הקדוש יוני נתניהו ז"ל לימד אותי שיעורים מאלפים על החיים. הוא עשה זאת - במופת חייו ובזכות פרסום מכתביו בספר 'מכתבי יוני'. יוני הוא אחד מאותם "אנשים מיוחדים", שהם מורים לחיים.
נושא מאוד מאוד מעניין עבורי אישית, היה יחסו של יוני לנושא האהבה בין איש לאישה. ואכן, סיפור אהבתו לתרזה קרסנוסלסקי, אותה הוא מכנה תותי, ובהמשך לברוריה, הוא סיפור אהבה מכונן, מיוחד ומאוד מאוד נדיר למצוא כמוהו.
המשפט המכונן ביותר מבחינתי לתאר את הזוגיות כפי שבאה לידי ביטוי בחייו של יוני: הוא היה רוצה שיהיה ביכולתו לומר, שהוא מלווה את אהובתו לאורך כל הדרך. אבל אין זה נכון. שניהם צועדים בה לבד לבד. והמשכו במשפט מפתח נוסף: מה שהיה וישנו בין האוהבים, יהיה קיים תמיד, כל עוד לא ירגישו שניהם, שמיצו זה מזו את הכל, שההימצאות יחד לא תוסיף להם דבר ושהיא רק נטל או שגרה הכרחית. ואכן, תותי אהובתו של יוני, זוכה למכתבי אהבה חמים, מלאי געגועים, כתובים בכנות נדירה.
באחד ממכתביו משתף יוני שהוא בדמיונו רואה את שניהם נישאים לתוך השמים הכחולים שמעל לראשו. לא עולים מעלה בסערה, אלא חותכים כחץ את התכול. מרחפים ללא תנועה. והוא חותם את מכתביו לא פעם בהצהרה ברורה מאין כמוה: "אני אוהב אותך". גם תותי כותבת ליוני שליבה נצבט מאהבה. מזה הוא הבין שכנראה היא בודדה מאוד. באותו מכתב הוא מנבא את העתיד. ככל שחשב יותר על הנושא אני-את, הוא חשש יותר ויותר, שיום אחד ייפרדו, וכל אחד יחיה את חייו לחוד. אבל בעצם לא מזה חשש יוני: אלא מן העובדה, ששוב לא יפגוש אחת כמו תותי - ואז, כשיתברר לו שזה כך - כבר יהיה מאוחר. באותה נשימה - מתוודה יוני שממש טוב לו להיות לבד.
לפעמים קורא יוני לתותי, תוץ, תותי-פרוטי, ואוהב, אוהב, אוהב אותה עד מאוד. הם זוג אוהבים, וזה מה שחשוב בעיניו. יש לו המון תוכניות לשניהם. הוא אוהב אותה עד כלות נשמתו. הם מחליטים להתחתן. הם מתחתנים ומגלים יחד שתותי היא אשפית לא רגילה בבישול. כמו-כן - התגלה כי תותי אינה יודעת לרכוב על אופניים. יוני לימד אותה, זה דרש בדיוק חצי שעה, והיא נעשתה לרוכבת מיומנת. מפעם לפעם הם הולכים לסרט או להצגה. ללא טלוויזיה בבית. לדבריו: רק זה חסר להם! הם אוהבים ושניהם סטודנטים צעירים ומשקיענים. הם מטיילים הרבה ביחד.
לקראת יום הולדתה ה- 23 של תותי, שולח לה יוני מכתב אהבה מלא ברכות. יוני שואל את עצמו, לשם מה הפרידה ביניהם כשהוא כולו מגויס לצה"ל כצו פנימי של חייו? והתשובה: כיוון שאחרת לא היו מאושרים כל-כך כשהם יחד. אחרת היה יוני עצבני והיה מרגיש, שהוא מתכחש לצו שבתוכו. לא שהיו אוהבים פחות, כי זה לא ייתכן, אלא שהיה "עצבני" (חסר נחת). ואכן, תותי משתפת את יוני בכך, שלא טוב לה, ושהיא "נשברת" מכל העניין. כשהוא שומע זאת, זה ממש שובר את לבו. אך יוני מדגיש, שאין זאת אומרת, שתותי אינה צריכה לומר לו מה שהיא חושבת ומרגישה. אוי ואבוי אילו היה המצב כך. יוני מדגיש שתותי חייבת לומר לו הכל, והוא לה. אחרת לא יהיו הדברים ביניהם כפי שהם. אחרת לא יהיה האיחוד ביניהם שלם.
הקונפליקט היה קשה. מצד אחד נמצאת תותי (שהיא שקולה כנגד הכל), ומצד שני, יוני עושה מה שהוא מאמין בו ונהנה לעשותו. העיקרון הוא: LIVE AND LET LIVE. אבל לצערו של יוני זה אינו מתאפשר בעולמנו. הוא מודע לכך שתותי לבדה בבית ומחכה כל הזמן, שיטלפן או יבוא, ולצערו אין זה קורה לעתים תכופות כלל וכלל. הוא מכיר בכך שהיא מסכנה, זה ממש קשה ומורט עצבים לשבת בבית ולחכות לבעל שבצבא. הוא ניסה להקל עליה עד כמה שהוא יכול, אך אין בכך לגרום לו להתחרט על מה שעשה. להפך, כלל שהוא עבד יותר, על משימותיו בצה"ל, יותר הוא השתכנע בצדקת מעשיו. זוהי הדרך היחידה שיכול ללכת בה. לתותי קשה מאוד. ליוני קשה אך הוא עשה עבודה חשובה מאוד - לא רק בתחום המצומצם של יחידה אחת בצבא, אלא חשובה מאוד לכל הצבא ולשלום המדינה.
