טרם החליטו הצדדים הנצים במבצע "צוק איתן" אם הלוחמה בעזה, הינה
"מבצע" בלבד או "מלחמה", לכל דבר ועניין והנה הוגשה עתירה לבג"ץ בידי ח"כ
נחמן שי והחזית להגנת הציבור, כדי לקבוע ולהכריז כי המבצע אינו מבצע, אלא מלחמה של ממש. כותב שורות אלה לא הסתיר דעתו - בשורה של מאמרים שכתב - כי מבצע "צוק איתן" הינו מלחמה של ממש וכי המינוח מבצע שניתן למלחמה המתנהלת בעזה, הינו ביטוי מכובס - ואפילו בלתי מוצלח, בעליל. עתה מתברר, כי להגדרת מבצע זה, כמבצע או כמלחמה, מבחינה משפטית, יש היבטים ומשמעויות כלכליות של ממש.
מתשובת ראש הממשלת וממשלת ישראל לבג"ץ לעתירה שהוגשה נגדם, בידי עו"ד אודי איתן, עוזר לפרקליט המדינה עולה, כי לדעת ממשלת-ישראל יש לדחות עתירה זו, על הסף. מעבר לטענת הסף, לפיה הוגשה העתירה לבג"ץ ללא מיצוי הליכים מובהק, קרי שלושה ימים בלבד לאחר פנייתו של ח"כ נחמן שי לממשלה בעניין דרישתו להכיר במבצע כמלחמה, נטענות בידי הממשלה שתי טענות נוספות. האחת - אין כל עילה להתערבות בג"ץ, כדי להורות לממשלה להכריז על פתיחה במלחמה, זאת בשים לב לשיקותל הדעת הרחב מאוד המסור לממשלה, בכל הנוגע לענייני מדיניות חוץ וביטחון, בכלל ולהכרזה על פתיחה במלחמה, בפרט.
השנייה - הנחת המוצא העומדת ביסוד העתירה, לפיה: "הצורך בהכרזה על פתיחה במלחמה הוא צורך חברתי וכלכלי ממדרגה ראשונה", הינה שגויה. בתגובת הממשלה נטען, כי ההכרזה על פתיחה במלחמה, כשלעצמה, אינהנ מביאה למתן פיצוי או סיוע כלכלי לתושבי המדינה שנפגעו מהעימות המזוין.
לכן - נטען בתשובה לבג"ץ - אי-הכרזה על פתיחה במלחמה אינה נושאת משמעויות של מניעת פיצוי או סיוע כלכלי לתושבי המדינה, שנפגעו מהעימות המזוין, כנטען בעתירת ח"כ נחמן שי והחזית להגנת הציבור. ממשלת-ישראל טוענת בתשובתה לבג"ץ, כי סוגיית מתן פיצויים בגין נזקי מלחמה ישירים או עקיפים מוסדרת בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 ובתקנות שהותקנו, לפי חוק זה. לכן - לטענת ממשלת ישרל - אין נדרשת הכרזה
על "פתיחה במלחמה", כדי להחליט על מתן פיצויים, לפי חוק מס רכוש. עוד נטען, כי ממשלת ישראל פעלה במהירות מירבית להתקנת תקנות מכוח חוק מס רכוש במהלך המבצע וכן נקטה ונוקטת בצעדים רחבים למתן מענה רחב היקף בנושאים כלכליים וחברתיים נוספים, כאשר פעולותיה במישורים אלה אינן תלויות, כהוא זה, בשאלה אם הוחלט לפתוח במלחמה בעזה, אם לאו.
המדינה מזכירה - בתשובתה לבג"ץ - פסק-דין שנתן בג"ץ בשנת 2006, שדחה עתירתו של ח"כ, לשעבר, ד"ר יוסי ביילין שטען בעתירתו לבג"ץ -
במהלך מה שקרוי "מלחמת לבנון השנייה" - כי ממשלת-ישראל פעלה, שלא כדין, בכך שלא קיבלה החלטה לפתוח במלחמה לפי סעיף 40(א) לחוק יסוד: הממשלה. בתשובה מודגש, כי חלק ניכר מקביעות בג"ץ בפסק-הדין שדחה עתירתו של של ד"ר יוסי ביילין, נכונות וישימות גם באשר לעתירה הנוכחית.
