מוותרים על הריבונות בעקבות הבריחה המבוהלת מלבנון, הועתק גבולנו עם לבנון, וחלקים מ"כביש הצפון" נאסרו לתנועת ישראלים. לא נורא. מדינה גדולה יכולה להרשות לעצמה לוותר על כמה מאות מטרים רבועים משטחה.
באותה רוח אידיוטית של נדיבות הרשינו למורדים בסוריה להתבסס בתחומי המדינה ליד מעבר קוניטרה, ולתקוף משם את צבא סוריה. התוצאה - בהתחלה הבלגה ישראלית על ירי "טועה" לשטחנו; ועכשיו
כמה פצועים בתקרית שאין לנו מעורבות בה.
מביא גאולה לעולם "צה"ל לא העריך נכונה את כושר העמידה של חמאס במבצע 'צוק איתן'. בתדרוך ל
כתבים זרים אמר קצין בכיר במודיעין, כי לו נשאל לפני חודשיים לא היה מעריך שחמאס ימשיך בלחימה 50 ימים בטרם יבין את היקף הנזק שספג".
וזה מזכיר לי שני דברים.
ש', חברי הטוב, שקורא לאמ"ן 144, טוען שהמודיעין יודע היטב רק מה שנכתב אתמול בעיתון.
ולפני כמה עשרות שנים אמר ח"כ
יצחק רבין, בדיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, כי המודיעין הכשיל את מדינת ישראל בכל צומת החלטות - כי זה טבעו.
הביתה! אלוף (מיל') טל רוסו, שפיקד עד לא-מזמן על פיקוד הדרום, יכול לדבר כעת, והוא מנצל זכות זו - כדי שנדע בידי מי
הפקרנו את ביטחוננו.
"אין אפשרות למוטט את חמאס" - טען רוסו, והתכוון לאפשרות צבאית.
כיוון שלדבריו אין כל שחר, ועשרות צבאות הצליחו למוטט ארגוני טרור (כולל סיירת "שקד" בעזה בתחילת שנות השבעים), הרי המסקנה, שמי שחושב כך, צריך לתלות את מדיו, ולהניח למוכשרים ממנו לנהל את המלחמה בטרור.
הבעיה הנה, שדבר הטיפשות הזה מונחל לחיילים ולקצינים בצבאנו כבר עשרות שנים, כדי לרפות את ידיהם - יחד עם קודים אתיים מופרכים, שצבאנו אימץ כדי שלא ייאלץ להילחם באויב, ולנצחו.
כיור רחצה עשרות דייגים, ציידים, טייסים ותושבים מאלסקה הוכשרו בתחילת שנות החמישים לשמש סוכנים חשאיים של המודיעין האמריקני מאחורי קווי האויב - אם וכאשר תפלוש ברית-המועצות לאלסקה.
את התוכנית "כיור רחצה" יזמו בבולשת הפדרלית (FBI) לאור הצפי, כי הרוסים יתקפו מהאוויר, ואחר יצניחו כוחות, שישתלטו על הטריטוריה (אז אלסקה עוד לא הייתה מדינה). על עיצוב התוכנית השפיעה מאוד הצלחת הפלישה הקומוניסטית ל
קוריאה הדרומית ביוני 1950. בעקבות פריסת הסוכנים, קיוו האמריקנים ליצור רשת נוספת, שתטפל בחילוץ צוותי אוויר שלהם, שיופלו מעל אלסקה.
את התוכנית הסודית יזם ג'יי אדגר הוּבר, ראש הבולשת, שהפקיד עליה את ג'וזף אף קארול, נאמנו.
האמריקנים פרסו בנקודות אסטרטגיות באלסקה סוכנים, שהיו אמורים לפעול עצמאית, ולדווח למפעיליהם באמצעות מכשירי-קשר על תנועות הכוחות הרוסיים. הסוכנים גויסו לשמש סוכנים על אדמת ארצות-הברית, אם תיכבש.
סוכנות הידיעות "אסושייטד פרס" (AP) הצליחה לקבל אישור לראות חלקים מהמסמך, שעדיין מסווג, למרות שהנו בן יותר משישים שנה, ולמרות התוכנית לא הופעלה מעולם.
לסוכנים המקומיים באלסקה הוכנו מקומות מסתור, מאגרי מזון לשעת חרום ואמצעים טכניים לפעולה מאחורי קווי האויב. הם אומנו בצניחה, בשימוש בצופן ובעוד מיומנויות חשאיות. המשימה נחשבה למסוכנת ביותר עקב הדוקטרינה הסובייטית, שדגלה בחיסול כיסי התנגדות בשטחים כבושים.
לסוכנים שגויסו הוכנו מחליפים מחוץ לאלסקה, שהיו אמורים להיות מוצנחים לשטח, אם יחוסלו הסוכנים המקוריים.
התוכנית פעלה בשנים 1959-1951. במסגרתה אימן המשרד למבצעים מיוחדים (OSI) של חיל האוויר האמריקני 89 סוכנים (SBA במונח המקצועי), ופרס תשתית לוגיסטית לפעולתם.
לתוכניות לא גויסו תושבים מקומיים של אלסקה (אינדיאנים, אלאוטים ואסקימוסים) כיוון שבבולשת פחדו מנטייתם לשתות ומכך, שלא כיבדו את החוק ואת המוסדות, וסברו, שלא יהיו נאמנים לשולחיהם.
למתנדבים הובטח שכר של כשלושת אלפים דולר לשנה (פי עשרה - בערכים של 2014), שיוכפל אם יפלשו הרוסים.
בספטמבר 1951 החליט הובר להעביר את האחריות לפרויקט למשרד למבצעים מיוחדים של חיל האוויר האמריקני. הובר חשש, שאם תפרוץ מלחמה, לא תוכל הבולשת לעמוד במשימה, ותואשם בכישלונה.
באוקטובר 1954 נכנסה אישה למשרדי הבולשת באנקוראג', ומסרה מעטפה, שהגיעה אליה בדואר, והכילה מסר מוצפן במכונת כתיבה. המוען היה אדם בלתי-ידוע מפיירבנקס. חוקרי הבולשת סברו, כי עלו על רשת ריגול, ודיווחו על כך לממונים. עד שהידיעה הגיעה למשרדו של הובר, ניסו מפענחי הבולשת לשבור את הצופן, ולא הצליחו.
בפועל, התברר, כי אחד מסוכני "כיור רחצה" שלח בטעות את המסר.
צער בעלי-חיים בחדשות ברשת ב' של "
קול ישראל" דווח על בעיה
משפטית בצרפת: בעיירה קטנה מנסה העירייה למנוע מאדם לקרוא לשני כלביו, היטלר ואווה. הממונה על המחוז נקרא לסייע, והתברר, כי החוק בצרפת מפורש מאוד, ואוסר לקרוא לחזיר נפוליאון.
