שלושה חודשים חופש

בעוד ראש הממשלה נכנס בימים אלה אל מתחת לראדאר ולא בפעם הראשונה שהוא נאלם ונעלם, השר לפיד, דווקא בולט בפרץ של מעשיות בלתי נלאית. הוא מנסה להעביר את חוק מע"מ 0, למרות שיש מתנגדים רבים לשיטה הזו ורבים המנבאים שתהיה פלופ גדול מכל ההיבטים. ביניים הוא מזרים כספים בלי הכרה, למערכת הביטחון ולהתנחלויות ומונע כספים ממשרדי הבריאות והרווחה. אנחנו גם לא מאמינים לו כאשר הוא מכריז כי " לא נעלה מיסים", לא מאמינים לו כי כבר נתקלנו בהרבה הכרזות ופסיקות שלו שלא יצאו מכלל דיבורים ורק דיבורים, למשל גיוס חרדים שהיה ונשאר אגדה.

יוסי ורטר בהארץ, מביא שתי דוגמאות מהקריירה של לפיד המצביעות על התנודות באישיותו של שר האוצר העכשוי, תנודות ברמה של רעידת אדמה בסולם 8 וחצי לפחות. ולטר מצטט מאמר שנכתב על-ידי לפיד בידיעות אחרונות בשנת 2009, תקופת הקריירה העיתונאית שלו. לפיד מבכה שם את מותם, מפגיעת פגז ישראלי שנחת על ביתם, בבית לאחיה ברצועת עזה, של שבעה בני משפחת ראליה מתוכם חמישה ילדים. לפיד כותב במאמרו שהפכנו לרוצחי ילדים. "אני מתבייש, בפני עצמי בפני מה שרציתי להיות, בפני מה שהייתי פעם", כתב אז לפיד. השנים חלפו ואותו לפיד הוא עכשיו שר בממשלת ישראל שהפך את עורו במסגרת השיטה הביביסטית "מה שרואים מכאן לא רואים משם" והפך למתלהם - נוסח ליברמן. במאמרו בהפינגטון פוסט, אתר פוליטי חשוב, נוזף לפיד בכל האינטלקטואלים האירופים שלא מבינים את ישראל: "האינטלקטואלים האמריקנים והאירופים בגדו בייעודם" הוא זועק. איך לא הבינו כי עלינו לירות בעזה ולהרוג אזרחים, הממוקמים בעמדות ירי של החמאס?". לפיד לא מבין למה אינטלקטואלים מזדעזעים מתמונות ההרג. אכן דוגמה מאלפת על איך אנשים משתנים. לפיד, ששכנע את בוחריו שהוא אדם מוסרי, אשר ידאג למעמד הביניים ויעבוד בשיטת פוליטיקה חדשה, הוא אלוף המתחנפים לבוחר הפוטנציאלי. מדבר ועושה בדיוק מה שהיה עושה ביבי- אביו הרוחני . כמה אפשר להשתנות בשביל הכיסא? . אפשר, כנראה, למען הכיסא, גם להחליף את העור.

חופשה של שלושה חדשים

אם מישהו היה תמים מספיק כדי לחשוב שיש איש או אישה, בין 120 חברי הכנסת הנבחרים על-ידי העם - הבוחר בקריירה שלו מתוך " אהבת ישראל" (מה זה?), כיעוד לאומי אישי, כמטרה הרואית, ציונית וכדומה - הבין סופית את הטעות המוחלטת. זהו ג'וב ותו לא. חברי הכנסת לא חייבים כלום לאף אחד ואין הבדל בין פקיד בחברה ממשלתית, או למשל, פקיד דואר, לבין חבר כנסת. כ-100 חברי כנסת יצאו באמצע מלחמת צור איתן לחופשה בת שלושה חודשים. לא קם אחד, שאמר " אני אצא לחופשה רק לחודש וחצי", לא קם אחד שאמר לחבריו זה לא הזמן לצאת לחופשת קיץ ממושכת, אנחנו לא מורות ביסודי ותיכון שעושות שליחות במשכורת של 6000 שח בחודש. לא קם אחד שיגיד " יש לנו אחריות, יש לנו ג'וב ציבורי אנחנו מקבלים משכורות והטבות מצוינות ודואגים להעלות את שכרנו בכול פעם, אז אולי נשאר בעבודה ונראה מה אפשר לעשות למען העם?".

מה אנחנו? שוודיה? שוויץ?, מה פתאום שחבר כנסת נבחר יתעניין במה שקורה במדינה? כולם נכנסו למכונית ויצאו לחופש. רק לידיעתכם: חבר כנסת מקבל שכר של 39.320 ש"ח בחודש. בנוסף הוא מקבל מכונית צמודה (מאזדה או טויוטה קורולה או שברולט אלרו) עם תיקונים ודלק חופשי, לשכה נוחה בכנסת עם מקלחת ושרותים, שני עוזרים, 2000 שח לחודש לשיחות סלולריות ועוד כיסוי שיחות הטלפון בבית, 70 שח ביום לאכול במזנון הכנסת. כל הציוד האלקטרוני הנדרש לאדם במעמדו, עוד 60 אלף שח לשנה ל" קשר עם הבוחר". תשפטו בעצמכם את רמת החזירות של חברי כנסת שבורחים לחופש (חוקי) בלי להניד עפעף כאשר המדינה במלחמה.

כמה קדנציות מותר לשלוט?

במדינות דמוקרטיות יודעים שהשלטון משחית. איך יודעים? תכנסו לספרי היסטוריה מכל התקופות ותקראו. בצרפת למשל משך כהונתו של נשיא הרפובליקה היה 7 שנים וירד ל-4 שנים. מותר לשלוט שתי קדנציות ודי!, זאת אומרת נשיא לשמונה שנים, אם הנשיא נבחר בחירות דמוקרטיות לקדנציה שנייה. בארה"ב החוק הזה היה קיים כבר מזה דורות, כהונה בת 4 שנים לכל קדנציה והכהונה הוגבלה לשתי קדנציות וזהו. רק אצלנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אין חוק בעניין הזה. כלומר אין הגבלה במספר הקדנציות. אתגר למחוקקים שיצאו עכשיו לחופש, נא להגיש הצעת חוק שתגביל כל ראש ממשלה, בהווה ובעתיד לשתי קדנציות בלבד. יש משהו חכם בקביעה הזו וכולם יודעים שזה חשוב . אני בטוחה שהחוק הזה יעבור, אם וכאשר יחזרו החברים מחופשת שלשת החודשים - לעבודה בירושלים.