במסגרת סקירת הרקע העובדתי - מציינת בתשובתה לבג"ץ כי הממשלה הכריזה, עובר לתחילת המבצע, על תקופת הפעלה של מערך משק לשעת חרום (מל"ח); אישרה תוכנית לחזוק החוסן האזרחי בשדרות וביישובי "עוטף רצועת עזה" לשנים 2015-2016; נתקבלה החלטת ממשלה מס' 1897, בתאריך 24.7.2014 לחיזוק העורף, שכללה הנחייתה למוסד לביטוח לאומי, להקדים תשלומי התגמולים למשרתי המילואים; שר האוצר הפעיל סמכותו להתקין תקנות, לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים; נתקבלה החלטת ממשלה מס' 1904, בתאריך30.7.2014 לחיזוק העורף, שכללה הוראות מרחיבות בעניין מתן פיצוי לעובדים שנעדרו מעבודתם, עקב המצב הביטחוני ביישובי עוטף עזה; נחתם - בתאריך 3.8.2014 - הסכם קיבוצי בין ממשלת ישראל ונשיאות הארגונים העסקיים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בעניין תשלום שכר לעובדים המועסקים בשירות המעסיקים, החתומים על ההסכם, שנעדרו מעבודתם בתקופת המבצע, לרבות בשל מניעה ביטחונית, סגירת מוסדות חינוך, מוגבלות של העובד או ילדו, בשל המצב המיוחד שהוכרז בעורף;
שר הכלכלה פרסם - בתאריך 6.8.2014 - כוונה למתן צו להרחבת ההסכם הקיבוצי; שר האוצר התקין, באישור ועדת הכספים - בתאריך 4.8.2014 - תקנות מס רכוש וקרן פיצויים שעניינם פיצוי לעובדים ולמעסיקים שנגרמו להם, במהלך המבצע; הוקמה בידי הממשלה - בתאריך 10.8.2014 - קרן להוקרה, סיוע ותגמול לחיילי מילואים ששירתו במבצע; מגובשת תוכנית ממשלתית שלימה לפיתוח כלכלי-חברתי ולחיזוק ההתיישבות ביישובי עוטף עזה; מגובשת תוכנית ממשלתית משלימה רוחבית רב-שנתית ליישובי הדרום; הודע בידי שר הביטחון למזכיר הממשלה - בתאריך 7.8.2014 - על כוונתו להכריז על שירות המילואים במבצכ כ"שירות חרום" ובכך יוכלו חיילי המילואים לדחות ביצוע פעולות והתחייבות, במועדים שנקבעו בחוזה, בחוק או בפסק-דין עד תום 30 טימים לאחר השחרור משירות החרום וכן התקינה שרת המשפטים, באישור ועדת החוקה - בתאריך 23.7.2014 - תקנות בעניין שיקים ללא כיסוי, שיעניקו הגנה מפני הגבלת חשבון, בגין שיק שסורב, למי שנקרא לשירות מילואים, במבצע.
ברקע המשפטי נטען בתשובת המדינה לבג"ץ, כי הכרזה על פתיחה במלחמה, הינה עניין שבמדינות חוץ וביטחון, שבו נתון לממשלת ישראל שיקול דעת רחב ובג"ץ אינו מתערב בו, כלל וכלל. עוד נטען, כי בסעיף 40(א) לחוק יסוד: הממשלה המסמיך ממשלת-ישראל להכריז על פתיחה במלחמה, אין כל הגדרה למונחים:
"מלחמה" או "פעולות צבאיות", כך ששעה שמסור לממשלת-ישראל שיקול דעת רחב, בחוק היסוד, היקף הביקורת השיפוטית - באותו עניין - יהיה מצומצם, בהתאם. עוד נטען, בתשובה זו, כי הנחת המוצא העומדת ביסוד העתירה, לפיה "הצורך בהכרזה על פתיחה במלחמה הוא צורך חברתי וכלכלי ממדרגה ראשונה", הינה שגויה מיסודה. הכרזה על פתיחה במלחמה - לפי סעיף 40(א) לחוק היסוד, אינה מביאה
כשלעצמה למתן פיצויים או סיוע כלכלי למי שנפגעו מהעימות המזוין. גם אי-הכרזה על פתיחה במלחמה, אינה נושאת משמעויות שכאלה. עוד נטען, כי ממשלת-ישראל נוקטת בצעדים רבים למתן פיצוי וסיוע כלכלי, למי שנפגעו מהמבצע ולכן לא ברור, כלל וכלל, מה מבוקשם של העותרים, בעתירה דנא.
עתה, אמור בג"ץ ליתן פסיקתו בעניין זה. המדינה גם מתנגדת להצטרפות העמותה למען משרתי המילואים לעתירה, במעמד של
"ידיד בית המשפט". לטענת המדינה טענותיה של העמותה הינן מוקדמות ועשויות להתייתר, לאור פעולות שבהן נוקטת הממשלה בקשר לחיילי המילואים. כאשר אין מניעה - בעתיד - להגשת עתירה נפרדת על-ידה, אם לא תבוא על מלוא סיפוקה בעניין טענותיה, שאין להן קשר ישיר לנושא העתירה הנוכחית.
