טרם הבשילו התנאים לסכם את מבצע צוק איתן, שהרי פורמלית לפחות הוא נמשך ויימשך עד השגת מטרותיו. אולם מעשית מסתמן כי המערכה התמוססה אל הלא-נודע עם מאזן הישגים שנוי במחלוקת ובעיקר עם חמאס בעל יכולת שיורית ממשית שביטוייה ניכרים היטב בשטח.
דא-עקא, מקבלי ההחלטות בישראל מתבשמים בסוג של הישג סמי-אסטרטגי הנובע ממהלך המוערך כנחוש של דחיית כל רעיון של הסדרה עם חמאס ומכאן גם דחיקת הארגון אל הפינה נוכח בידודו בזירה הערבית והבינלאומית. על-פי תפישת עולם זו, מתקיימים מירב התנאים ההגיוניים שיאפשרו מימוש מטרותיה של ישראל בהינתן הפגיעה האנושה בכוחו ובתשתיותיו של חמאס וביצירת תנאי בסיס להתקוממות האוכלוסייה האזרחית ברצועה נגד הנהגת הארגון ברצועת עזה.
ממשלת ישראל הנוכחית לא חסכה שבט ביקורתה כלפי מהלכים חד-צדדיים שננקטו בשנים האחרונות. השתמע מכך סוג של קביעה עקרונית כי "לא עוד" למתווה כזה מול אויבינו. על כן מן הדין לתהות באשר להיגיון המכונן שהיה בו כדי להניע את עיצוב המדיניות הישראלית הנוכחית כלפי החמאס.
במציאות המזרח-תיכונית, אין זה משנה כיצד אנו מנתחים את משמעויות מהלכינו, מאחר שבפועל הצד שכנגד הוא זה המעצב את הדימוי שייקבע בתודעתו ויונחל בקרב המדינות הערביות והמוסלמיות. מטבע הדברים, משכיל חמאס למנף את מסר הניצחון בראייתו ולהחדיר להט ומוטיבציה אצל גורמים רדיקליים בעלי בסיס אידיאולוגי דומה שביסודו הכרעת מדינת ישראל בדרכים אלימות.
לאורך ימי המבצע, הזינו גורמים רשמיים את המסר של צה"ל מנצח ומביס את חמאס בכל המישורים. גם בשלב הראשון של המבצע, שהתבסס על תקיפות אוויר מסיביות, הוקרנו מסרי ניצחון עד כדי אמירה כי ניתן לחדול בטרם המהלך הקרקעי. פרשנים בכירים ובכלל זה אלופים במיל' קראו במפורש לאימוץ מהלך של הפסקת אש (היוזמה המצרית) גם בהינתן הידיעה בדבר קיומו של איום המנהרות ההתקפיות המוליכות אל תוך שטחנו.
יש להודות ביושר כי הישגו העיקרי של מבצע צוק איתן מסתכם בטיפול ברוב המנהרות ההתקפיות (הידועות) של חמאס ובהשמדתן הגם שה"קאזוס בלי" של המבצע היה דווקא האיום הרקטי על ישראל, שמלכתחילה מוקד כלפיו מאמץ מרוכז של חיל-האוויר. עובדה זו אומרת דרשני!
האם היה כאן "כשל חשיבתי" בדרג הצבאי? כלום הניח הדרג המדיני כי עוצמתו של חיל-האוויר די בה כדי להשיג את היעד של פגיעה באיום הרקטי ובפירי המנהרות הידועים למודיעין? אלו הן שאלות לא-פשוטות בעיקר נוכח ההשגים המוגבלים של המבצעים הקודמים ברצועת עזה - "
עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" שהושתתו על ההנחה כי החמאס יוכרע מן האוויר.
איש לא יחלוק על ההערכה כי כשל הניסיון להשיג הרתעה מול חמאס חרף העליונות המוחלטת של צה"ל בכל המישורים. גם במישור זה קצרה ידינו מלהבין כי פגיעה מסיבית במבנים, במתקנים ובתשתיות אזרחיות וכפועל יוצא מכך גרימת קורבנות קשים בקרב אוכלוסייה אזרחית בלתי מעורבת, אך משרתת את מטרות החמאס. ההיגיון המנחה את הארגון מושתת על גריפת רווחים תדמיתיים מחשיפת "פשעי ישראל" המצטלמים היטב ומעצבים דימוי דמוני של המדינה וקברניטיה. האינטרס המובהק של חמאס הוא לדרבן סיקור חודרני ומדמם ככל הניתן של הקרבנות האזרחיים ההרס הסביבתי והאסון ההומניטרי בעיקר בהתבסס על רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה. סביר להניח כי שיקום הרצועה אינו בסדר עדיפות גבוה על שולחנו של חמאס.
