חברת אלומות מג הנדסה בע"מ, ומ"מ ראש הממשלה, אהוד אולמרט, השתמשו במידע פנים שהשיגו בעת שביצעו את העסקות בכרמיה 8 בירושלים, וזאת נוסף לניצול הקשרים לשם קידום אישורי הבניה במוסדות העיריה. הדבר מתחדד עתה מפורשות במיוחד נוכח עמדתה של אלומות - כפי שזו הוצגה בפני Nfc, מתגובתו של אולמרט, וכן ממידע שהובא לידיעתנו, כפי שנפרט בהמשך.

כפי שמסרנו כאן, אולמרט קיבל מאלומות שוחד בהיקף של מאות אלפי דולרים, ונעשה שימוש בשמו ובמעמדו כדי לקבל את אישורי הבניה, הן מוועדת השימור, והן מהוועדה המקומית לתכנון ובניה. המשוכה האחרונה בפניה הם עומדים עתה היא ועדת ערר (שליד הוועדה המחוזית).

אלומות ואולמרט הכחישו, מכל וכל, את הטענות נגדם, ותוך-כדי ניסיונם להדוף את טיעוני השוחד ולהמעיט בחומרת החשד שנעשה שימוש בשמו של אולמרט, הם גילו את הדברים הבאים:

- אולמרט טען כי אלומות קיבלה, עוד לפני כריתת החוזה ביניהם (אוקטובר 2004), אישור עקרוני לפיו תאפשר העיריה הריסה ובניה של הבניין, המצוי בשימור;

- אלומות טוענת במכתב מיום 5.3.06 ל- Nfc, שעותקים ממנו הועברו גם אל מבקר המדינה ואל היועץ המשפטי לממשלה: "עוד לפני חתימת החוזה עם בני הזוג אולמרט וללא קשר לרכישת הדירה על-ידם - כי לאור חוות הדעת המקצועיות המקיפות שהומצאו לה, היא שוכנעה כי יש מקום להתיר את שימור הבניין על-ידי פירוקו והרכבתו מחדש, בכפוף לתנאים נוקשים שנקבעו לעניין זה".

[אלומות מסרה ל- Nfc את גירסתה, במכתב שבו היא דורשת התנצלות ופיצוי כספי בסך מיליון דולר בטענה שפרסומי בעניין מהווים לשון הרע. דרישתה נדחתה, מכל וכל].

- דרישת אלומות מיואב יצחק;
- תגובת יואב יצחק לדרישת אלומות.

נודע, כי המידע הקריטי הנ"ל - אם אכן נמסר לאלומות, וממנה לאולמרט - לא נמסר לדיירי/בעלי הבניין, וקודם לכן אף לא נמסר ליזמים אחרים שפנו לעיריה, ובדקו אפשרות לקבל היתר להריסה ובניה מחדש של הבניין. דבורה גנני-אלעד, ממנה רכשה אלומות כשליש מהבניין המצוי בשימור, אמרה לנו בתגובה: "לא ידעתי כלום. לא אמרו לי כלום. גם עורכת הדין שלי לא ידעה". גנני מכרה את חלקה (161 מ"ר, וזכויות בניה) תמורת 1.1 מיליון דולר, ולו עמדת העיריה היתה ידועה לה, יכלה לקבל סכום גבוה יותר.

משמעות הדבר: אולמרט ואלומות השתמשו במידע פנים, שקיבלו מגורמים בכירים-רשמיים בעיריה, כדי לרכוש את חלקי הנכס מהדיירים השונים, ובכך להשיג רווחים גבוהים ביותר בהיקף של מאות אלפי דולרים. לדבר זה חומרה מיוחדת, שכן עיריית ירושלים סירבה קודם לכן להתיר לאחרים לבצע שינוי במקום, אסרה על דיירים לבצע שינויים ו/או תוספות בשטח, ואף נתנה לאלומות את האישור, ובכתב, על-אף שאין זה בסמכותה [שינוי מעמד הבניין, המצוי בשימור, הנוגע למעשה לשינוי תב"ע, מצוי בסמכותה של הוועדה המחוזית בלבד].

נודע, כי מנהלת האגף לתכנון העיר, האדריכלית אוסנת פוסט, שהינה סגניתו של אורי שטרית - אותו צירף אולמרט באחרונה לרשימת קדימה לכנסת ה- 17 - היא שטיפלה ישירות, בגיבוי של שטרית, במתן האישור לאלומות.

מיותר כמעט לציין, כי עיריית ירושלים - שמסרה את המידע החשוב הזה לאלומות, וממנו לאולמרט, לא עשתה קודם לכן את המינימום המתחייב על-פי החוק: להודיע ברבים, בפרסומי חובה בעיתונות, על שינוי עמדתה ועל ההיתר שהיא מוכנה להעניק לכל מי שיבקש לבצע שינוי באתר כרמיה 8, היינו: פרוק והרכבה מחדש, תוך ניצול זכויות הבניה הניתנות באזור. אין חולק על-כך, כי לו היה הדבר מדווח ברבים, כפי שמחייב החוק, היו יותר-ויותר יזמים מתמודדים על רכישת הזכויות בנכס, והדיירים שהמתינו ו"נתקעו" למעשה עשרות שנים, היו יכולים לקבל מחיר גבוה יותר תמורת הנכס שהחזיקו.

על חשיבותו של המידע המוקדם תעיד העובדה הבאה: הקבלן ואולמרט פעלו בנחישות לרכישת הנכס. אולמרט רכש בעיסקה זו שליש מהבניין (שהוא בן שלוש קומות). אולמרט שילם לקבלן, ומראש, את מלוא הסכום שנקבע עבור הדירה אותה רכש: 1.2 מיליון דולר. סכום זה שימש, בין היתר, למימון הרכישות הנוספות, דבר שאיפשר ליזם ולרוכש (אולמרט) להשיג רווחים מיידיים עצומים בהיקף של מאות אלפי דולרים, וזאת תוך זמן קצר מאוד.