מקהלה הונגרית

יגאל שוורץ חושף את האוטוביוגרפיה האמיתית שלו בספר "מקהלה הונגרית" ואין תחושה של רחמים, אף שסיפורו האישי כואב ביותר. לפנינו ספר שבנוי בטכניקה מעניינת ומקורית. מעל כותרת הספר רשום: "מעולם לא נכתב ספר כזה. יצירה נדירה בעוצמתה". אמירה של יואל הופמן. על הכריכה האחורית ציטוטים מפיהם של עורכת הספר הילה בלום, הסופרת צרויה שלו, החוקרת בלהה בן-אליהו, הסופר חיים באר, והמשורר רוני סומק. כולם משבחים את מבנהו ותוכנו המיוחדים של הספר.

בכריכה הקדמית שתי בובות לבנות בדמויות ילדים קטנים, לבושים בבגדים מערביים של פעם, אחות בוגרת ואח קטן ואכן הספר על הורים נוכחים נעדרים מעולמם של הילדים.

הספר בנוי כמארג של טקסטים השזורים זה בזה. הכותב אינו פורש את קורות משפחתו כדיווח ישיר ואינו מקל על הקורא בסיפור עלילתי קווי כרונולוגי ברור. מלאכת הקריאה היא עבודת פסיפס מורכבת כפי שכתיבתו של שוורץ היא רבדים רבדים של יצירות שמתחברות לתמונה שלמה וברקע כל העת סיפורו האישי.

הספר כולו בנוי על תשתית של סיפור קצר שכתבה ופרסמה הסופרת רות אלמוג "גמדים על הפיז'מה". הסיפור כולו מתפרסם בפרק ב' בתוך ספרו של יגאל שוורץ.

הסופרת השתמשה בחומרי האוטוביוגרפיה של יגאל שוורץ וכתבה בדייה ספרותית בשנת 1985. כעבור 30 שנה חוזר יגאל שוורץ אל סיפורה של רות אלמוג כדי 'להעמיד דברים על דיוקם'. הסיפור שמופיע בפרק ב' בשלמותו עובר תהליך של פירוק לאורך הספר "מקהלה הונגרית" ויגאל שוורץ מתקן את 'טעויותיה' של רות אלמוג. הכותב פרופ' לספרות אינו מתנתק מאמנותו זו ו'מפרק' את סיפורה של אלמוג גם מבחינה פואטית. ספרו של יגאל שוורץ הוא ספר אליטיסטי, אפשר לומר עמוס בציטוטים ובקולות רבים השלובים בתוך הטקסט. לעיתים תוך כדי חתירה בקריאת הספר מתלווה תחושה שהכותב "חופר" (בלשון הסלנג).

הנבירה של הכותב באוטוביוגרפיה מובילה להעלאת אוב, הוא מעלה באוב את קולם של האחות, האם והאב. הכותב מעמת ומאמת את פרטי הסיפור שסופר על רות אלמוג לאורך 279 עמודיו של הספר. האחות האמיתית נעמי (מאיה, בסיפור "גמדים על הפיז'מה", אלמוג רות) דומיננטית בהופעותיה בסיפור. הכותב מעניק לה במה רחבה לספר את סיפורה.

"הלו, הלו, אח קטן. אל תתפוס תחת. אני שלמה עם מה שעשיתי. ואיך שעשית. נכון חבל לי שלא ראיתי אף נכד שלי. ושלא יכולתי לעמוד לצדו של הבן שלי בשעות קשות. הייתי שמחה להכיר את אשתו וגם את אשתך החדשה. וגם להיות עם בן ויואב ולהכיר את זהר ..." עמ' 94

גם אמו של הכותב מופיעה פעמים רבות בספר כשהיא מדווחת לכותב על נקודות ששכח או התעלם מהם.

"זה לא אתם. אתם מתוקים. גם את, נעמי. זה אבא. הוא רע. והוא צריך ללמוד. אני אלך ואחזור. אני אביא לכם מתנות. הכי יפות. אל תדאגו. אתם כבר גדולים. נעמי גדולה, היא תשמור עליך."
עמ' 140

ורק לאביו הוא מעניק חלון יחיד בתוך החלונות הללו שנפערים בתוך הסיפור.

