בפרשתנו מצווה משה את עם ישראל לקיים את מעמד הברכות והקללות בהר גריזים ובהר עיבל, ומפרט מי משהשבטים יעמוד בהר הברכה (הר גריזים) ומי מהשבטים יעמוד בהר הקללה (הר עיבל). לאחר מכן, מפרטת התורה מהם הדברים שהעושה אותם מבורך הוא, והעובר עליהם ארור הוא: עושה פסל ומסכה, מקלה אביו ואמו, מסיג גבול רעהו, משגה עיוור בדרך, מטה משפט גר יתום ואלמנה, שוכב עם אשת אביו, שוכב עם בהמה, שוכב עם אחותו, שוכב עם חותנתו, מכה רעהו בסתר, לוקח שוחד ומי שלא יקים את דברי התורה.
רש"י מביא את דברי חכמים המסבירים, כי קודם כל בירכו את הנוהגים כראוי, ולאחר מכן קיללו את מי שלא ינהג כך: "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל מסכה... ואלו ואלו עונים אמן... חזרו והפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה".
יש מן הפרשנים שעסקו בשאלה, מה מיוחד באיסורים אלו מכל יתר האיסורים שבתורה. על כך ענו, כי המייחד את האיסורים הללו היא העובדה שהם נעשים בסתר: אותם אנשים הנראים כלפי חוץ כצדיקים אולם באמת הם מושחתים - הם המסוכנים ביותר לטהרתה של החברה ומהם יש להתגונן במיוחד, כי אין אנו יודעים על מעשיהם הרעים וממילא אין יכולת להענישם. לכן הם צריכים "טיפול מיוחד" (ספורנו).
אך יש עוד להוסיף ולשאול: מדוע התורה מציינת רק את הארורים ואינה מזכירה את המבורכים? האין זה ראוי ויפה יותר לציין בתורה את המבורכים ומהם נלמד על דרך השלילה מהם הארורים? ועוד, מה גדולה יש באדם שאינו עובד עבודה זרה בסתר המזכה אותו בברכה מיוחדת, כך גם במי שאינו מסיג גבול או במי שאינו מכה רעהו בסתר וכן הלאה? הרי אלו דברים בסיסיים של התנהגות אנושית; היש צורך לברך במיוחד את מי שאינו רשע?
כולנו מכירים את החולשה האנושית ואת המשיכה לעשיית דברים רבים על-ידי יצר הרע. אותו יצר הרע מצליח במיוחד כאשר אין רואים את המעשה הרע. הרי על-אף שמעטים הם הגנבים הגלויים, יודעים אנו כי ישנם רבים יותר המרשים לעצמם לגנוב בצורה "נקייה". כך גם באיסורי עריות, בדיני המשפטים ובכל תחומי החיים.
ראשית, באה התורה ואומרת שיש לברך ולשבח באופן מיוחד את אותם אנשים השלמים שתוכם כברם. שאין פער בין התנהגותם כלפי חוץ להתנהגותם בתוך ד' אמותם. שהרי אין הדבר מובן מאליו. אולם, אין התורה מסתפקת במסר זה, אלא מוסיפה ומבהירה בצורה חד-משמעית את ה"ארורים", כי אם הייתה התורה מדגישה רק את הצד החיובי - לא היינו מבינים מספיק עד כמה הפן השלילי הוא חמור, שהרי האדם מרשה לעצמו להקל ולעשות דברים חמורים כשאף אחד לא רואה אותו.
דברים אלו נכונים במיוחד בימי התשובה שבהם אנו ניצבים. אין די לדבר רק על הכיוונים החיוביים. כדי להתקדם ולחזור בתשובה, יש צורך גם לומר אמירות חריפות וברורות כלפי הדברים השליליים, בפרט כלפי מה שאפשר לעשות בסתר, כי שם האדם נכשל יותר. מה שקורה בתוך הבית כשאף אחד לא רואה, הוא הקשה ביותר מחד-גיסא, אולם הוא גם מה שבונה את האדם מבחינה חיובית, לכן הוא זוכה לברכה מיוחדת של כלל ישראל.
