העוקץ הפלשתיני

שנים רבות מדי מהתלים הפלשתינים בנו ובעולם הצדקני העומד לצדם פעם אחרי פעם. רבים מביננו, מהם אנשים מצויינים אף חכמים להבריק, נפלו לרשת הפלשתינית הערמומית הפועלת כעקרב ארסי להמית בהיחשפו מסתתר מאור-יום מתחת לכל אבן מורמת.

אין להימלט יותר מהאמת. מוטב להפסיק השתתפות בשרשרת ארוכה של מעשי תרמית וסילופים כל עוד ביכולתנו לשלוט בגורלנו ולעצור את היותנו חלק ממעגל התעתועים שכאילו מתקיימת כאן מלחמה על אדמה.

כאן – מול עינינו מתקיימת התפתלות ייצור מיתולוגי זעוף-צורה מחציתו עקרב והשנייה פתן, תמצית זהותו המרתיעה של העולם האיסלאמי הקיצוני שאינו מוכן לקבל בקרבו זר שאיננו נשלט על-ידו. זאת תפישת-חיים ועולם שהיא מארת כולנו. לא פעם תהיתי במהלך חיי כששמעתי על געגועיהם של יוצאי מדינות מסוימות לארץ שורשיהם – ולא הבנתי את המנטליות המשונה הזאת, אולי מפני שאני בנו של אב שתפש את מהות העבריות בצורה צלולה להדהים.

יום אחד זמן קצר לפני שעצם עיניו, שאלתי אותו אם איו ברצונו כרבים אחרים לקיים בחייו מצוות "מסע שורשים". לא אשכח את מבטו העז כשאמר לי חד וחלק: "יהודי צריך להיוולד בארץ-ישראל. שורשי כאן. מה יש לי לחפש בשורשיות המקרית הזרה לרוחי?"

זהו אותו אב שהותיר לי בצוואתו את המשפט האומר כי על שני העמים, העברי והערבי, ללמוד לחיות זה בצד זה, כי אין דרך אחרת.

ניסיתי והייתי לאחד מהמנסים הרבים, וארבעים ושתיים שנים לאחר מות האב, המורה הרוחני ומעצב המצפן המוסרי שלי, אני מודה בגילוי-לב שנכשלתי ובוודאי בדור הזה לא ייהפך חזון האב למציאות שובת-לב.

אבות הציונות נכשלו בקריאת הערבים

לא אסלח לפלשתינים דברים רבים ראשון בהם שאילצו אותנו להרוג ילדים, נשים ואחרים, שהפכו אותם בטירופם למגן אנושי שאיני יכול למצוא לו מקבילה בהיסטוריה. אנשים אלה מונעים בנפשות של מפלצות. אך לא די להם בכך שהם לא רק מקריבים את ילדיהם, אלא מוכיחים עד להיכן מפליגה מוגות-לבם כשהם מעבירים את עומס החטא המזעזע הזה עלינו, מפני שגם המערב וגם עמי ערב נותנים להם גיבוי; צבועי עולם נאספו בלהקותיהם מכל עבר לפשוט עלינו.

מימיה הראשונים של שיבת ציון לארץ האבות, היינו אנחנו המותקפים. פעם אחרי פעם באמצעות כנופיית שודדים מהם שומרי ישובינו ביום ושודדינו בלילות, וכבר אז בתחילת המאה העשרים נפוצה הדרישה מצדם לדמי חסות, עוד בטרם חשב מישהו על הולדת "עם פלשתיני", אף לא משהו בדומה לו.

איש מהאבות לא שיער עד להיכן יפליגו שוטינו שיוולדו במרוצת הדורות, אלה שנפלו למלכודת הכזבים של העולם הערבי. איש לא היה מסוגל לחצות במבטו את העתיד המעורפל, יהיה מושחז כאשר יהיה, ולשער כיצד יעלה המסך ההיסטורי מעל בימת מחזה תעתועים בו גונבים מאתנו לא רק ירושת אבות אלא גם את מורשתנו, אמונתנו וכל הכרוך בעברנו.

