעת אלו עולה כי לצורך הפעלת המטענים נשוא חוות הדעת, נעשה שימוש בפלאפון מסוג זה בדיוק.
הפרקליטות תטען כי מולנר, לכל אורך חקירתו, לא נתן כל הסבר להימצאותו של הפלאפון ברשותו. כאמור, לא נעשה שימוש בפלאפון זה מאז חודש יולי 2003 ואין אפשרות כי מכשיר זה היה בשימושו האישי.
הפרקליטות תטען בפני בימ"ש העליון, כי הימצאותם של שלושת הרכיבים הנ"ל, על מאפייניהם וייחודם, על גופו של מולנר, מחייבת את המסקנה, על-פי חומר הראיות שבתיק, כי הם מהווים מרכיבים להפעלת מטען חבלה. "בעניין זה יודגש בשנית, כי אין מחלוקת שהנפץ הינו רכיב הכרחי להפעלתו של מטען חבלה וכי הזיקה שלו, מעצם טיבו, למטעני נפץ אינה מוטלת בספק".
לדברי הפרקליטות, בימ"ש המחוזי בנצרת טעה גם בעובדה שלא "זקף" לחובת מולנר את עובדת התחזותו לאחר בעת שנעצר במחסום המשטרה ובימ"ש בחר לקבל את טענת מולנר "שלא לחשוף את זהותו האמיתית בעת מעצרו "בשל השם שיצא לו בעיתונות" ובשל "חוויות לא נעימות" אותן הוא חווה בעת חקירותיו במשטרה.
