לאחר לילה חגיגי במיוחד, התחילו הבוקר (יום ג', 14.3.06) בקהילות הדתיים בארץ ובעולם לחוג את עיקר חג הפורים. בתום תפילה חגיגית, שכללה את קריאת מגילת אסתר, יוצאים רבים לחוצות הרחובות לשמח את הנדכאים, לחלק מתנות לאביונים ומשלוחי מנות איש לרעהו ואישה לרעותה.

"אין כזה מנהג לשלוח מנות או לחלק מתנות לאביונים", מסביר הרב שלום כהן מירושלים, "זהו דין גמור, וחובה כמו להדליק נרות חנוכה, או כל מצווה אחרת, אבל לצערנו יש המזלזלים במצוות חשובות אלו".

בחברון חוגגים פעמיים

הרב כהן יחגוג את פורים רק מחר, יחד עם שאר תושבי ירושלים והערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. "הפורים של היום נקרא פורים דִפְרָזִין, והפורים של מחר נקרא פורים דמוקפין או שושן פורים. יש מקומות בהם יש ספק האם המדובר בעיר מוקפת או עיר פרוזה. בחברון, למשל, חוגגים את פורים יומיים", מסביר הרב כהן.

לדבריו, פורים הוא חג עמוק מאוד ואף גבוה במעלתו מיום הכיפורים. "כיפורים הוא כְּפורים, כלומר, מעין פורים. זה לא נתפש אצל אנשים, שחושבים שזה יום של הוללות וקרנבלי עדלאידע. זהו יום שבו יש מצווה לאכול סעודת פורים דשנה ולשתות יין, מתוך הבנה שהיהדות, בניגוד לדתות, אינה צוררת את החומר, אלא אדרבה מקדשת אותו. שמחת הפורים נעלה יותר מכל אירוע קשה וחולף. יש למעלה מי שמנווט את הכל, וקובע את כללי המשחק, ועל כך השמחה", הוא מסביר.

"מעצר לכל הקמצנים"

עיקר ה"אקשן" אצל הציבור הדתי אינו בחוצות, אלא דווקא בבתים ובבתי הכנסת. כך למשל, בשכונות החרדיות סובבות מכוניות ובהן כרוז המגייס כספים לישיבות. בני ישיבות בתחפושות קוזאקים וחיילים מתדפקים על הדלתות ומכריזים על "מעצר לכל הקמצנים", ו"כל הקמצנים לכלא".

בפורים קיים הכלל ש"אין מדקדקין במעות פורים, אלא כל הפושט ידו ליטול, נותנין לו". כלומר, לא חוקרים אחר זהות מקבץ הנדבות, אלא נותנים לו מבלי לבדוק אם המדובר במתחזה. אצל החסידים הסבירו, על-פי תורת הקבלה, כי משמעות העניין מעבר לרמה ההלכתית היא שכשאדם פושט ידיו ומתפלל לאלוהים, נותנים לו שפע מן השמיים. במשפחות חרדיות רבות מסתכמים סכומי המתנות לאביונים בסכומי עתק, ועניים אינם יוצאים בידיים ריקות.

ילדים מחופשים זוכים לקבל ביום פורים את מעות-פורים ("פוּוַארָה"), ויוצרים בובה בדמות המן הרשע, או כל רשע אקטואלי אחר, המושלך אחר קלון למדורה יוקדת, לקיים את מאמר הכתוב "מחה תמחה את זכר עמלק".

מחפשים רשע אקטואלי

השנה, מתברר, קיים "גרעון" ברשעים. אם בעבר היו הרשעים התורנים טומי לפיד ויוסי שריד, השנה שני אלו נחשבים כ"סוסים מתים". גם הרעיון לשים את אריאל שרון, שקיצץ בתקציבי הישיבות, כבובה נגנז, לאור האירוע המוחי שפקד אותו. אולמרט גם כן אינו שנוא בציבור החרדי, לאחר שבמשך שנים סייע לציבור החרדי, ואיכזב רק בסוף ימיו כראש עיר.

על דרך המליצה אמרו, כי לא לחינם נהוג לקנות "הגדה של פסח" חדשה כל שנה, וההסבר פשוט: הבן הרשע מארבעת הבנים מתחלף כל שנה, והרשע של אשתקד אינו רלוונטי עוד לשנה הנוכחית. איננו יכולים להתנבא את דמותו של מי יישרפו הילדים השנה, אך ההערכה כי השנה יחזרו להמן, הרשע הניצחי.

לפעילי ימין קיצוניים בחברון לא היה ספק שאולמרט ושרון הם הרשעים האקטואליים. קריאת המגילה אמש נעשתה במרחק של כמה מאות מטרים מקברו של ברוך גולדשטיין, לאחר שאתמול הוכרז מתחם הקבר כשטח צבאי סגור.

היה גם מי שהפליא לעשות, הביא תמונה מההינתקות בה נראים משוחחים הרב שלמה אבינר ומפקד כוחות הפינוי, ניצב אורי בר-לב, והעלה אותה באש.

קריאת המגילה (בעיר) ללא הפסקה

לראשונה, מרכז חב"ד תל אביב בשיתוף עיריית תל אביב מקימים אוהל מיוחד בכיכר דיזנגוף ובגינת שיינקין, בו תיקרא מגילת אסתר לתושבי גוש - דן, עם שמחה וריקודים ללא הפסקה.

קריאת המגילה תתקיים ברציפות עד השעה 17:00. במקום יחולקו משלוחי מנות לילדי העיר.