היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט שלא לשנות את החלטת הפרקליטות, ולהימנע מהגשת כתב אישום נגד העיתונאים מידיעות אחרונות - מרדכי גילת, מיכל גרייבסקי, מלי קמפפנר-קריץ ורותי יובל, בשל השימוש שעשו לכאורה בתמלילים שהושגו בהאזנות סתר שבוצעו על-ידי המשטרה במהלך החקירה שניהלה המשטרה בפרשת "האי היווני". מזוז החליט למעשה על גניזתו הסופית של תיק החקירה. היועץ קבע, כי אף שגירסת הנילונים "אינה נטולת תהיות" כאמור - גם על-רקע הדמיון הרב שקיים בין התמלילים לפרסום - יש בה כדי לעורר ספק, אשר שולל קיומה של 'אפשרות סבירה להרשעה' כנדרש לצורך העמדת הנילונים לדין פלילי.
גילת, גרייבסקי, קמפפנר-קריץ ויובל, נחקרו באזהרה, כחשודים, בעקבות תלונה שהגיש איש העסקים דוד אפל. לדבריו, הנילונים פרסמו בידיעות אחרונות פרטי שיחות שלו עם השר אז ח"כ אהוד אולמרט, שיחות שהושגו לדבריו מהאזנות סתר שביצעה המשטרה.
השימוש בפרטי שיחות כאלה הינו אסור על-פי החוק. ואולם, למרות הראיות שהיו נגדם נמנעה הפרקליטות, ובראשה אז עדנה ארבל, מקבלת החלטות תוך זמן סביר. בשל זאת פנה דוד אפל פעמים רבות, ודרש למצות עימם את הדין. לאחר סחבת ממושכת החליטה הפרקליטות לסגור את התיק, ומכאן הערר שהגיש.
הערר הוגש ב- 2004, באמצעות עו"ד אלדד יניב. הוא טופל על-ידי עוזרו של מזוז, עו"ד רז נזרי. במכתב מיום 28.02.06 כותב נזרי, כי לציבור לא עומדת הזכות לדעת מה נאמר בחדרי החקירות בשלב ניהול החקירה. בהתייחסו לחשד שנעשה שימוש בהאזנות סתר הוא כותב, כי בפרסומים בשלבים מוקדמים אלה יש כדי לפגוע פגיעה ממשית בזכויותיו של חשוד, ומאחורי זה עומדים לא פעם יצר סקרנות, רצון להגדיל חשיפה או אינטרסים של גורמים כאלה ואחרים.
נזרי כותב, כי השוואה בין הקטעים שפורסמו בידיעות אחרונות (בעניין שיחות אפל-אולמרט) מלמדת כי "קיים דמיון רב בין תוכן הפרסום למלילים". ואולם, אין זהות בין הדברים, ולפיכך, על-יסוד השוואה בין התמלילים לפרסום בלבד ייקשה להוכיח, במידת הוודאות הנדרשת בפלילים, כי הנילונים התבססו על התמלילים לצורך כתיבת הכתבה.
עו"ד נזרי כותב עוד, כי הנילונים טוענים שהם התבססו על "מקורות חיים בלבד" ולא על תמלילי האזנות סתר. "אף שניתן להטיל ספק בגירסה זו, אין בנמצא ראיות שיש בהן כדי להפריכה", נקבע. ועוד: "בנסיבות אלה נראה, כי אף שגרסת הנילונים אינה נטולת תהיות כאמור - גם על-רקע הדמיון הרב שקיים בין התמלילים לפרסום - יש בה כדי לעורר ספק, אשר שולל קיומה של "אפשרות סבירה להרשעה".
היועמ"ש דוחה, במקביל, את בקשת עו"ד אלדד יניב, שביקש להורות על חקירה לגילוי מדליף התמלילים. הוא מציין, כי בחלוף הזמן הרי שחלק גדול מחומר החקירה הנוגע לעניין כבר פורסם בכלי התקשורת ויש בכך כדי להפחית ממידת העניין הציבורי שבהעמדת המפרסם לדין בעת הזו.
נזרי מסכם, בשמו של היועמ"ש, וקובע: "נראה כי בפרשה זו לא נשמרה כדבעי תקינות הליכי החקירה, ופורסם מידע מתוך חקירת משטרה, שהיה בו כדי לפגוע הן בניהול החקירה והן בפרטיותם של מעורבים בפרשה [הכוונה לאפל ולאולמרט, י.י.]. עם זאת, כפי שהוסבר, במישור הפלילי לא נמצא כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להעמדת הנילון לדין, ולפיכך אין בידי היועץ המשפטי לממשלה לקבל את הערר".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
