"בחדרים שלך השמש משרטטת

קווים ורצועות של אור על הכתלים

אני למענך כל בוקר מלקטת

פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין" (רחל שפירא)

זהו תפקידה של השמחה בחיים: לאפשר לנו לראות גם את הדברים השגרתיים, גם את הפרטים הקטנים כמקורות של שמחה ואושר. שני אנשים יכולים להסתכל על אותו הדבר ולראות דברים שונים, תלוי מהם המשקפיים אשר מרכיבים על העיניים ואיזה צבע יש להם. בכוחה של השמחה להפוך גם את האפור לוורוד, גם את החושך לאור.

הבנה זו מסבירה לנו את הסיבה התמוהה לכאורה למסכת הקללות הכתובה בפרשת כי תבוא: "ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד אבדך... תחת כי לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל". ואנו מתקשים להבין: הייתכן? כיצד יכול להיות שאנו מקבלים עונשים כבדים כל כך רק מפני שלא עבדנו את ה' מתוך שמחה? והתשובה טמונה ביחס למציאות. יכול אדם להיות במציאות קשה, אולם לשמוח בחלקו ולהודות לה', ויכול להיות לאדם רוב כל, ועדיין לא יהיה מרוצה וימשיך לקטר על מצבו, על העולם ואפילו על הקב"ה.

זהו תפקידה החשוב והמשמעותי כל כך של השמחה, ואינה דומה עבודת ה' מתוך שמחה והודאה לעבודת ה' מתוך הרגל ושגרה.

אולי לכן נבחר דווקא חג הסוכות כחג שנכפלה בו פעמיים מצוות השמחה ובתפילה אנו מכנים אותו "זמן שמחתנו", כי זהו בדיוק תפקידה של השמחה. יכול אדם לצאת לסוכה ולראות בה צריף רעוע, אשר גם אם חמתה מרובה מצילתה הרי שהגשמים דולפים, והקירות רפויים וכולה היא דירת עראי בלבד. ויכול אדם אחר לצאת לסוכה ולראות בה מעין "סוכת עורו של לוויתן", יכול לראות בה דירה של ממש, גם אם דירת עראי אך למעשה דירה בה ניתן לקיים במשך שבעה ימים את מצוות ישיבה בסוכה ואפילו להזמין אליה אושפיזין עילאין.

זהו ההבדל בין נקודת המבט של עם ישראל ואומות העולם. הגמרא במסכת עבודה זרה מספרת לנו, כי הקב"ה יציע לעתיד לבוא לגויים לנסות ולקיים את מצוות הסוכה: "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה... מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר (תהילים ב): 'ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו'. ואמר רבא: [והרי] מצטער פטור מן הסוכה! נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי (למרות שמצטער פטור מן הסוכה, מדוע לבעוט)".

לעיתים קשה לשבת בסוכה, לעיתים חם ולא נוח. גם לעם ישראל יש את הדין של מצטער פטור מן הסוכה, אולם עם ישראל אינו בועט ואינו מזלזל. עם ישראל, למרות החום/הקור/הצפיפות/האי-נוחות, מקיים את חג הסוכות בשמחה. ומתוך השמחה הזו עתידים כל ישראל לשבת יחד בסוכתו של המשיח.

"יהללו, יהללוך מלאכים

ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה

יהללו, יהללוך מלאכים

שמחות קטנות יאירו

כנצנוץ הכוכבים". (מיכה שטרית)

נאחל לכולנו שנדע לשמוח והשמחות הקטנות יהפכו את ימי החולין ואת ימי הקודש לימים של אור, שמחה, אהבה ואחווה.