1. המתלונן הגיש ביולי 2003 תלונה לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) על משרד הפנים. ואלה פרטי התלונה:
(א) המתלונן הוא אזרח ישראל, ולאשתו רישיון לישיבת ארעי בישראל ותעודת זהות ישראלית.
גיסתו של המתלונן, אחות אשתו (להלן - המוזמנת), באה ביום 7.7.03 בטיסה מאוזבקיסטן לביקור בישראל כשבידיה אשרת כניסה לישראל שהנפיק לה המדור הקונסולרי בשגרירות ישראל בטשקנט (להלן - השגרירות). למרות זאת סרב משרד הפנים לאשר את כניסתה של המוזמנת לישראל, ביטל את האשרה שניתנה לה, והיא טסה בחזרה לאוזבקיסטן עוד באותו היום.
(ב) המתלונן טען, כי הסירוב לאשר את כניסתה של המוזמנת לישראל (להלן - סירוב הכניסה) נעשה ללא עילה מוצדקת, ולא קדם לו בירור יסודי של העניין. הוא ביקש כי הנציבות תורה למשרד הפנים לאשר מחדש את כניסתה של המוזמנת לישראל ולפצות את משפחתו על הנזק הכספי שנגרם לה כתוצאה מסירוב הכניסה.
2. בירור הנציבות העלה כדלקמן:
(א) במרס 2001 פנתה המוזמנת לשגרירות בבקשה לקבל אשרת כניסה לישראל. בעקבות בדיקה שעשו ועקב גילה הצעיר של המוזמנת, לא שוכנעו עובדי השגרירות שאין בכוונתה לבוא לישראל ולהשאר בה באופן לא חוקי. לפיכך נדחתה בקשתה על ידי השגרירות. עם זאת, נאמר לה כי אם תמציא תצלום של תעודת הזהות של אחותה, לצורך בדיקה אם אשרת השהייה של האחות בתוקף, תישקל בקשתה בשנית.
(ב) ב-28.11.01 הגישה אשתו של המתלונן ללשכת מינהל האוכלוסין בחיפה (להלן - הלשכה בחיפה) בקשה שנייה למתן אשרת כניסה לישראל לאחותה, המוזמנת. בפברואר 2002 אושרה הבקשה, בתוקף לחודש, בכפוף להצגת כרטיס טיסה בחזרה. אישור מינהל האוכלוסין למתן האשרה נשלח לשגרירות.
(ג) בפברואר 2002 באה המוזמנת לשגרירות, ללא תצלום תעודת הזהות של אחותה, שאותו התבקשה כזכור להמציא, וביקשה אשרה לביקור בישראל, בהסתמך על אישורו של מינהל האוכלוסין בישראל. ראש המדור הקונסולרי בשגרירות סירב לתת למוזמנת אשרה משום שלא המציאה את התצלום המבוקש.
(ד) ראש המדור הקונסולרי הודיע למשרד הפנים במברק על סירובו לתת למוזמנת אשרה ואת הנימוקים לכך. בעקבות קבלת המברק רשמה הלשכה בחיפה ב-10.3.02 במערכת הממוחשבת הערה בדבר סירוב לתת למוזמנת אשרה. ברישום במערכת הממוחשבת לא צוין כי מדובר בסירוב של השגרירות, ולא של משרד הפנים, וכן לא צוינה סיבת הסירוב, שפורטה במברק השגרירות, דהיינו, אי-המצאת תצלום תעודת הזהות של האחות.
(ה) במאי 2003 פנתה שוב המוזמנת לשגרירות בבקשה לקבל אשרה. מאחר שבריאיון עמה לא נוצר הרושם שהיא עלולה להפר את תנאי האשרה, נתנה לה השגרירות הפעם אשרת כניסה לישראל בתוקף מ-14.5.03 עד 13.8.03. על סמך אשרה זו הגיעה המוזמנת לישראל ב-7.7.03 אולם כניסתה לא אושרה, האשרה שניתנה לה בוטלה והיא הוחזרה לאוזבקיסטן עוד באותו היום.
3. סעיף 11(א)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן - החוק), קובע:
"(א) שר הפנים רשאי, לפי שיקול דעתו -
(1) לבטל אשרה שניתנה לפי חוק זה, בין לפני בואו של בעל האשרה לישראל ובין בשעת בואו;"
4. (א) בדוח התשאול שמילאה לשכת מינהל האוכלוסין בנמל התעופה בן-גוריון, עם בואה של המוזמנת לישראל, נכתב, כי סיבת סירוב הכניסה היא "ללא אשרה מתאימה". הממונה על ביקורת גבולות ומעברים במשרד הפנים בירושלים (להלן - הממונה) אישרה את סירוב הכניסה בהתאם לסמכות שאצל לה שר הפנים.