איש מהאבות לא שיער את התהום הענקית שתתבקע מימי הקמת המושבות הראשונות במאה התשע-עשרה ועד להולדתו במאה העשרים של הישראלי החדש, זה המכופתר והמצטיין בנועמו, אחד בשם יוסי ביילין, מילדי טיפוחיו של שמעון פרס, שהפליג בקדחת השלום התוקפת אותו בהזיות, עד שתכנן להקים למען האתוס הפלשתיני גם מוסד זיכרון שיהיה ברוחו "יד ושם" לפלשתינים.

עד לאווילות ושפלות זו צנחנו כחגבים בארץ, מתאבדים בדילוגיהם המשונים לכנפות האש הלוחכת שהבעירו מתחתנו ומסביבנו ביילין ודומיו כמו אנשי ההשמצות וההכפשות חברי קבוצת "זוכרות" ומצד שני איש הבלהות של עיתון הארץ גדעון לוי ועמיתתו לתפארת צדק-פלשתיני, הגברת עמירה הס.

דורשי טובתנו הדוחפים למדינת כל תושביה

אבל לא רק הם. גם מאותה שמיניה או שביעיה מפורסמת משנות השמונים של בני "הדור הצעיר" במפלגת "העבודה" שאחד מהם היה הדוקטור בשחורים, נעים הליכות בייליני, צמחו גם בעת פריצת מלחמת לבנון השנייה גם הנשקן בעל הלשון המפזזת חיים רמון, שהקריירה שלו מסתיימת בימים אלה כעסקן כדורגל עלוב העומד לפני פשיטת-רגל. בחברתו נמצא כמובן הוגה הדעות, בעל דרכון צרפתי למען הצלתו, אותו אחד שהיה לכלימת כולנו עוד בהיותו יו"ר הכנסת, האיש בעל הבורג המזועזע, מצאצאי יהודי חברון שטבחו בהם ערביי העיר – ואז עדיין איש מבין הרוצחים לא הצהיר על עצמו כ"בן העם הפלשתיני".

אכן, מבין דמויות קסומות אחרות קם בקרבנו גם לנו אותו פילוסוף עלוב-נפש "צרפתי", הוגה המוסר המזהיר החולם כמו הנשיא החדש של מדינת ישראל, רוביק מקבוצת בית"ר ירושלים, על מדינת כל תושביה. במלים אחרות, כאלה חולמים יש בתוכנו שמתעלמים מחיסולה של מדינת העברים והפיכתה ללבנון הטובעת במפלי דמים ואין מציל. דווקא בימי המלחמה בעיצומה מצא לנכון הצרפתי הזה לפרסם את הבליו כעוקץ בכוונה.

ומנגד עומדים ותוהים הפלשתינים על הצלחתם המדהימה לפענח את הלך מחשבתם של אותם בני היהוד. ואילו עלינו היה לגלות רק כעבור שנים רבות מדי כי אין הבדל בין אבו-מאזן וסאיב עריקאת המברבר, למוחמד דף; חלוקת המשימות ביניהם היא כשיטה הקלאסית של המקל והגזר.

נדרש גם לנו זמן רב אך מיותר עד שהתברר ממהלכיו האחרונים של אבו-מאזן מיהו. האיש הערמומי הזה הצליח ברשת תככיו וכזביו לפגוע פגיעה קשה בתדמית ישראל. כל מי מאתנו שחשב בטעות שמדובר בפלשתיני "מזן אחר", תרם בהיסח-דעתו למפעל אדיר לקבורת מדינת ישראל, והפיח מרוחו באש להחיות בה את פרצי שנאת הפלשתינים כלפינו שלא היו כמותן.

מעולם לא עשה אבו-מאזן צעד אחד אמיתי מול ההצעות שהציעה לו ישראל. מהן הצעות כה מרחיקת לכת כמו זו מבית היוצר של אולמרט, שלאחריהן הוא נעלם, כנמלט על נפשו מפני השטן, מפני שעצם המחשבה להגיע לפתרון נדיב שבנדיבים היה לו לזרא; אימה גדולה נפלה על הכזבן הזה מרמאללה. השלום לא רק שהיה בהישג-ידו, מפני שאולמרט המהמר הניחו ארוז היטב בכף ידו, משוכנע שהפעם יצא עשן לבן. אכן-כך, כשהצעת שלום מדהימה בכיסו נמלט הפלשתיני, ומעולם לא הסב פניו לאחור ולא טרח להשיב אפילו ב"אולי".