הצער של יוני על הקושי של תותי בלעדיו, ניכר בכל מכתב שלו אליה. יותר ויותר פוחד יוני שה"ריחוק" יהפוך ל"פירוד". הקונפליקט בין הרצון להישאר עם אשתו ובין הרצון לעשות דברים אחרים, שרק בצבא הוא יכול לעשותם, אינו מניח לו. ואז הוא חוזר למוטיב הישן - שהוא מאמין בכל לב - עד כמה חשוב, שהוא יהיה בצבא. ולא רק הוא כיחיד, אלא עוד רבים אחרים שצריכים להיות בו. כל מי שיכול לתרום משהו, צריך שיעשה זאת. זו שאלת-הקיום של היהודים ושל המדינה.
הקושי העצים והלך. אילונה קרסנוסלסקי אמה של תותי חלתה מאוד. האם חלתה בלוקימיה. באותה תקופה תותי נכנסה להריון. למרבה הצער, תותי הפילה פעמיים. הצער גדל שבעתיים, כאשר אמה של תותי נפטרה מהמחלה. אסונות ופגעים כה רבים, כולל מות כלבתם האהובה, השפיעו קשות. תותי ויוני נפרדו לאחר 4 וחצי שנות נישואין. ללא ספק תרמה לכך עובדת היותו בצבא וחוסר היכולת של זוג האוהבים לנהל, כתוצאה מכך, חיי משפחה מסודרים. תורמת לכך, לדעתו של יוני, אולי, גם מידה מסוימת של אי-התאמה ביניהם, ותיתכן גם העובדה, שהתחתנו צעירים כל-כך. הפרידה קשתה לשניהם. לבסוף, החליטו להתגרש. קשה לומר שזה היה קל. אומנם אלה היו גירושים מאהבה ובאהבה. יוני היה שלם עם ההחלטה, ולמרות כל הכאב, הכל נגמר לטובה. הם המשיכו לשמור על קשר אוהב גם לאחר שתותי התחתנה בשנית עם בחיר ליבה אבנר.
יוני גילה
אהבה חדשה. שמה ברוריה. האהבה פרחה ביניהם. הרבה יותר פתיחות הייתה ביוני. ברוריה עוררה ביוני את הצורך לשתף. את הצורך שהיא תדע מה איתו, את הצורך לגלות לה את פנימיותו כדי שתוכל להרגיש אותו - ואתו. יוני רוצה לחבק אותה ולומר לה מילים מרגיעות, טובות, שיהיה בסדר, ויהיו רגעי אושר מתמשכים עד בלי סוף, ויהיה עניין בכל רגע בחיים, ומתח יהיה, ותהיה אידיליה, וסערות וברקים ואש. שהכל יהיה כמו הסנה הבוער, שעולה באש ואינו נאכל. אבל אין יוני יכול לומר שאכן יהיה כך לתמיד, או להבטיח דברים שאין לו שליטה עליהם.
יוני אוהב בצורת מדרון של קו-רכס (מתמשך עם פסגות ביניים). אין באהבתו ירידות, אולי מפני שאין הוא מרשה לעצמו להידרדר במדרון כשהאהבה פוחתת. לגבי האהבה מגיע יוני למסקנה: לאלוהים פתרונים.
יוני כותב את אחד התיאורים המופלאים ביותר של האהבה: אהבה אמתית אינה נגמרת, היא תמיד נשארת - ים. רוגע או סער - גלי או גבה-גלי, רוגש או מתחמם בשמש - אבל תמיד הוא ים. אומנם האהבה היא אינסופית, אך מבחינה מסוימת היא סופית, וסופה המוות. אבל בכל זאת היא אינסופית, כי מבחינה אחרת סופה אינו המוות. היא קיימת כערך מוחלט, וברגע שהיא מופיעה נולדת נשמה חדשה, שמרחפת אי-שם ביקום הגדול. והוא ממשיך: ולפעמים, כשחולפות השנים ומשתנות הנסיבות, באות אהבות חדשות, אמתיות, וכשקורה דבר זה, יש גופים, שיכולים לכלול בתוכם שתי אהבות-נשמות שכאלו, ויש גופים שמתמלאים לחלוטין בישות החדשה שנולדה. בגופים כאלה אין מקום לשתיים או שלוש או יותר אהבות-נשמות, ואז הישנות - מרחפות, ייחודיות, בחלל האינסוף - אבל עדיין הן מוסיפות להתקיים.
ברוריתי,
אני אוהב אותך מאוד !
אני אומר זאת בצעקה ובכובד ובגעגועים.
אני אוהב גם בכאב.
ואני גם אוהב באיפוק מחריד כמעט, ומכאן הצעקה.
זה כרגע.
אבל אני גם אוהב אותך בליטוף ובנשיקה
ובחיוך
וברוך ובעוצמה.
כמו שאני אוהב - כך אני אוהב אותך.
ובאופן אחר הייתי אומר - שאת ציר, שאני חג סביבו.
לפעמים החוגה קרובה מאוד ולפעמים המעגל רחב מאוד -
אבל תמיד סחור סחור
את במרכז.
