בעקבות ההוצאות הכבדות שהועמסו על הכתף הכלכלית השחוחה של ישראל במלחמת "צוק איתן" שזה עתה נעצרה זמנית, קיים הקבינט המדיני-ביטחוני דיון ראשוני על התוספת הנדרשת לתקציב הביטחון העומד על 51 מיליארד שקל, כדי שתוכל לעמוד ביעדיה. ראש אגף תקציבים במשרד הביטחון ראם עמינח שלף ממחבוא סתרים מספרים מבהילים, כנראה מתוך הנחה שאיש לא יוכל לבדוק את מהימנותם, וטען כך: 9 מיליארד שקלים נדרשים לכיסוי הוצאות המלחמה ו-11 מיליארד שקלים לשנת 2015 כדי להגביר את מוכנות הצבא מול חמאס בדרום וחיזבאללה בצפון, ולפיתוח פתרונות לבעיית המנהרות, לייצור מערכת לייזר ליירוט פצ"מרים ולרכישת מערכות "מעיל רוח" למיגון נגמ"שים וטנקים. סה"כ תוספת נדרשת - 20 מיליארד שקלים.

אם אכן עלולים מספרים אלה להפוך לסעיפים תקציביים נראה כי במקום שישראל תהיה מדינה עם תקציב ביטחון היא תהפוך בהרף עין לתקציב ביטחון אסטרונומי שיש לו מדינה עתירת בעיות. שר האוצר יאיר לפיד שנכח בדיון החשוב הזה שלף מספר קסמים נגדי, כאילו הנוכחים עוסקים בהימורי פוקר. הוא הסכים לתוספת של 2.5 מיליארד שקלים ל-2015 בלבד. על כך כבר נאמר: כל השומע יצחק - או יבכה - על-פי בחירתו החופשית, מבלי שיוכל לברר לעצמו אם למספרים האלה בכלל יש אחיזה במציאות.

והנה משמעות האמת של המספרים. תקציב הביטחון השנה עומד על 51 מיליארד שקלים. התוספת הנדרשת עתה - 20 מיליארד שקלים המהווים תפיחה "קטנה" של 31 אחוז בשנתיים. לכאורה אנחנו בצרות כי אין לנו בקופה כסף כה רב. אבל אל דאגה. בפועל אפשר לצמצם כי ישראל מוציאה הרבה מאוד כסף על דברים שאינה צריכה בדחיפות. למשל: על שלוש צוללות חדישות ומשוכללות שהיא אמורה לקבל בקרוב מגרמניה. עלות הצוללות 2 מיליארד דולר. למזלה של ישראל התחייבה גרמניה, כמחווה של רצון טוב ואהבת ישראל, לממן מכיסה רבע מהעלות. כלומר - לישראל יעלו שלוש הצוללות רק 1.5 מיליארד דולר. על-פי ערכי הדולר כיום המדובר בהוצאה של 5.36 מיליארד שקלים.

הצוללות בצי המלחמה הישראלי הוזמנו לפני שנים כאשר מפת האיומים האסטרטגית הייתה שונה לחלוטין. כולנו זוכרים את מסעות ההסברה המאיימים בעוצמתם שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחבי הגלובוס לפני כשנתיים בלבד ובהם הבהיר חד וחלק, עד כמה אירן הגרעינית מהווה איום קיומי על ישראל. הוא הסביר והעולם האזין ברוב קשב. הצדק אז היה עם נתניהו. העולם הבין באותם ימים כי הצוללות מדגם דולפין יוכלו להיות מטה הקסם של מאזן האימה נגד אירן.

באותם ימים כמעט נשכחים הצטרף לנתניהו כוח-עזר הסברתי חשוב, מקורבו המיליארדר רון לאודר. במאמר שפרסם ב"ניו-יורק פוסט" כתב בבהירות רבה, כי יש להרחיב את צי הצוללות שברשות חיל הים כמענה אסטרטגי לאיום האירני. לאודר לא בחל במלים שמשמעותן חמורה: "ישראל אינה בלתי מנוצחת" כתב והוסיף "יש להחזיר לישראל את כוח ההרתעה מול איאן הגרעינית". וסיכם לאודר במלים שכאילו נלקחו ישירות ממילון ההתבטאויות של נתניהו: "זה הזמן לומר לישראלים 'לכו עמוק' (Go deep) כשהמלצת הסיכום פשוטה וברורה "איך הצוללות יצילו את ישראל".

באותם ימים היה הצדק עם לאודר. הצרה היא שמאז זרמו מים רבים בירדן ומפת האיומים האסטרטגיים השתנתה לבלי הכר. האיומים הקיומיים כיום עוסקים ב"מנהרות תקיפה" ב"רצחנות של שוחטי דאעש", ירי אינסופי של פצמ"רים שאינם ניתנים לאיתור מבעוד מועד ומשוגרים בידי גדודי הטרור האיסלאמי של החמאס, כמו גם שימוש נרחב בטילי נ"ט, יחד עם התפתחויות חמורות מצד חיזבאללה בצפון והתקרבות לגבול ישראל של עולם קרבות אין-קץ בגבול הסורי שהתעורר לתחיה אלימה.

צוללות משוכללות הן הפתרון של העבר הרחוק שעבר זמנו ובטל קורבנו, אלא אם כן יתעוררו לפתע האירנים לתחיה וכדי לשדרג את מעמדם יתחילו שוב להתיז ברחבי העולם את רעל השנאה ולאיים שוב על עצם קיומה של ישראל. לאיום הזה יש לישראל מענה המיועד להפתיע ממצולות הים, אבל בשלב זה הוא לא נראה רלוונטי ודחוף. עלותן של שלוש צוללות התקיפה דולפין דגםII שהזמינה ישראל בגרמניה מגיעה ל-2 מיליארד דולר כאשר רבע מסכום זה הוא מענק גרמני והיתרה בסך 1.5 מיליארד דולר ממומנת על-ידי ישראל. מקורות במספנת תיסן-קרופ בעיר קיל מוסרים כי הצוללות מדגם זה, שהראשונה שבהן מוכנסת בקרוב לשירות בחיל הים הישראלי, הן הגדולות ביותר שנבנו בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה. הכי גדולה או לא - ברור כי צי הצוללות הישראלי שוב אינו יכול להיחשב כמושיע הלאומי.

נראה כי הגיעה השעה שהנהגת ישראל תתחיל לחשוב ולפעול מחוץ לקופסה, תעשה חשבון אמתי ונכון, תצמצם את תביעותיה להגדלת תקציב הביטחון ואולי סוף-סוף תבין כי המענה הצבאי לאיומי העבר אינו הולם לאיומי ההווה. דרושה חשיבה אחרת, חסכונית יותר והולמת יותר למציאות המשתנה מיום ליום. אבל מהלך נועז שכזה יוכל, אולי, להוביל רמטכ"ל חדש, שלא יהיה שבוי בכלוב מספרים שהכינו בעבורו פקידיו הנאמנים, מבלי לקחת בחשבון את העובדה העגומה שמפת האיומים כבר איננה מה שהייתה.