א. כמו הסרת פלסטר

הייתה לבריטניה ברירה בין חרפה לבין מלחמה - גער ווינסטון צ'רצ'יל בחותמים על הסכם מינכן - והיא בחרה בחרפה, ותקבל מלחמה.

דבריו הבוטים, שהוכיחו את עצמם, מתאימים מאוד למצבנו - כיוון שממשלת ישראל בחרה לא להכריע את חמאס, היא בחרה בחרפה של בריחה מוצדקת של תושבים מיישוביהם ועוד סימנים מדאיגים.

ובעיקר, היא הוכיחה לחמאס ולדומיו, כי ניתן לתמרן, כדי להימנע מהשמדה - למרות שהקופירייטרים של מערכת הביטחון עובדים שעות נוספות להמציא שמות מגוחכים למצב.

המלחמה בחמאס מזכירה לי את הבעיה של הסרת פלסטר. איך שלא תעשה זאת - לאט, או במהירות - זה יכאב. כלומר, עדיף להיפטר מהצרה מוקדם ככל האפשר.

ב. מרחמים על אכזרים

חיסול (?) מוחמד דף פתח הר-געש של רחמנים בני-רחמנים, שמצֵרים על שיהודו. איני יודע האם המבצע הצליח להיפטר ממנו, אך לא אזיל חצי דמעה על מותו.

מאז ומתמיד הייתי חסיד של חיסול מנהיגי טרור - ללא אבחנה - מקטון ועד גדול, גם אם הם מסתתרים מאחורי "מגן אנושי". לארגון טרור אין מלאי אנושי בלתי-מוגבל, וחיסול מפקד בכיר ומנוסה מהווה מכה אנושה. למרות הפתגם, שבתי-הקברות מלאים באנשים, שלא היה להם תחליף - זה המצב: אפשר לחסל ארגון אם מחסלים בשיטתיות את ראשיו. ראו מה עשה חיסול פתחי שקאקי בשנת 1995 לג'האד האיסלאמי.

וכמובן, הדמגוגים מראים, שחיסול עבאס מוסאווי, מנהיג חיזבאללה, בשנת 1992, העלה במקומו את חסן נסראללה, הנחשב למזיק ממנו. שאֵלתי - למה לא חוסל נסראללה?!

ראשי הטרור צריכים לדעת, שהנם בני-מוות, והם ורכושם יושמדו. כך, הם יעסקו יותר בביטחונם האישי (כולל ביטחון משפחותיהם) ולא בפעולות נגדנו. ואם הם אומנם מתחבאים במנהרות מתחת לבית-החולים שיפאע במערב עזה - למה נותר המבנה עיר מקלט?!

ג. מה יש להם לחפש שם?!

עריפת הכתב האמריקני ג'ימס פולי, שנשבה לפני כשנתיים בצפון-מערב סוריה, בידי ארגון המדינה האיסלאמית מזכירה את ההתעללות בכתב היהודי דניאל פרל מ"וול סטריט ג'ורנאל", שנערף בשנת 2002 בידי איש אל-קאעידה בפקיסטן - סוג של ברבריות, שאינה יכולה להיות מובנת.

פולי נרצח כנקמה על תקיפות האוויר האמריקניות בעירק. בעריפתו השתתף, כנראה, אזרח בריטי. התקשורת האמריקנית מנסה לבלום את פרסום סרט העריפה, שהופץ בדרכים שונות - כולל במדיה החברתית. להערכתי, לא הייתה מתאמצת כל כך למנוע פרסום אם זה היה אדם פשוט.

עם זאת, עולה שוב השאלה מה הערך העיתונאי האמיתי של סיקור עיתונאי, הנעשה בתנאי אלימות כאלה, וחושף את העיתונאי לסיכונים אדירים?

הצבת כתב חוץ עלה הון תועפות, ומטרתה להגדיל את הרייטינג של אמצעי התקשורת, שמביא חדשות. אך מטבע הדברים, עובדים עיתונאים בחבורות - גם מטעמי בטיחות, ובעיקר כיוון שאינם שולטים בשפת המקום - ולמעשה, קשה מאוד להגיע לסיפור בלעדי, סקופ. כלומר, יש עידוד רב להתנהגות מופקרת של עיתונאים, שיחרגו מהחבורה, כדי להשיג סקופ - גם במחיר סיכון חייהם.

פולי סיקר שנים את המזרח התיכון, ונחשב לעיתונאי מערבי אוהד לאיסלאמיסטים. ייתכן, שעשה זאת (כמו רבים מעמיתיו) כדי לשמור על עורו. כעת, אולי תשמש עריפתו מנוף להוציא את ממשל אובמה מאדישותו לנוכח חיסול אזרח אמריקני בשל היותו אמריקני.

ד. "הרקולס" כבר בן שישים

חברת לוקהיד מארטין חוגגת לרגל מלאת שישים שנה למטוס התובלה C-130 "הרקולס". המטוס הציב, כנראה, שיא בהיותו המטוס הצבאי, שיוצר תקופה ממושכת ביותר, והנו מטוס התובלה השני הנמכר ביותר.
הרקולס מיוצר במפעלי מארייטה בג'ורג'יה. טיסת הבכורה שלו הייתה בשנת 1954 בבֶרבֶנק, קליפורניה. משך השנים יוצרו יותר מ-2,500 מטוסים מדגמים שונים, שסופקו ל-63 מדינות - כולל ישראל (שקוראת לו, "קרנף").

כעת מייצרת לוקהיד מארטין דגם ארוך של המטוס, הנקראC-130J-30 סופר-הרקולס, ומשרת גם בחיל האויר הישראלי (תחת השם "שמשון").

ה. יש חצבים

בעודי סוקר את הרימונים, שחנטו על העץ בגינתי - מול הפומלות המכריסות - ראיתי שהחצבים שלי פרחו. סימן נפלא, שהסתיו מגיע.
עוד בהיותי ילד הקסימו אותי החצבים, שפורחים הרבה לפני הגשם, כדי להוציא אחר כך עלים. עוד מעט גם יפרחו שאר פרחי הסתיו, ויתקצר היום.

אכן, ראש-חודש אלול מעבר לפינה, ועוד חודש תחל שנה חדשה - למרות שהחום בשלהי הקיץ קשה למדי, והטמפרטורות מעל לממוצע.