|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ושנא את הרבנות (או, הכל אישי)
|
איפה נפל לי האסימון והבנתי שהכל אישי בעולם הרבנות ● לא הלכה ולא אידיאולוגיה, לא ערכים ולא השקפה עולם, הכל הרבה יותר פרוזאי: זה הכסף, והכבוד ● וגם: האם הרב יעקב שפירא בסך-הכל רוצה לחבל במועמדות הרב שטרן לרבנות העיר ירושלים? ומה כבר חסר לרב שמואל אליהו בעיר צפת?
|
|
הרב יעקב שפירא. מה הוא קופץ? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
"כשנדקדק נמצא, שתלויה במחשבה ובמעשה. כי בתחילה צריך שיהיה האדם עניו במחשבתו, ואחר כך יתנהג בדרכי הענווים כי אם לא יהיה עניו בדעתו וירצה להיות עניו במעשה לא יהיה אלא מן הענווים המדומים והרעים שזכרנו למעלה, שהם מכלל הצבועים אשר אין בעולם רע מהם". [מסילת ישרים, בביאור מידת הענוה] לפני כ-17 שנים בהיותי תלמיד צעיר בשיעור ב' בישיבת מרכז הרב הוקמה ישיבת הר המור ע"י קבוצת רבנים שפרשה בקול רעש גדול ממרכז הרב תוך כדי ניהול קרב מגננה והתקפה מרשים, פיזור האשמות שונות כלפי הרב אברהם שפירא (החל משת"פ עם מחריבי הדת וכלה בכפירה בעיקר ממש) והטחת קללות תורניות ועלבונות קשים באחרים. צעיר אומנם הייתי אך לא ממש תמים - כנראה בזכות החינוך שקיבלתי במדרשיה - וראיתי אז מחזה שלא יישכח: שבועות ארוכים של ויכוחים סוערים, עשרות תלמידי הישיבה מתגודדים בחוץ במריבות קולניות, חברותות מתפוצצות, ספרים וחפצים נזרקים מחדרי הפנימיה, צעקות, לחשושים, דחיפות קלות בכנף פה ושם - בקיצור, מיטב הפעלולים כזבו. כל העת נמשך רחש בחש בלתי פוסק של רכילות לוהטת ועסיסית ומעל הכל מלחמת פשקווילים אימתנית שכאנתרופולוג מתחיל סקרנה והרנינה את לבי. כל המריבה האינפנטילית הזאת שנעורה כביכול סביב שאלת פתיחת "מכון הוראה" בתוככי הישיבה לא ממש עניינה אותי לגופה משום שכבר אז לא ממש היה לי ברור הכיצד ומדוע זה התגלגלתי לחבוש את ספסלי הישיבה הזו ועל כן התיישבתי לי ביציע לקיים מה שכתוב "מזקנים אתבונן". המחקר הפילולוגי שערכתי במקביל גילה כי אין כל בסיס להשוואה בין גילויי הדעת הטקסטואליים הקצרים, הברורים והישירים שהנפיק ר' אברום לבין המסמכים הטרחניים, הפומפוזיים והארוכים של הרב טאו ועדתו. אומנם יש עוד רבות מה לענות בסוגיה זו ועוד חזון למועד אולם נפנה לענייננו והנקודה העיקרית שניתן היה לשים לב אליה מאז ובוודאי שבמבט לאחור כאשר מביטים על שני הצדדים הניצים במלחמה כה עקובה, בחימה שפוכה, ביצר כה עז - תגידו, מישהו יכול להסביר מה בדיוק ההבדל?
