הידיעה שפורסמה ערב יום הכפורים, לפיה אישר היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין - בעקבות חשיפתו הבלעדית של עורך News1,
יואב יצחק, מעשים פליליים, לכאורה, שביצע נשיא בית המשפט המחוזי, בנצרת - למשטרה לחקור באזהרה נשיא בית המשפט המחוזי, בנצרת, השופט, יצחק כהן החשוד בביצוע עבירות מין ובעקבותיה מבקשת שרת המשפטים, ציפי לבני מנשיא בית המשפט העליון, ד"ר אשר דן גרוניס, להשעות את כהן עד לסיום החקירה הפלילית נגדו, מעוררת שאלה חשובה ועמוקה יותר. השאלה הינה - עצם נכונותה של מערכת החקירה והמשפט להעמיד לדין פלילי, שופטים ושופטות -שחומר החקירה מעיד על ביצוע עבירות פליליות על ידם, המצדיק הגשת כתב-אישום נגדם - בעצם הגשת כתבי-אישום נגדם, לבתי-המשפט המוסמכים, לדון בכך, תהא משמעותם של הגשת כתבי-אישום פליליים אלה, אשר תהא, לרבות שליחתם של שופטים ושופטים סורחים אלה למאסר.
תחילה מן הראוי שנציין ונדגיש, כי נשיא בית המשפט המחוזי, בנצרת, השופט, יצחק כהן, הינו בגדר של חשוד בפליליים, הוא טרם נחקר ובוודאי ובוודאי שלא הורשע בכל פסק-דין חלוט. רשימה זו אינה עוסקת בשופט, יצחק כהן, שברוח ימי סליחה ומחילה אלה, מאחלים אנו לו, שיתבדו החשדות נגדו ויתבררו כחשדות שווא. עם זאת, פרשת העלאת חשדות בפליליים נגד שופט רם-מעלה, בדרגה של נשיא בית משפט מחוזי, הינה הזדמנות פז לבחון היחס המועדף, לו זוכים שופטים ושופטים, לאחר שהוכח יסוד הפליליות במעשיהם, עד כי אין מוגשים נגדם כתבי-אישום, בעוד שבמצבים דומים, מוגשים, גם מוגשים כתבי-אישום נגד אזרחים מהשורה, שאינם אנשי שררה.
כפי שפורסם, הרי שרת המשפטים פנתה לנשיא בית המשפט העליון, בבקשה להשעות לאלתר את נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, יצחק כהן, עד לסיום החקירה בעניינו. פנייתה של לבני באה לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, אישר למשטרה לחקור באזהרה את כהן בחשד לביצוע שורה של עבירות מין. כהן יצא לחופשה בחודש שעבר, ימים אחדים לפני שוינשטיין הורה למשטרה לעבור משלב הבדיקה לשלב החקירה, והסביר זאת בהקדמת חופשה מתוכננת לרגל חתונת בתו. החשדות נגד כהן נחשפו בידי עורך News1והועברו לידיעת פרקליט המדינה,
שי ניצן, עוד לפני פרסומם באתר News1 עוד נחשף, כי כהן פעל בניסיון לשבש את החקירה ולהשפיע על מתלוננות מבנות משפחתו שלא לשתף פעולה עם החוקרים. אולם בת משפחה אחת מסרה עדות במשטרה, וככל הידוע לפחות אישה אחת נוספת העידה על עבירות מין שביצע בה לכאורה כהן כאשר עבדה במחיצתו.
סעיף 12 (א) לחוק יסוד: השפיטה, קובע, כי לא תיפתח חקירה פלילית נגד שופט אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה ולא יוגש כתב אישום נגד שופט אלא בידי היועץ המשפטי לממשלה. סעיף 12 (ב) לחוק זה, קובע, כי לא יידון אישום פלילי נגד שופט אלא לפני בית משפט מחוזי בהרכב של שלושה שופטים, זולת אם הסכים השופט שהאישום יידון בדרך הרגילה. בנוסף קובע סעיף 13 (א) לחוק יסוד: השפיטה, כי שופט נתון לשיפוט של בית דין משמעתי, כאשר סעיף 13 (ב) לחוק זה קובע, כי בית הדין המשמעתי יהיה מורכב משופטים או שופטים שיצאו לקיצבה שימנה נשיא בית המשפט העליון. סעיף 14 לחוק יסוד: השפיטה קובע, כי אם הוגשה על שופט קובלנה או נפתחה נגדו חקירה פלילית או הוגש נגדו כתב אישום, רשאי נשיא בית המשפט העליון להשעות את השופט לתקופה שיקבע.
