בדרך כלל רצוי להיזהר מלחוות דעה על טיב שיקוליהם של ראשי המדינה והצבא בעת מלחמה, או מבצע צבאי. ראשית, אין תועלת רבה בכך הואיל והשפעתם על מערכות התקשורת והזרמת המידע היא כזו שכל מי שמתייצב ומעז להרהר ולערער על מידת חכמתם ותבונתם מסתכן בתגובה קשה. שנית, כל כותב רגיל רשאי להניח, לרוב בצדק, שראשי המדינה לא פחות חכמים ממנו ולעומתו יש להם עדיפות במידע עדכני, במערכות תומכות, יועצים ועזרים נוספים שאין לכותב ויהיה זה העיתונאי המקושר והחרוץ ביותר.
שתי ידיעות התפרסמו במקביל בשבוע שעבר. הראשונה היא שהושגה הפסקת אש ל-72 שעות ומכאן כל בר דעת הבין שלאחר 72 שעות האש יכולה להתחדש. במקביל התפרסמו ידיעות שצפויות הפרעות בתחבורה כלפי צפון עקב תנועת מובילי טנקים המחזירים את הטנקים למחנות.
במקביל התבשרו תושבי עוטף עזה שהם רשאים לחזור בבטחה לביתם וגשמי הסתיו הקרוב ישטפו את האבק שנצבר. החמאס המובס, הובטח לנו, לא יעז לחדש את האש. איני רוצה להמשיך ולצטט את פיוטי הרמטכ"ל ודברי אלוף הפיקוד ואת דברי ההבל הפרשנים.
כששמעתי על קיפול הזנב והחזרת הציוד למחסנים חשבתי שבוודאי מי שאמור לטפל בטנקים רוצה לצאת לחופשת שבת ומכאן החיפזון. בכל זאת לא הבנתי את המהלך. אם הפסקת האש היא קצובה בזמן ועלולה להתבטל הדבר היחיד העשוי לגרום לאויב לכבד אותה היא דריכות מקסימלית תוך הדלפת ידיעות שצה"ל נערך במרץ ובחשק רב להמשך המבצע, לרבות כניסה קרקעית עמוקה ושהחיילים והמפקדים מפעילים לחצים כבדים לסיים את העבודה.
במקום זאת קיבלנו עוד ידיעות על דילול כוחות (
רוני דניאל הרגיע וסיפר שנשארו בכל זאת כמה חיילים להגן על היישובים) וקיבלנו עוד הסברים עד כמה החמאס המוכה לא ירצה יותר לחדש את האש (הרתעה כבר אמרנו?) הכול שיבחו את שיקול הדעת וקור הרוח של הצמרת והסקרים היו בהתאם. בשלב זה לא נותר לפסימיסט מלידה כמוני אלא להסיק שחששותיו הם חששות שווא והם שם למעלה יודעים הרבה יותר טוב.
ביום שישי חודשה האש במרץ וכלל לא נראה שהחמאס נשבר או נרתע. למה בעצם שיישבר?- הוא לא הפסיד במלחמה, מצוקת התושבים אינה מפריעה לו ולא נגרמו לו אבדות בלתי נסבלות. יש רשעים הטוענים אפילו שהחמאס ניצח ומהסקרים עולה שרוב הציבור חשב שהתוצאה היא תיקו. ממה שהודלף לנו מהקבינט התברר שההערכה לפיה צה"ל חושש מאוד להיכנס לעומק הרצועה הייתה הערכה מדויקת. סביר להניח שהערכה זו שמשה נר לרגלי החמאס ושוב אין הוא מתרגש מהביטוי "כל האופציות על השולחן".
התברר שבדרג המדיני אחז חיל ורעדה והוא לא היה מוכן למבצע צבאי מכריע. הסיכוי שייעשה זאת לאחר שכבר מיצינו את סבלנות העולם הוא ב"סבירות נמוכה" - צמד מילים בלתי נשכח שבו עשה צה"ל שימוש חוזר בבואו להעריך ביום חמישי בערב את הסיכוי שהחמאס יחדש את האש.
אני משוכנע שלא רק אני לא הבנתי את התנהלות ראשי המדינה וצה"ל עם הכרזת הפסקת האש וכל אדם עם מנת משכל רגילה וללא מידע מיוחד היה מוכרח לחשוד שהתנהלות זו גובלת בטיפשות מזעזעת. כל עוד החמאס לא ירה ניתן היה לחשוב שהצמרת בכל זאת יודעת הרבה יותר (יש לנו מודיעין נפלא) כשהתחדשה האש קרס אצלי לפחות באחת האמון בשיקול דעתה והבנתה של צמרת המדינה, מדאיג-מדאיג מאד.
מכל מקום אובמה הביע את קנאתו בנתניהו הזוכה בסקרים לתמיכה רבה ממנו. מוטב שלא יחשוב על כך יותר מדי. אין ספק שלנוכח התנהלותה התמוהה של הממשלה התמיכה בראש הממשלה תצנח וכך גם בממשלה כולה. אין משמעות הדברים שעל הממשלה לנהל את המלחמה לפי הסקרים, אבל בהחלט חשוב שתשפר את ביצועיה ותתחיל לומר לעם ובמיוחד ליישובי "חוטף עזה" את האמת.