|
|
זו מעולם לא הייתה האידיאולוגיה
|
|
|
|
הרב צבי טאו. נשיא
|
|
|
איפה השוני? בכל היבט דתי, השקפתי, אמוני, תיאולוגי, למדני, הלכתי, צבאי, גאוגרפי - מה, למען השם, ההבדל? אין כזה. בכל סוגיה הלכתית ציבורית, ביחס למודרנה, לאקדמיה, לצבא, למעמד הנשים, לליברליזם דתי, לרבני צוהר, להכל - גם בזכוכית מגדלת של שען חרש לא תמצאו הבדלים בין רבני תלמידי אברכי ואוהדי "מרכז הרב" לבית חסידי כת "הר המור" ורבניה. על כן המסקנה הבלתי נמנעת היא שכל העניין היה הרבה יותר פשוט מכל המסמכים הביזאריים וההסברים ההיסטוריוסופיים-תיאולוגיים-קוסמולוגיים של הרב טאו להקמת ישיבתו: הוא פשוט החליט שהגיע זמנו להיות ראש ישיבה. אופסססססי, סליחה!!! לא ראש ישיבה, חס וחלילה, מה פתאום, הוא עניו וצנוע... מדובר בלהיות נשיא, נשיא ישיבה. אלף סליחות. מבטיח לשנן בבית: נשיא ולא ראש, נשיא ולא ראש, נשיא ולא ראש. במקום לשבת בבית ולהעביר שיעורים למה לא להקים מוסד משלך, תסחוף אחריך את ההמונים עם כל השריטות שהכנסת לראשם במשך השנים והכל בסדר. אין ולא היה כאן מעולם שום דבר אידיאולוגי, הכל אישי.
|
|
|
הגיש מועמדות בחצות. שמואל אליהו [צילום: פלאש 90]
|
|
|
במפנה המאה העשרים היה הרב טאו החלוץ שהשליך עצמו מן המקפצה ומאז ממנו ראו ולמדו רבים כי טוב והלכו בדרכו. ישיבות, ג'ובים, מינויים, מוסדות - לא להתבלבל, בבקשה, חברים מכל הדיונים המלומדים - הכל אישי. כל אחד דואג לעצמו, לכבודו ולמעמדו, למשפחתו ומקורביו. לא הלכה ולא אידיאולוגיה, לא ערכים ולא השקפה עולם, הכל הרבה יותר פרוזאי: זה הכסף, והכבוד. את ההשלכות של כל זה ניתן לראות היום בעונג רב בהליך הבחירות לרבנות ירושלים שהרי אין לך כהתמודדות על משרה רבנית כדי לספק לצופים שלל רגעים קומיים ואין כמוה המסירה את מסך הצביעות הכבד האופף את המשמשים בקודש. רשימת המתמודדים ארוכה ומלאה והדרך פקוקה מקרובי משפחה, אבא ובן ואח וגיסים ומחותנים ועוד אושפיזין בעלי ענין. אמש בחצות (מעניין מדוע זה תמיד בחצות) הגיש את מועמדותו לתפקיד גם ר' יעקב שפירא, המסוכסך מזה שנים ארוכות עם הרב אריה שטרן, המועמד המוסכם על ראש העיר ורבים מרבני הציונות הדתית. ככל הנראה, מטרתו המרכזית היא לחבל בסיכויי הבחירה של בעל ריבו כפי שחיבל לא מזמן בהצלחה בבחירתו של הרב סתיו לרבנות הראשית. בצירוף מקרים מעניין מאוד הגיש בחצות את מועמדתו גם צמד הברזל שלו, הרב שמואל אליהו לאחר שבשנים האחרונות ניסה להשתחל לפוליטיקה וכשל ולאחר שהתמודד פעמיים על כהונת הראשון לציון וכשל החליט לקפוץ כעת על עגלת רבנות ירושלים. מן הראוי להזכיר שהוא ולא אחר אפשר את בחירותו השערורייתית של יונה מצגר לתפקיד הרב הראשי בקדנציה הקודמת. תגיד, מה כל כך רע לך בצפת?
|
|
לא רוצה? למה הגשת מועמדות?
|
|
נקנח בהצצה להצגה מעניינת מתיאטרון הבחירות לרבנות העיר אותה מספק עבורנו מתמודד נוסף, הרב מרדכי טולדנו (חתנו של הרב עובדיה יוסף וגיסו של הרב הספרדי הראשי יצחק יוסף) האומר: "אני לא רוצה להיות הרב של ירושלים". בוודאי שהוא אינו רוצה... לכן הוא מתמודד לתפקיד שכלל אינו חפץ בו. בקשו ממנו, לחצו עליו, הפצירו בו, שכנעו אותו עד שלא נותרה בידו הברירה והוא נאלץ להסכים ולנהל לעצמו קמפיין לתפקיד שהוא כאמור כלל אינו רוצה בו. אכן, כולם אינם רוצים וכולם מתמודדים, ודין התנועה חזק מהכל. הכל אישי.
