מאז נודע דבר מינויו של פרופ' וויליאם שאבאס לעמוד בראש הוועדה שהקימה המועצה לזכויות האדם של האו"ם, כדי שתבדוק האם במלחמתה בעזה ביצעה ישראל
פשעי מלחמה, ועוד יותר מאז נחשפה עוינותו המתועדת כלפי ישראל ומנהיגיה, נמצא שאבאס בעמדת התגוננות מתמדת.
נוכח הקריאות המתגברות שהופנו כלפיו שיתפטר מתפקידו בשל חד-צדדיותו המוכחת, גייס הפרופ' אפילו את דמותו של ספיידרמן המופלא, כדי לטעון בראיון עתונאי שגם אילו ניצב "איש העכביש" בראש הוועדה, הייתה ישראל טוענת שהוא אנטי ישראלי.
טוב לדעת שפרופ' למשפטים העסוק רוב ימות השנה במעקב קפדני אחר פשעיה היומיומיים של ישראל בשטחים, בקיא גם ביצורי קומיקס פופולריים, ומצא זמן לערוך היכרות עם גיבור-העל האמריקני הבדיוני, שנולד עוד בשנת 1962.
אבל האמת היא שפרופ' שאבאס היה מדייק הרבה יתר אילו טען כי גם אילו ניצב מולו ספיידרמן חמוש בכל שלל כוחותיו הפלאיים, הוא היה יוצא מובס, בוועדה שגזר דינה ידוע מראש. מעין מהדורה מודרנית יותר של משפטי הראווה תוצרת מוסקבה הסטליניסטית, אלא שהפעם בחסות האו"ם.
לכן נקל לשער, כי מה שקרוי אצלנו "מכתב הסרבנים" של 43 יוצאי יחידה 8200, יתקבל בזרועות פתוחות אצל פרופ' שאבאס. הוא או תומכיו לא יחמיצו מסמך שכזה. תחמושת שרק תחזק את דעתם כי ישראל לא רק שביצעה פשעי מלחמה מול תושבי עזה השלווים, אלא שהיא מוכיחה כי ראוי היה לחקור גם את התנהגות ישראל בשטחים הכבושים בכ ל ימות השנה!
לא פלא, שיוזמי המכתב, או ליתר דיוק, מארגניו, בחרו דווקא בעיתוי הנוכחי כדי לפרסמו. הוא ממילא נכתב כפמפלט פוליטי במסווה של התייפיפות אישית "ספונטאנית", כאשר ההתייחסות המפורשת שלו לכיבוש, מסגירה את מטרתו האמיתית.
"פתאום" (אחרי 47 שנה!) נשבר לבחורינו להאזין למה שמתרחש אצל האויב; "פתאום" הוגדשה סאת סבלם נוכח החדירה המיותרת לפרטיותם של הפלשתינים המדוכאים; "פתאום" נפל אצלם האסימון הפוליטי למהדרין והם גילו כי בעצם בשירותם הצבאי הם משמרים ומאריכים את הכיבוש אם-כל-חטאת. אשמנו, חטאנו המצפון מציק לנו, אבל בדיליי קל.
א-אפרופו הכאה מאוחרת על חטא. באוקטובר 1945, פחות מחצי שנה לאחר הטלת שתי פצצות האטום על הירושימה ונגסקי, נפגש הנשיא טרומן עם הפרופ' רוברט אופנהיימר, הפיזיקאי היהודי-אמריקני שכונה "אבי פצצת האטום", כיוון שעמד בראש "פרויקט מנהטן", שבמסגרתו הצליחה ארה"ב לפתח את הנשק הגרעיני האימתני.
טרומן ביקש להתייעץ עם אופנהיימר בנושא הפיקוח הבינלאומי על הגרעין, אבל פיזיקאי הגרעין שיתף אותו בייסורי המצפון שהיו לו בעקבות הטלת הפצצות. "אני מרגיש שיש לנו דם על הידיים", אמר אופנהיימר לנשיא טרומן (שאמנם הוא מי שקיבל את ההחלטות ההיסטוריות אבל בעצם המשיך את הקו שהיתווה הנשיא שקדם לו, פרנקלין רוזוולט ואשר נפטר פחות מחודש לפני הפצצת הירושימה - י.ר.).
לא פלא שטרומן בן מיזורי, כעס מאוד על דבריו של אופנהיימר, ובתגובה הפטיר כלפיו: "לא נורא, תשטוף את הידיים וזה יעבור"...
אך חזרה לישראל. המצפונאים של 8200 חשו ככל הנראה הקלה וגאווה בעקבות ההארה המאוחרת שפקדה אותם, עד שהזדרזו ומיהרו לפרסם תחילה את מכתבם דווקא באמצעי התקשורת (אמש נמסר בערוץ 2, כי לפי בדיקה שנערכה ביחידה 8200, איש מקרב 43 החותמים לא נטל חלק במבצע "צוק איתן").
אילו באמת ובתמים התכוונו הסרבנים לטיהור מצפוני אמיתי, צריכים היו להתחיל בהפניית מכתבם לנמענים העיקריים: ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל.
אבל כפי שנוכחנו כבר לדעת ממקרים דומים בעבר, האפקט התקשורתי הוא העיקר. מה שעוד מחזק את הרושם שמדובר במחאה פוליטית מתוכננת הוא הגילוי כי לקראת פרסום המכתב התייעצו הסרבנים עם עו"ד מיכאל ספרד, בעצמו סרבן שירות המתמחה בייצוג ארגוני שמאל כמו "יש גבול", "יש דין", "
שלום עכשיו" ודומים להם.
בינתיים כבר זכו הסרבנים לקבל את ברכת הרשות הפלשתינית על צעדם האמיץ, את ברכת הדרך של ארגון "יש גבול" וכמובן את תמיכת הפרובוקטור הראשי של
עיתון הארץ,
גדעון לוי. הוא כה נסחף עד שהישווה את מה שעושה המודיעין הישראלי לשטאזי (קיצור שמה של משטרת המשרד לבטחון המדינה של מזרח גרמניה, שנודעה לשימצה - י.ר.).
הגנרל היהודי מרקוס וולף, מפקדו האגדתי של שירות מודיעין החוץ שהיה חלק מן השטאזי (שאחרי נפילת חומת ברלין בנובמר 1989 ביקש מקלט מדיני גם בישראל, אך נענה בשלילה ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר - י.ר.), היה מן הסתם מגחך על ההשוואה המעליבה שעשה גדעון לוי.
אבל אנחנו, אזרחיה של מדינת המשטרה הקרויה "ישראל", צריכים לשמוח ולהיות גאים על כך, שגם מכלאו השמור והסודי, מצליח עדיין פרקליט פלשתיני ותיק דוגמת גדעון לוי, לכתוב ככל העולה על רוחו הרעה. למען יידע העולם הנאור את האמת על מדינת היהודים.