"תחמן היית ותחמן תישאר. תמיד ידעת לשמור על התחת שלך. צודקת, את צודקת. הלו, הלו, שוב שומעים אותי? בעל הבית משתגע, זאת בטח מלכודת. בסתם ככה הוא לא היה נותן לי לדבר. אז שתדעי לך נעמי, אחיך הנסיך הקטן, תמיד ידע על איזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה. אמרתי לו את זה אלף פעם. ואת היית צריכה ללמוד ממנו לסובב את העולם לסוב...עד כאן, אבא אל תתלהב. לקח לי הרבה זמן להחליט לתת לך פתון פה, ואני לא בטוח שאעשה זאת שוב בקרוב." עמ' 148

אין זה ספר סנטימנטלי במובן הרגיל של בן הכותב על ואל הוריו ובני משפחתו שהיו ואינם, ואולי המעטה הפואטי המורכב מסתיר את רגשותיו של הבן שאיבד את הוריו עוד בילדותו. סיפורו של יגאל שוורץ חשוב מן הטעם שהוא ספר של בן לניצולי שואה שהצליח לשרוד חיים לצד אנשים שמתו במחנה הריכוז והמשיכו לחיות חיים שאינם פשוטים.

הציטוטים בספר לקוחים ממבחר סיפורים מיתיים, זוהי התשתית שעליו מבסס הכותב את ספרו, החיים בבית ילדותו דמו לבית של מכשפה ביער, כמו בסיפור עמי ותמי שבו ההורים רצו לזנוח את הילדים ביער כי היה קשה להם להתמודד עם גידולם. קולות אלה עולים בתוך היצירה מפעם לפעם והם מובדלים מן הסיפור של יגאל שוורץ מבחינה טופוגרפית ורק בעמודי האחרונים במראה המקומות הקורא מגלה את רשימת המקורות שעליהם הסתמך הסופר.

אין הערות שוליים לאורך הספר צריך לקרוא את הטקסט שמשנה את צורתו הגרפית כמקשה אחת. טכניקות רבות בונות את מורכבותו של הספר למשל מילת הצופן "טרפה" שהיא מילה בהונגרית מושאלת מן הסיפור של רות אלמוג ונעה ברצף הספר כמילת צופן שמתפענחת בעזרת הכותב יגאל שוורץ.

בספר של יגאל שוורץ אין בדייה, לכן קיימת זהות בין יגאל הכותב לבין יגאל המספר והוא גם יגאל חוקר הספרות. ניכר שהספר הזה נכתב מתוך החמצה למשל הוא כותב לאביו שאתו הוא מתחשבן, לא יכולת לחכות שאקבל דוקטורט? זהו פרט קטן ושולי בתוך הספר, אך ניכר שיגאל עשה הכל לאורך חייו להוכיח שהוא שווה משהו.

בבית ההורים הוא לא היה 'שווה', בסיפור המשפחתי ובסיפור של אלמוג קיימות אנלוגיות והקבלות וגם בין הדמויות וחילופי תפקידים. בסיפורה אלמוג בונה דמויות מחליפות ומעצימה את העולמות המקבילים (למשל, מגדה) שאותם חושף יגאל שוורץ בסיפורו. אני לא מספרת לכם על המשפחתולוגיה הפתולוגית בסיפורו של יגאל שוורץ, כדאי לקרוא ולחפש לבד בתוך הספר המעניין את הנגיעות האוטוביוגרפיות של הכותב.

איני יודעת אם הספר הזה יכול להיחשב כספר שכתב סופר או כספר שהוא מחקר ספרותי, הספר מוליך שולל את הקורא מן הבחינה הזאת שהוא מספר סיפור שהוא קורע לב אילו לא היה מסופר בכל מבנה ההסתרה והחפירה הזה, והספר הוא ספר חשוב מן הבחינה שהוא מתמודד מול סיפור בדיוני שמצליח להפיק את הסיפור האמיתי. מעניין אם הספר יכול לעניין את הקהל הרחב או שהוא מכוון לאניני טעם.