דעת הקהל הבינלאומית מסווגת את ישראל כמי שביצעה
פשעי מלחמה חרף הידיעה כי ננקטו מירב המאמצים להרחיק אזרחים ממוקדי הלחימה מחד-גיסא, והחמאס משתמש באזרחים כמגן אנושי מאידך-גיסא. קונקרטית, מה שנתפש כסוג של הישג מבחינתנו מתחוור כחרב פיפיות שתחייב אותנו ככל הנראה להתכונן למערכה משפטית לא-פשוטה במעלה הדרך.
בנתונים של מהלך חד-צדדי ישראלי, הסיסמה של "שקט ייענה בשקט" נשמעת פתטית כמעט, ומעשית אנו חוזרים לנקודת ההתחלה שמשמעותה היא "ירי ייענה בירי". במילים אחרות ההישגים מזעריים, ובפרשנות מחמירה - ממד ההרתעה נשחק אף יותר מנסיבות ערב המבצע. סביר אפוא כי חמאס ימשיך בירי גם לעומק שטחה של ישראל על-פי האינטרסים שיוכתבו על-ידי מוחמד דף.
הדעה השלטת בצידנו גורסת כי היכולת הרקטית השיורית של חמאס הצטמצמה עד מאוד, ולפיכך יהיה עליו לנהל מדיניות ירי סלקטיבית כדי לשמר בידיו מרחב אופציות לפעולה. האם ניתן לסמוך על הערכה זו או שמא זוהי משאלת לב? נראה כי יהא זה נכון להיצמד בהקשר זה לתרחיש קיצון לפיו עתודות הרקטות של הארגון גדולות מהמוערך על כל המשתמע מכך. זוהי תשומה משמעותית שמוטב להביאה בחשבון גם בשיקולים המנחים את קבלת ההחלטות בצידנו.
ככלל, היציאה החד-צדדית של עיקר הכוח הקרקעי של צה"ל משטח רצועת עזה מתפרשת על-ידי חמאס כביטוי של חולשה וחשיפת חששות ישראלים מאבידות נוספות בקרבות עם לוחמיו.
אין לשלול את האפשרות לפיה חמאס מעריך כי הסלמה מחודשת בשטח תגרור את ישראל חזרה אל תוך הרצועה בתנאים נחותים יותר ועם פחות לגיטימיות בינלאומית. נסיבות אלה טומנות בחובן יסוד לגרימת מבוכה לא-פשוטה למקבלי ההחלטות בישראל עד כדי זעזועים פוליטיים וציבוריים שיוסיפו למבוכה שתשתרר בישראל. אין זה עניין של מה בכך בפרט כאשר צה"ל ממשיך בפעילות במסגרת מבצע צוק איתן ונהנה מגיבוי ציבורי בלתי מוגבל כמעט.
יתר על כן, החמאס הצבאי אינו מתרשם ממה שמצטייר ככינון ציר מזרח תיכוני מתון, שנועד לבודד את הארגון ולרומם את מעמדו של אבו מאזן כחלק מפתרון בעיית רצועת עזה. בעיתוי הנוכחי מתקבע הרושם כי חמאס אדיש לכל הקורה סביבו ומאמין כי ייצא כשידו על העליונה מהמשך הלחימה מול צה"ל, דבר אשר יחזק את מעמדו כגורם שלא ניתן להתעלם ממנו באזורנו.
בשולי הדברים, גם אם מוקדם לערוך סיכומים בהקשר לצוק איתן, הרי שיש לתת את הדעת כבר עתה לשאלה כיצד נתפשות תוצאות המבצע בעיניים אירניות על כל המשתמע מכך. מהתבטאויות אירניות מן הימים האחרונים עשוי להשתמע מסר של חיזוק מעמדם של הגורמים הרדיקליים בקרב המשטר האירני בדגש על משמרות המהפכה לצד גילויי תמיכה נמרצים בחמאס ובצורך להעביר לידיו בדחיפות חימוש נוסף. בממד התודעתי סביר כי אירן תשאף למנף את ביטויי ההצלחה של חמאס ולהעצים את הישגי הארגון אל מול צה"ל ובמשתמע גם את ממד שחיקת ההרתעה הישראלית במזרח התיכון.
