לאחרונה חרגתי ממנהגי לא לראות טלוויזיה ובביקור ראיתי תוכנית טלוויזיה עם מודי בר-און. למודי יש כנראה משנה סדורה, שאנו טועים!
מודי התחיל כמרצה לקורס יסוד באוניברסיטה:
1. אנו לא צודקים
א. לשם כך הביא ציטוט קטע מהספד משה דיין לרועי רוטברג שנרצח בשדות נחל עוז באפריל 1956 "אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות פליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם. לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי."
בתרגום פשוט לעברית: א. ערביי עזה צודקים. ב. אשמת הרצח מוטלת עלינו!
ב. לשם כך הביא אסיפה של חברי קיבוץ הגובל ברצועת עזה שאמרו שצריך לעשות שלום והם לא חושבים שיש פתרון צבאי לבעיה ושהם עצובים על כול הרוג בעזה. הם שכחו להגיד שהם הפגינו בנחישות מעל לעשר שנים בכניסות לגוש-קטיף נגד התיישבות יהודים דתיים שם, שחטפו אלפי פצצות מרגמה. הטיעון היה, כי אם יצאו יקטן עול הביטחון על המדינה ויהיו יחסי שלום עם ערביי עזה. את התשובה הנכונה אנו יודעים: היה אפשר להקים עוד מדינה יהודית ברמת הגולן או בשומרון עם הכסף שהלך בשלושת המבצעים האחרונים בעזה ולריק!!
ג. אחרי כן הביאו קבלן בנין אמיץ משדרות (מרוקני שפוי) שאמר שהעסיק את משפחת ראש הפלג הצבאי בחמס לפני הגירוש מגוש-קטיף ושהיה מוכן לישון איתם באותה מיטה. תרגום: הערבים טובים.
ד. אחרי כן כדי לאזן הביא מרוקני (לא שפוי) משדרות, שאמר שצריך לשטח את עזה ולהקים שם מגרשים למונדיאל הבא.
2. מלחמה היא דבר מחורבן
לשם כך הביא פגוע הלם קרב שסיפר על דם והרוגים שמופיעים בחלומותיו. תרגום: מלחמה היא דבר נורא וצריך להימנע ממנה בכול מחיר ואם לא נמנעים אז הינה התוצאה.
3. אנו לא צודקים
בשלב הזה הציג את גרוסמן ההזוי וכבר לא היה לי כוח לאינדוקטרינציה של השמאל ההזוי הקיצוני בדמותו הסימפטית של מודי בר-און וכיביתי את הטלוויזיה והבנתי למה רוצים לסגור את
רשות השידור הממלכתית. ממלכתיות לא הייתה פה, ביקורת הוגנת על הימצאותנו במזרח התיכון לא הייתה פה, הייתה פה תמיכה חד-משמעית באויבינו מבחוץ ומבפנים.
להלן ההספד המלא לרועי רוטברג:
"אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סנוורו, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם. אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם.
לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים השכחנו זאת?
הן אנו יודעים, כי על-מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים.
דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים, ובלי גדר תיל ומקלע לא נוכל לסלול דרך ולקדוח מים.
מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו
להתנחל ולקומם ארץ לעמנו. אך מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם,
המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אלינו זועקים דמי רועי מגופו השסוע.
על-אף שאלף נדרנו כי דמנו לא יוגר לשווא -אתמול שוב נתפתינו, האזנו והאמנו. את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום. אל נרתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים סביבנו ומצפים לרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו - להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים או כי תישמט מאגרופנו החרב - וייכרתו חיינו.
רועי רוטברג, הנער הבלונדיני הצנום, אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי - האור בלבו עיוור את עיניו, ולא ראה את ברק המאכלת.
הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו ויכלו לו."
יתכן שמודי, איש התקשורת המוכשר והמשתף פעולה עם אויבינו, לא רצה שתראו את המשפטים המסומנים בקו!