חובה לקרוא את האויב על כוונותיו

מוחמד דף הוא המקל במשוואה הפלשתינית הזאת, שיציבותה מדהימה. מטרת שניהם מוצהרת באמנת חמאס כיעד שאין להרפות ממנו, חיסולה של מדינת העברים. גם בהצטרף חמאס לממשלה המשותפת הוא לא נדרש להתכחש לאותה אמנה, לתפארת רוצחי תושבי ישראל ברמאללה ובפלשתין שבעזה.

לכל אלה מביננו שנתנו יד לרקימת אתוס העם הפלשתיני להם ייאמר במלה אחת להד"ם. האמת המכאיבה שאנחנו תרמנו להפיכת הפלשתינים לעם והם השיבו לנו בתמורת-ידידות בשפת המוות וההרס, וכפו עלינו הרג ילדיהם שהשליכו אותם מלפניהם כדי להגן על פתניהם. כל אלה צריכים לחפש לעצמם פינה להתבודד בה ולחזור ולבחון עמדותיהם השגויות, בלשון המעטה.

האיומים בחלל של אבו-מאזו לפעול בכל כוחו (והוא רב לו!), להעמיד בכל אתר ואתר את מדינת ישראל כמדינה שמבצעת פשעי מלחמה, מתפרשת כזריקת גט כריתות בפנינו ורמיסה שחצנית של כל מעשה שיש בו עדיין שמץ של תקווה לעתיד אחר. העולם ה"נאור" שבא לביטוי היום בדברי השטנה של שר החוץ הצרפתי כי "יש לכפות שתי מדינות אחרי הטבח בעזה", צריכה לצמרר, שכן אירופה הזונה ההיסטורית של האנושות, נותרה כזו. אלמלא בריטניה וארה"ב הייתה הופכת מכבר למדבר הרוס וחרוש בידי הגרמנים בשתי מלחמות העולם במאה העשרים.

העולם, ואירופה בעיקר, לא קיבלו הפעם את מנת הדם היהודי ועל-כך יצאו שצפם וזעמם הראויים לכל גינוי. אירופה קשישה ורקובה זו, אומללה הנסוגה מיום ליום מציבורי האיסלאם הקיצוני הפושטים בארצותיהם, תשלמנה מלוא מחיר תזנוניהם בבוא יום נקם ושילם על-פי מצוות הקוראן, ואיש לא ייחלץ להצילם בעת שיקלעו לימי "צבע אדום".

אירופה מתעלמת מהעובדה שישראל בכל שנותיה הייתה והינה הבלם האחרון מפני הסתערות מוחצת של גייסות הטרור הרדיקלי על כל שטחיה. "צוק איתן" איננו אך ורק מלחמה שנכפתה עלינו בידי ארגון טירור ששר החוץ הצרפתי מתייחס אליו כאל יישות ריבונית. המערכה הזאת הקרויה "מדינית" תחייב אותנו להבחין היטב בין ידיד אמיתי לכשאינו כזה.

כחמש-עשרה שנים היו אירופה ושגריריה המלומדים בישראל עדים למוות המשוגר אלינו מעשה של יום אחרי יום, מרצועת עזה. אירופה לא עשתה דבר במשך כל השנים הארוכות האלה להדביר את הטרור העזתי. לא נשכח את הצביעות האירופאית הבזויה. עכשיו הם באים עוד להטיח אשמת טבח בפנינו; איזו עזות-פנים של חבר שפלים.

אם לפנינו שעת מבחן נוספת – אין להירתע מפניה. ישראל קמה בכדי להעניק מקלט ליהודי העולם. זו מטרתה זה סוד קיומה.

שונאי ישראל העושים יד-אחת

לא פלא שהמצאותיה המוטות של המועצה לזכויות האדם בז'נווה שבראשה עומדת קנאית יורקת אש, מתקבלות בתשואות על-ידי המזכיר המגוחך הדרום קוריאני של האומות המאוחדות, ארגון הנמצא בשפל מוסרי עמוק שיצריך לפרקו ולחשוף רקבונו.

