1. סעיף 63 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החוק), קובע, כי על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין תימסר למתלונן הודעה בכתב, בציון הנימוק להחלטה.
סעיף 64 לחוק קובע, כי מתלונן רשאי לערור לפני היועץ המשפטי לממשלה, או נציגיו המוסמכים, כאמור בסעיף, על ההחלטה שלא לנקוט הליכים משפטיים נגד מבצעי עבירה.
ההוראות הללו חלות על כל תביעה פלילית, גם אם היא מוגשת מכוח חוקים אחרים כדוגמת חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, או פקודת העיריות [נוסח חדש].
בנוסף לכך, קובע סעיף 5 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, את החובה הכללית ולפיה יש להודיע לאדם הזכאי להגיש ערר על-פי חיקוק על זכות הערר הנתונה לו.
2. בנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) התקבלו מספר תלונות על החלטות של ועדות מקומיות לתכנון ולבנייה שלא להגיש כתבי אישום בענייני תכנון ובנייה. במהלך בירור התלונות התברר, שהוועדות המקומיות אינן נוהגות להודיע למתלוננים על החלטה שלא להגיש כתב אישום בעניין שהתלוננו עליו, ועל זכותם להגיש ערר על החלטה זו.
ואלה פרטיהן של שלוש מהתלונות האמורות:
(א) מתלונן א', תושב רכסים, קבל לפני הנציבות על שהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "מורדות הכרמל" אינה פועלת לסגירת גן ילדים שפועל בסמוך לביתו וגורם לו למטרד רעש. המתלונן טען, שהגן פועל בדירת מגורים בניגוד להיתר הבנייה ובלי שמפעיליו ביקשו היתר כחוק להשתמש בדירה כגן ילדים (להלן - שימוש חורג).
בירור הנציבות העלה, כי הוועדה המקומית הגישה בעבר כתב אישום נגד מפעילי הגן בגין שימוש חורג, אך כתב האישום נמחק מפני שהוועדה לא הצליחה להוכיח שלפעילות במקום יש מאפיינים של גן ילדים.
מתלונן א' לא השלים עם החלטת בית המשפט, פנה שוב לוועדה המקומית ועמד על דעתו שבדירה מופעל גן ילדים. מפקח מטעם הוועדה עשה כמה בדיקות במקום אך שוב לא מצא ראיות לקיומו של גן ילדים, אלא לכל היותר לקיומו של פעוטון, שאינו מחייב קבלת רישיון או היתר לשימוש חורג בדירה. הוועדה הודיעה למתלונן, כי נוכח הממצאים הללו אין בידה לפעול בעניין, אך לא הודיעה לו במפורש שאין בכוונתה להעמיד לדין את מפעילי הגן, ושהוא זכאי לערער על החלטתה. רק לאחר פניית הנציבות אל הוועדה המקומית הודיעה הוועדה למתלונן א' על זכותו להגיש ערר על החלטתה שלא להעמיד לדין את מפעילי הגן.
(ב) מתלונן ב', עורך דין, פנה לנציבות בשם מרשיו, תושבי בני ברק, בתלונה על הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בני ברק. לטענתו, בבניין שמתגוררים בו מרשיו פועלת בניגוד לחוק וללא הסכמת יתר דיירי הבניין, מעונית (הוסטל) לחוסים הלוקים בנפשם. המתלונן קבל על כך שהוועדה לא השיבה על פניותיו ולא הגישה נגד מפעילי המעונית כתב אישום בגין השימוש החורג שעשו בדירה.
לאחר פניות חוזרות ונשנות של הנציבות לראש עיריית בני ברק, המשמש יו"ר הוועדה המקומית, וליועץ המשפטי של הוועדה, הודיע היועץ המשפטי לנציבות, כי לאחר שעיין בחומר הראיות שאסף מפקח בנייה שביקר בדירה, ושמע את תגובתו של בעל הדירה בעניין הראיות שנמצאו, הוא הגיע למסקנה שאין עדות שנעשה בדירה שימוש שאינו שימוש רגיל וסביר בדירת מגורים, ולכן לא ראה לנכון להגיש כתב אישום כנגד בעל הדירה. היועץ המשפטי הוסיף, שאם בעתיד יובאו לפניו ראיות שיסתרו את המסקנה האמורה, הוא ישוב וישקול הגשת כתב אישום. גם במקרה זה לא הודיעה הוועדה המקומית למתלונן על זכותו להגיש ערר על החלטתה.