(ב) בתשובה לפניית הנציבות הודיעה הממונה, כי אישרה את סירוב הכניסה היות שבקשת המוזמנת לקבל אשרת כניסה לישראל נדחתה בעבר על ידי משרד הפנים (הלשכה בחיפה). לדברי הממונה, היא אף הציגה עובדה זו למתלונן בשיחתה עמו ושאלה אותו מדוע העלים זאת, אך לא הייתה לו תשובה על כך. גם מנהל הלשכה למינהל אוכלוסין בנמל התעופה בן-גוריון, בתשובתו לפניית הנציבות, הסביר את סירוב הכניסה בסירוב קודם של משרד הפנים לתת למוזמנת אשרה. לדבריו, לאחר שמשרד הפנים דחה את הבקשה, פנתה המוזמנת לשגרירות וקיבלה אשרת כניסה, אף שידעה על סירובו הקודם של משרד הפנים.
(ג) לדברי הממונה, לצורך ההחלטה אם לבטל את האשרה ולאשר את סירוב הכניסה של המוזמנת, היא שוחחה עם עובדת הלשכה בחיפה, ועל סמך הממצאים שמסרה לה העובדת מתוך התיק, שאותם לא פירטה הממונה לפני הנציבות, היא החליטה לאשר את סירוב הכניסה. הממונה לא ידעה להבהיר מדוע נרשם בדוח התשאול שמולא בעת שהמוזמנת הגיעה לארץ, כי היא הגיעה לישראל "ללא אשרה מתאימה".
5. נציב תלונות הציבור קבע שהתלונה מוצדקת.
(א) לאדם שאינו בעל אזרחות ודרכון ישראליים אין אמנם זכות להיכנס לישראל ללא אשרה, ושיקול דעתו של שר הפנים אם להעניק אשרת כניסה לישראל אם לאו הוא רחב ביותר . אף אם ניתנה לאדם אשרה בארץ מוצאו, לפי חוק הכניסה לישראל, רשאי שר הפנים לבטל את האשרה ולמנוע את כניסתו של אותו אדם לישראל. אולם, על אף שיקול הדעת הרחב שהעניק המחוקק לשר הפנים, סמכותו אינה בלתי מוגבלת ועליו להפעילה בסבירות ולאחר שבדק את מכלול הראיות שלפניו.
(ב) בירור התלונה העלה, כי ביטול האשרה שניתנה למוזמנת וסירוב משרד הפנים לאשר את כניסתה לישראל, היו ללא עילה מוצדקת וללא בירור עובדתי ראוי:
הממונה אישרה את סירוב הכניסה על סמך ההנחה השגויה כי הלשכה בחיפה היא שסירבה בעבר לאשר את כניסתה של המוזמנת לישראל, וכי ולמרות הסירוב פנתה המוזמנת לשגרירות וקיבלה שם אשרה. הנחה שגויה זו התבססה על הרישום במערכת הממוחשבת של משרד הפנים מ-10.3.02 בדבר הסירוב לתת למוזמנת אשרת כניסה לישראל. ברישום זה לא צוין כי הסירוב היה של השגרירות ולא צוינה הסיבה לסירוב - אי-המצאת תצלום של תעודת הזהות של אחותה של המוזמנת. אותה שגרירות שסירבה בעבר לתת למוזמנת אשרה, היא אשר הנפיקה לה ב-14.5.03 את האשרה שעמה הגיעה לישראל.
בירור נוסף של הממונה עם הלשכה בחיפה, שבמשרדיה מצויים המסמכים הרלוונטיים, וכן בירור עם השגרירות, שמשרדיה היו פתוחים אותה עת, היה מגלה את העובדות הנכונות.
גם לאחר שהנציבות פנתה אל משרד הפנים לשם בירור התלונה לא בירר המשרד את העובדות לאשורן וחזר על עמדתו השגויה. רק בעקבות בדיקה שעשתה הנציבות התבררו העובדות הנכונות.
6. נוכח האמור לעיל הצביע נציב תלונות הציבור לפני משרד הפנים על הצורך לפצות את המתלונן, שרכש את כרטיס הטיסה של המוזמנת לישראל, בסך של 3,000 ש"ח, על הנזק הכספי שנגרם לו כתוצאה מן הסירוב לאשר את כניסתה של המוזמנת לישראל.
כמו כן הצביע נציב תלונות הציבור לפני משרד הפנים על הצורך להקפיד על פירוט רב יותר ברישום במערכת הממוחשבת שלו בכל הנוגע להחלטות בעניין בקשות למתן אשרות כניסה לישראל, לרבות ציון הגורם המסרב לתת אשרה.