מנגד חוגג אבו-מאזן עם הצוותים המשפטיים שלו, השופכים שמן תרעלה על כל גחל לוחש להופכו לתבערה ענקית. אין ולא צריך להיות יותר שיח ושיג עם אנשי רמאללה. אלה היו ונשארו חלק מעוצבת האויבים המרים ביותר שלנו. אם ישראל מבקשת להציל לה עתיד, עלינו להתנתק – במובן המלא של מלה זו – מהפלשתינים. עלינו להסתגר בתחום מדינת ישראל. כבר היינו במקום הזה כעשרים שנה, עד ערב מלחמת ששת הימים.

אולי, אולי יום יבוא ושמש אחרת תזרח להעיר עולם יותר שפוי.

בעולם השפוי הזה תהיה אמריקה, מנהיגת עולם, עושה כל שבכוחה להכריז על קטר יקירתה כעל "יישות טרור" שאינה נופלת מקוריאה הצפונית. חרפת ארצות הברית של ימי אובמה שהתחנה הראשונה אליה רץ המפזז הגדול מזכיר המדינה קרי, הייתה קטר, זו המממנת את הטרור הקיצוני האיסלאמי, מפרנסת את ארץ המנהרות והטילים.

כל עוד ממשיכה ארצות-הברית לחבק חיבוק אוהבים את הקטרים הציניים, היא לא תהיה ראויה לתפקד כמתווך הוגן. היא איננה כזאת ולא תהייה כזאת כל עוד לא תשתנה המדיניות החמקמקה והבלתי מובנת של הבית הלבן המאבד בוהקו.

טוב ייעשו מנהיגי אירופה אם יזכרו שהעקרב הפלשתיני, החלוץ הערום של האיסלאם הרדיקאלי בגזרותינו יעקוץ גם אותם ברגע בלתי-צפוי. אומנם לא כל העקרבים ארסם קטלני אך זה הפלשתיני, בן הכלאיים הקרוי עקפתן, נושא בארסו בשורת מוות, ולא רק לנו. קשר כלשהו עם אלה, דורשי ארץ אבותינו, גונבי מורשתנו ומעתיקי ההיסטוריה המודרנית שלנו, יקרב אותנו להיהפך לעמק בכא.

חלום העיוועים על השלטת ח'ליפות בעולם, "זוהר התבונה העליונה" ששורשיה בקוראן, מעיד על הניסיון החוזר שוב ושוב להחליף בכוח החרב המונפת להשמיד את התרבויות האחרות, אלה שמכבדות כל אדם כאילו הוא תבל שלמה לעצמו.

חוששני כי גם אבן הבוחן שלנו הנמצאת בקרבנו, ערביי ישראל שניסינו לקרבם, שעשינו לפתוח לפניהם חלון ודלת רחבה לעולם אחר שאין דומה לו בעולם הערבי הקיים, מעידים ביחסם המנוכר אלינו, המסתייג מאתנו, כי עתידנו המשותף הזדעזע כאבן בזלת שנבקעה מלהט שמש מתהפכת. בשמש כזאת גם עם שהפך מדבר לירוק, ימצא עצמו בארץ דמים שיהפכו שוב רגבים פוריים למדבר צחיח שאיש לא יטה בו אוהלו לשכון בו.

אנחנו בפתח המערכה החשובה ביותר, המערכה על שלמות ריבונותנו, זה השמורה לכל אחת ממדינות העולם. אם הפלשתינים ובראשם מנהיג המחמד שלהם מחפשים לבחון את יכולתנו להתמודד גם כאן, בזירה שקרית זאת – הם ימצאו אותנו מוכנים.

עד אז שוב ושוב אני חוזר כי על ארצות-הברית ואירופה הכרוכה בה, להקים קול זעקה על מותם של מאות אלפי תינוקות, ילדים, נשים וזקנים בסוריה, בעירק, באפגניסטן, ובמקומות נוספים. אכן קיים הבדל בין מדינות ומקומות אלה לישראל; שם הורגים בני הלאום הערבי את בני הלאום הערבי. ואנחנו חשבנו לתומנו שלא חשובה כלל דתו או מוצאו של ילד, כי ילד הוא תמיד ילד שראוי לעולם אחר שלא עושים בו שימוש כמגן ללוחמים מוגי-לב ובעלי אמונה רצחנית כמו ברצועת עזה, מקום ארור תחת השמש.