הנציבות העירה לוועדה המקומית על השיהוי הרב בטיפולה בתלונה ובמתן מענה לפניותיהם של מתלונן ב' ושל הנציבות, ועל כך שלא הודיעה למתלונן על זכותו להגיש ערר על החלטתה שלא להגיש כתב אישום נגד בעל הדירה.
(ג) מתלונן ג', תושב קריית מוצקין, פנה לנציבות בתלונה ולפיה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "קריות" אינה מטפלת בתלונה שהגיש נגד שכנו, הגר בקומה שמתחתיו, על שהתקין מזגן על הקיר החיצוני של הבניין ללא קבלת היתר בנייה כדין. לטענת המתלונן, הוועדה סירבה לטפל בתלונתו והפנתה אותו למפקח על הבתים המשותפים.
לפניית הנציבות השיב היועץ המשפטי של הוועדה המקומית, כי המדובר בסכסוך שכנים שנסב רובו ככולו על הרעש העולה מהמזגן, והסמכות לדון בסכסוך מעין זה מסורה למפקח על הבתים המשותפים או לבית המשפט המוסמך. הוא הסביר, שהוועדה אינה עומדת על קבלת היתר בנייה לשם התקנת מזגן, הן משום שמדובר בבנייה פעוטה שאינה מחייבת קבלת היתר בנייה, והן בגלל ההכרח שבהתקנת מזגן בתנאי מזג האוויר השוררים בארץ.
הנציבות הודיעה לוועדה המקומית, כי עמדתה לפיה לא נדרש היתר בנייה להתקנת מזגן, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, והתקנות שהותקנו על פיו, וכי לוועדה מוקנה שיקול דעת להחליט אם לנקוט בהליכים משפטיים כנגד מבצע העבירה.
הנציבות העירה לוועדה המקומית, שעם זאת היה עליה להודיע למתלונן ג' על החלטתה שלא להגיש כתב אישום נגד שכנו ועל זכותו להגיש ערר על החלטתה. הוועדה הודיעה לנציבות כי פעלה כהצבעת הנציבות.
3. (א) הנציבות הודיעה לשלושת המתלוננים האמורים, שהיות שהם זכאים על פי דין להגיש ערר על החלטות הוועדה המקומית, לא תברר הנציבות את תלונתם לגופה, זאת נוכח הוראות סעיף 39(1) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב], הקובע, כי לא יהיה בירור בתלונה בעניין שניתנה בו החלטה שעליה אפשר, או היה אפשר, להגיש על פי דין השגה, ערר או ערעור, אלא אם כן מצא נציב תלונות הציבור שיש סיבה מיוחדת המצדיקה את בירורה.
(ב) ואולם מאחר שהבירור בשלוש התלונות הנדונות ובתלונות דומות העלה, כי ישנן ועדות מקומיות לתכנון ולבנייה שאינן מודיעות למתלוננים על החלטה שלא לחקור את תלונתם או שלא להעמיד לדין את הנילון, ועל זכותם להגיש ערר על החלטה זו, פנתה הנציבות ליועץ המשפטי לממשלה והביאה לפניו את ממצאי הבירור האמורים.
4. בעקבות פניית הנציבות נתן היועץ המשפטי לממשלה ב-18.10.04 הנחיה ליחידות התביעה והפיקוח ברשויות המקומיות ובוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה, ולפיה עליהן להודיע למתלוננים על החלטות שלא להעמיד לדין או שלא לפתוח בחקירה, ועל זכותם להגיש ערר על החלטות אלה, בהתאם לחובתן על-פי החוק.