זהו בדיוק ההליך בו מבקשת שר המשפטים מנשיא בית המשפט העליון להשעות נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, משהורה היועץ המשפטי לממשלה על פתיחת חקירה פלילית נגדו. הגם שסעיף 14 לחוק אינו מחייב נשיא בית המשפט העליון להשעות שופט שנפתחה נגדו חקירה פלילית או הוגש נגדו כתב-אישום, בנוקטו לשון "רשאי", לא נראה שנשיא בית המשפט העליון יכול לסרב לבקשת ההשעיה שהניחה לפתחו שרת המשפטים. אם יסרב נשיא העליון להשעות נשיא המחוזי בנצרת, דומה שבג"ץ יכפה השעיה כזו, בהסתמך על סדרת תקדימים, בה פירש בג"ץ לשון "רשאי" כלשון "חייב".
הבעיה תתעורר, כאשר יבשיל חומר החקירה נגד נשיא בית המשפט המחוזי ויורה כי קיים חומר חקירה מפליל, המחייב העמדתו לדין פלילי - ובאופן מיידי! במרוצת שלושת העשורים האחרונה רווחה מעין הסכמה שקטה בין הנהלת בתי-משפט לשופטים ושופטות שסרחו, בסגנון:
"את/ה תתפטר/י מתפקידך כשופט/ת ותיטוש/תיטשי כס המשפט, מרצונך ובתמורה נפעל שלא להעמידך לדין פלילי על המעשים הפליליים שביצעת". במקרה מסוים אף פסקו לשופטת
הילה כהן שזייפה 14 פרוטוקולי דיון משפטי והודחה בידי הוועדה למינוי שופטים, פיצויים הגובה כמה מיליוני ש"ח
"בגין אי-יכולתה להמשיך ולהתפרנס כעורכת-דין מן השורה, לאחר שהיא הודחה וסולקה מתפקידה הציבורי, כשופטת".
המערכת השיפוטית והנהלת בתי-המשפט, גם יחד, עושים כל מאמץ שהוא כדי למנוע מצב דברים אפשרי של קיום משפטיים פליליים לשופטים ושופטות שסרחו. כך לא הועמדה לדין פלילי השופטת, הילה כהן, שבית-דין משמעתי מיוחד בהרכב שני שופטי בית המשפט העליון ונשיאת בית משפט מחוזי, מצא אותה אשמה, בזיוף 14 פרוטוקולים. העונש שגזרו עליה שופטי בית המשפט העליון, היה מעבר מבית משפט בחיפה לבית משפט בצפון. רק נשיאת בית המשפט המחוזי, בירושלים,
מוסיה ארד, בדעת מיעוט קבעה שיש לסלק שופטת כזו, לאלתר, מכס השיפוט. בעקבות רעש ציבורי ותקשורתי הודחה השופטת הזו מכס השיפוט, לאחר שסירבה להתפטר וזכתה, כאמור, לפיצויים של מיליונים שקלים, עקב כך.
עתירת כותב שורות אלה נגד היועץ המשפטי לממשלה לבג"ץ שסירב להעמיד שופטת זו לדין פלילי, נדחתה בידי בג"ץ בנימוק של אי-התערבות בשיקולי היועץ המשפטי לממשלה. כך נהגה הנהלת בתי המשפט באשר לשופטים ושופטות אחרות שסרחו, שבתמורה להסכמתם להתפטר ממשרתם השיפוטית, לא הועמדו הם לדן פלילי. גם זכויותיהם הכספיות וזכויות הפנסיה שלהם, לא נפגעו - כלל וכלל - במצב דברים זה.
המערכת השיפוטית אינה יכולה עוד, להמשיך להחביא חרפותיה ולטאטאם תחת לשולחן.
שופטים ושופטות שסרחו בפלילים, חייבים להתמודד עם כתבי-אישום שיוגשו נגדם, בגין מעשיהם וגם/או מחדליהם אלה, ככל אזרח אחר במדינה. תמו, נסתיימו ועברו מהעולם - השבח לאל - הימים בהם זכו שופטים ושופטות לחסינות מפני העמדה לדין פלילי.