1. המתלונן, תושב קריית שמואל שליד חיפה, הגיש לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) תלונה על אגף המכס ומע"מ במשרד האוצר (להלן - האגף). ואלה פרטי התלונה:
(א) המתלונן שותף בעסק שנמצא באזור מפרץ חיפה. ב-29.6.04 הוא החנה את רכבו סמוך למקום העסק שלו, וכעבור זמן מה גילה לתדהמתו שהרכב אינו במקומו. המתלונן פנה למשטרה, ושם נאמר לו, שמשרד מע"מ בעכו עיקל את הרכב, והרכב נגרר למגרש מכוניות שמאוחסנים בו כלי רכב מעוקלים.
המתלונן עזב את עבודתו ומיהר למשרדי מע"מ כדי לברר את סיבת העיקול. בבדיקה שנעשתה במקום התברר שהרכב עוקל בטעות, וכעבור שעות מספר שוחרר הרכב והוחזר למתלונן.
(ב) בתלונתו לנציבות ביקש המתלונן פיצוי בשל העיקול הבלתי מוצדק, והסביר שהוא נאלץ להשקיע כמה שעות מזמן העבודה שלו כדי לטפל בשחרור הרכב.
2. בירור הנציבות העלה כדלקמן:
(א) המתלונן שימש בעבר דירקטור של חברה בע"מ שעסקה בייצור ובשיווק של ציוד הנדסי (להלן - החברה), ובדצמבר 1992 פרש מהחברה והפסיק לכהן בה כדירקטור.
(ב) משנת 1990 צברה החברה חובות מע"מ. בינואר 2000 הפסיקה החברה את פעילותה העסקית, ותיק החברה במע"מ נסגר כשרשומה בו יתרת חוב.
(ג) במהלך השנים ננקטו נגד החברה כמה פעולות גבייה אך הן לא הביאו תוצאות ממשיות. פעולת הגבייה האחרונה נעשתה בשנת 2000, ומאז לא נעשו פעולות נוספות לגביית החוב מהחברה.
(ד) ב-29.6.04 עשה האגף מבצע גבייה באזור הצפון, ובמהלכו סיירו חוליות של משרדי מע"מ בקניונים שבחיפה ובמקומות נוספים בעיר, כדי לאתר כלי רכב חונים השייכים לחייבי מס שניתן לגבות את חובותיהם באמצעי אכיפה על-פי פקודת המסים (גבייה).
(ה) לנציבות הוסבר על-ידי האגף, שכאשר במבצע גבייה מסוג זה רואה חוליה רכב מסחרי חונה ברשות הרבים, מתקשרים אנשיה למשרד המס ומבקשים לבדוק, על-פי מספר הרישוי של הרכב, למי שייך הרכב. הבדיקה במשרד נעשית באמצעות המערכת הממוחשבת של האגף, המחוברת למחשב של משרד הרישוי ולמחשבים של משרדים ממשלתיים אחרים. אם בבדיקה נמצא שלבעל הרכב חוב מס, ניתן אישור לתפיסת הרכב וגרירתו מהמקום.
(ו) במבצע האמור ראו אנשי חוליה של מע"מ בחיפה את רכבו של המתלונן חונה באחד מרחובות חיפה. כשהתקשרו למשרד מע"מ האזורי כדי לבדוק, כמקובל, את פרטיו של בעל הרכב, התברר להם שהרכב שייך למתלונן, אשר על-פי הנתונים של רשם החברות, שימש בעבר דירקטור בחברה. בעקבות זאת החליטו אנשי החוליה לבקש אישור לתפיסת הרכב. הממונה האזורי של משרד מע"מ בעכו (להלן - הממונה), שהיה המוסמך לאשר את תפיסת הרכב, היה אותה עת בנסיעה למשרד. עובד משרד מע"מ חיפה התקשר לטלפון הנייד שלו, והוא אישר בו במקום את תפיסת הרכב.
(ז) הרכב נגרר ממקומו על סמך האישור שהתקבל מהממונה, ולמשטרה נמסרה הודעה על תפיסת הרכב.
3. נציב תלונות הציבור קבע שהתלונה מוצדקת.
(א) בעת ששימש המתלונן דירקטור בחברה הוא לא חתם על ערבות אישית לחובותיה. לכן הוא אינו נושא באחריות אישית לחובות אלה, אף אם חלק מהם נוצרו באותה עת, שכן החברה, כמו כל חברה בע"מ, היא אישיות משפטית בפני עצמה, ויש להפריד בין נכסיה לנכסים האישיים של מנהליה. לא זו בלבד, אלא שהמתלונן הפסיק לשמש דירקטור בחברה לפני כ-12 שנה וכבר אינו קשור אליה, וגם אין כל קשר בין החברה לבין העסק שהמתלונן שותף בו כיום.
(ב) הרכב שעוקל יוצר בשנת 2000, והמתלונן רכש אותו שנים לא מעטות לאחר עזיבתו את החברה, והוא רשום על שמו במשרד הרישוי. נתונים אלה שוללים את האפשרות שהחברה היא אשר רכשה את הרכב עבור המתלונן.
(ג) לא ברור מה טעם ראו פקידי מע"מ לפעול אישית נגד המתלונן, כשבמשך שנים מספר לא נעשתה פעולה כלשהי לגביית החוב מהחברה עצמה.
(ד) ההחלטה על תפיסת הרכב התקבלה בחופזה, ללא בדיקה מספקת של פרטי העניין, ובניגוד לכללי הזהירות שרשויות המס מחויבות לנהוג לפיהם בבואן להשתמש בסמכויות האכיפה שהחוק מקנה להן.
4. הנהלת האגף הכירה בצדקת התלונה והודיעה לנציבות שתהיה מוכנה לפצות את המתלונן על הוצאות שנגרמו לו מהעיקול, אם יציג קבלות ומסמכים על הוצאות אלה.
5. המתלונן ציין לפני הנציבות, שבפועל לא היו לו הוצאות עקב העיקול, ולכן אין ביכולתו להציג מסמכים המעידים על הוצאות כאלה, אך עם זאת חזר על בקשתו לקבלת פיצוי.
6. נציב תלונות הציבור הצביע לפני הנהלת האגף, כי מאחר שהעיקול נעשה שלא כחוק, ומאחר שהמתלונן נאלץ להתפנות מעבודתו ולייחד שעות מספר מזמן העבודה שלו לטיפול בשחרור הרכב, על האגף לפצות את המתלונן בסכום של 1,000 ש"ח, בלי להתנות את תשלום הפיצוי בהמצאת מסמכים כלשהם.
7. האגף הודיע לנציבות כי פעל בהתאם להצבעת הנציב.
