מישהו בממשלת ישראל נתקף כנראה לאחרונה בבולמוס של אופטימיות בשיעורים מדאיגים. אחרת אין להבין את פשר הדיבורים ההזויים שאנו שומעים על-אודות ה"פיקוח" שיתבצע על הכנסת חומרי בנייה, ובעיקר ברזל ומלט, לשיקום רצועת עזה.
הפירסומים בתקשורת לא מתייחסים לשאלה, מי וכיצד יפקחו על כך שמבצע השיקום הנרחב, שוועידת התורמות לו, ובראשן הצדקת הידועה קטר, כבר הבטיחה לו 5.4 מיליארד דולר, יותר ממה שביקש אבו-מאזן, כדי שהכסף הרב לא ינותב בראש וראשונה לשיקום יכולותיו הצבאיות של החמאס, במקום לבנייה אזרחית.
הרי עוד במהלך מבצע "צוק איתן" האשימה הרשות הפלשתינית עצמה (לא הישות הציונית), כי משלוחי מזון שהועברו לרעבי עזה, נחטפו על-ידי פעילי החמאס. מי ומה ימנע מהם תגובה אלימה דומה כאשר יתחילו מטעני המלט והברזל לזרום לרצועה?
גופי פיקוח - על הנייר
ממה שהתפרסם, מדובר על פיקוח בו יטלו חלק שלושה גורמים: שוטרי הרשות הפלשתינית שיוצבו במעברים, פקחים בינלאומיים האמורים להשוות בין כמויות המלט והברזל לבין משימות הבנייה המתוכננות, וישראל, באמצעות פיקוח לא מאוייש, כלומר בעזרת מצלמות.
על הנייר זה נשמע מרשים מאוד, עד ששמים לב מי בדיוק הם גופי הפיקוח, ושאין בכלל התייחסות למנגנון שיפסוק במקרה של חילוקי דעות או תלונות מצד כלשהו.
על שוטרי הרשות הפלשתינית מיותר להרבות מלים. בקולנוע ההוליבודי של תקופת הסרט האילם, הם כיכבו בקומדיות שהפיק מק סנט. כאלו שמעריצי צ'רלי צ'פלין למשל, נהנו ליהנות מיכולתם העלובה. גם את החמאס יצחיקו "שוטרי קיסטון" של אבו-מאזן, עד לרגע שבו הם בטעות יעזו לעצור מטען כלשהו.
אני נזכר בעלילות
מוחמד דחלאן שהתגורר בעזה, ו
בן כספית התפעל מעל דפי מעריב מיכולתו הביטחונית המופלאה. עד שדחלאן הוכיח אותה בהימלטות מסחררת מעזה כאשר זה השתלט עליה ב-2007, במהלך מרחץ דמים של האחים מארגון פתח. היום דחלאן מסתתר ברבת עמון, ו
זהבה גלאון היא כנראה האחרונה במזרח התיכון שעדיין נותנת אמון מלא בכוחות הביטחון הפלשתינים.
משום מה, אף אחד לא סיפר לנו מי ירכיב את מה שקרוי מנגנון הפיקוח של האו"ם. האמת שזה לא כל כך משנה. מארגון שבאן קי מון הוא מזכירו הכללי, ושמועצת זכויות האדם שלו עסוקה עתה בניסוח כתב האישום הסופי נגד ישראל בעוון ביצוע
פשעי מלחמה בעזה, הפצת נגיף האבולה והתרחבות החור בשכבת האוזון - אין כמובן לצפות לשום דבר.
כיצד תפקד אונר"א
למי שעוד בכל זאת אוהב לשגות באשליות, מומלץ להיזכר בראיון שקיימה אחת מנציגות "מחנה השלום" בערוץ 2,
יונית לוי עם דובר אונר"א, כריס גאנס, לאחר הראיון שגאנס קיים ברשת "אל-ג'אזירה", שבמהלכו פרץ בבכי מר על גורלה של עזה.
מומלץ עוד לאותם מוכי נאיביות, להיזכר כיצד תיפקד ארגון אונר"א (שאותו הקים האו"ם) במהלך מבצע "צוק איתן". אונר"א על 30,000 עובדיו שכמעט כולם אנשי חמאס, לאיזה מטרה שימשו מתקניו, ומי היה המקור הבלעדי שסיפק לכל העולם (ובעיקר לתקשורת הישראלית) את מספרי הנפגעים בעזה (טיפ: רופא איש חמאס, שהוצב בבית החולים שיפא).
ואם כל זה אין בו די כדי שנתייחס בחשדנות מבוססת בהחלט לכל פרויקט שבו מעורבים האו"ם או שלוחה כלשהי שלו, מומלץ לקרוא מה מספר טוביה טננבום בספרו פוקח העיניים "תפוס ת'יהודי", על מה באמת חושבים על ישראל נציגי "הצלב האדום" המוצבים בארץ הקודש.
ועדיין לא שמענו מה אומר החמאס עצמו על כל התוכניות הנפלאות להפעיל ביקורת קפדנית על שיקום עזה. בינתיים לא זקוק החמאס עצמו לדבר. יש לו הרי מליצי יושר, בעולם, באו"ם וכמובן בישראל. רק אתמול רואיינה בערוץ 10 אימן ג'בור שתוארה כמנהלת מחלקת המידע בארגון "גישה".
זו הייתה פעם שנייה שהגברת התראיינה בערוץ 10, ושוב (ניחשתם נכונה) באותה תוכנית "לונדון את קירשנבאום". בהיעדרם של שני המנחים הקבועים, שמרו שני ממלאי המקום נדב פרי ואור הלר על האמפטיה המסורתית בתוכנית זו לה זוכים נציגי המיגזר והעם הכבוש.
הם לא הטרידו את דוברת הגוף בעל השם המסתורי "המרכז לשמירה על הזכות לנוע" (רק בכותרת המשנה מוסר הלוט מעל החידה: "הגנה על זכות חופש התנועה של פלשתינים") בשאלות מתבקשות, כאשר זו אמרה כי החמאס יתנגד לפקח על הכנסת חומרי בניין וגם ירתה שרשרת של מספרים קודרים על המצב ברצועה.
הרי ניתן היה לצפות כי מול מבול המספרים, מישהו אמור היה לשאול את הדוברת המיומנת: מה מקור הנתונים שאת מוסרת? מי קבע בדיוק שכזה מהו מספרם של הפליטים מחוסרי הדיור בעקבות המבצע? אפס, בערוץ 10 לא אוהבים להכביד על דוברי ארגונים לזכויות אדם, במיוחד אם האדם הזה הוא פלשתיני.
מי שבכל זאת מאמין בכשירותם של כלי פיקוח המסורים בידיהם של גופים בינלאומיים נטולי שיניים אך עתירי צביעות - שיבושם לו. על כך כבר נאמר: אשרי המאמין.