|
|
|
מתוך הבלוג "חשבתי שאמרתי"
|
|
| תאריך:
|
08/10/2014
|
|
|
עודכן:
|
08/10/2014
|
|
שמוליק דוכן
|
|
ושנא את הרבנות (או, הכל אישי)
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
חרד מחרדים
|
8/10/14 18:07
|
|
|
|
2
|
|
טוב פי 1000.
|
9/10/14 04:08
|
|
|
|
3
|
|
ים תיכוני
|
9/10/14 22:49
|
|
|
|
|
|
בחור בשיעור ב'
|
11/10/14 22:39
|
|
|
|
4
|
|
בקטע טוב
|
10/10/14 13:45
|
|
|
|
5
|
|
r.p.g
|
10/10/14 15:34
|
|
|
משפט זה שנאמר בטלפון לתא"ל יואל בן-פורת, מפקד 8200 (בגלגולו הקודם), ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, בנוכחות קצין בכיר נוסף מאותה יחידה, כיום תא"ל (מ'), הוא הסימפטום הפרובלמטי של אי-הבנת הזירה ערב מלחמת ההפתעה של יום כיפור 1973. "סבירות נמוכה" - הפכה מאז לסלוגן של אדישות, יהירות, עקשנות וקבעון של קונספציה. ולמרות זאת: הצליח צה"ל להפוך הפתעה וכיפור - לניצחון מזהיר
|
|
|
|
|
במציאות, שבצדק אנחנו מזדעזעים מגילויים מבחילים של עריפת ראשי בני אדם באכזריות תהומית על-ידי קנאי דת מוסלמים, לא ייתכן שניתן לירי של צלפים במדי משטרת ישראל במפגינים לחלוף בלי חשבון נפש נוקב, גם אם חלפו 14 שנים.
|
|
|
|
|
ארבעים ואחת שנה דשים אצלנו בטפל - בשטויות על מחדל בהתרעה לקראת המלחמה - כאילו רק הוא פני האסון, שהמטנו על עצמנו ביום הכיפורים הארור ההוא. יש מי שעשו מהדיון הזה הון תועפות וגם הרבה תארים אקדמיים במסגרת תוכניתנו הפופולרית, הבאת תבן לעפריים.
|
|
|
|
|
תארו לעצמכם נאשם בפלילים המקשיב לשופט/ת המקריא/ה בפניו כתב-אישום ובמקום להגיב ולומר אם הוא מודה בעובדות כתב-האישום, הוא "מודיע" לשופט שסעיפי החוק בהם הוא מואשם בכתב-האישום אינם חוקים, שכן "איןמתאים לו",שיגישו נגדוכתב-אישום. אם השופט/ת שבפניו/בפניה מתברר כתב-אישום זה לא ישלחו אותו לבדיקה פסיכיאטרית כפויה, הרי "הוא יצא בזול",כפי שנהוג להתבטא במקומותינו.
|
|
|
|
|
כרגיל, לכתיבת הרשימה השבועית אני מגיע ברגע האחרון. תמיד יש תירוצים למה לא קודם, אבל מכיוון שבדרך כלל זה מצליח, הרשימה נכתבת, אנשים לא כל כך מתעניינים במועד הכתיבה המדויק. אלא שבשבוע שעבר זה לא הצליח לי. אירועים בלתי מתוכננים שהייתי חייב להשתתף בהם לא הותירו לי זמן וכוחות גם לכתיבה. הרגשתי החמצה אבל הבטחתי לעצמי שאנסה לקשור את הרעיון שתוכנן ליום הכפורים לרעיון של חג הסוכות וכך לפצות חלקית לפחות על הרשחמה החסרה. והרי מרחק הזמן שבין יום הכפורים לסוכות הוא ארבעה ימים בלבד וכבר אמרו חכמינו והסבירו, שחג הסוכות הוא המשך ישיר, התפתחות רוחנית-רעיונית של יום הכפורים כשם שזה האחרון מהווה המשך ישיר לראש השנה. ביום הכפורים עבודת ה' שלנו מיוסדת על יראת ה' ובחג הסוכות על אהבת ה'.
|
|
|
|
|
