חלק מראשי הארגונים המכהנים כיום בראש מערכות הביטחון ואכיפת החוק: המפכ"ל והרמטכ"ל, מסיימים בחודשים הקרובים את כהונתם והדיון הציבורי על מחליפיהם החל. כמתבוננים מן הצד, אנו רוצים שראשי מערכות אלו, בהם גם ראש המוסד וראש השב"כ, יענו על הפרופיל הבא: מוצמחים ולא מוצנחים, מקצוענים ולא דוגמנים, שתקנים ולא דברנים, אותנטיים ולא משתקים, מכוננים ולא מאלתרים, וכאלה שיודעים לנצל לטובת האינטרס הציבורי את חולשתה של המערכת הפוליטית ולא להשתעבד לגחמותיה.
אנו מעדיפים "מנהיגים מוצמחים" על "מנהיגים מוצנחים": טובים בעינינו ראשי ארגונים שצמחו בארגונם מתוך הכרה והטמעה עמוקה של המערכות, החזון ו"ערכי הליבה" הארגוניים, על פני מוצנחים. האחרונים נתפסים בדרך כלל כמי שמתאימים יותר לטפל במצבי משבר חמורים, אך הניסיון הניהולי (המפורט למשל ברב-המכר "לנצח נבנו" של קולינס ופוראס) מלמד על הצלחה חד-משמעית ומתמשכת של החברות אותן ניהלו דורות רבים של מנהלים מוצמחים ולא מוצנחים.
אנו מעדיפים "מקצוענים" על "דוגמנים": טובים בעינינו בעלי המקצוע אשר באים בכל יום לעבוד ולא "לעבודה", ועושים זאת במסירות, בשקדנות, בנחישות, מתוך מחויבות אין קץ לארגונם כמו גם לעם ולמדינה, ויש שיגידו אפילו מתוך "ציונות", על פני כאלה המאוהבים בעצמם, עוסקים מרבית זמנם בטיפוח תדמיתם וקשריהם האישיים, בארגון עצמו ובעיקר עם עיתונאים, פרשנים, פוליטיקאים, סלבריטאים ואחרים. "מקצוענים" אלו שונים לגמרי מ"דוגמנים" נרקיסיסטיים המאוהבים בעצמם, שהם בדרך כלל גם "צבעוניים" ו"רעשניים", בכלל, קיים יחס שלילי בין מידת החשיפה הציבורית לבין רמת העשייה ואיכותה.
אנו מעדיפים "מנהיגים שותקים" על "מרואיינים סדרתיים": טובים בעינינו ראשי ארגונים החברים ב"מנזר השתקנים", המעדיפים עשייה על הצהרות, שקט תקשורתי על מסיבות עיתונאים ועל ראיונות חושפניים או מפגשים תכופים בבתי-קפה עם עיתונאי-חצר ותדרוכים אישיים. המנהיגים השותקים רואים בדרך כלל את נציגי התקשורת כשטחיים ולא אמינים המונחים על-ידי אינטרסים זרים, מערכתיים, משהו שהוא בין "רע הכרחי" ל"איום קיומי".
אנו מעדיפים "מנהיגים אותנטיים" על "מנהיגים משתקים": טובים בעינינו ראשי ארגונים המודעים היטב למעמדם ההיררכי, כאשר גם הכפופים אליהם מודעים למעמד זה. אך, מנהיגים אותנטיים יודעים הן "לשמור מרחק" והן ליצור קשרים קרובים ואינטימיים עם רבים מבין הכפופים להם, בדרגים השונים. הביטויים השכיחים של "אחי" ו"אחותי" הם לכן סממן חיצוני חיובי בהקשר זה, המלמד גם על המהות. מערכת יחסים כזו מאפשרת קיום דיאלוג שוטף והבנה עמוקה של הנעשה בכל הרבדים והדרגים, דיאלוג שאינו משתק, פרי באושים של פחד וניתוק מ"מנהיגים משתקים".
אנו מעדיפים "מנהיגים מכוננים" על "מנהיגים מאלתרים": טובים בעינינו ראשי ארגונים המודעים היטב לקשיים ולאילוצים המערכתיים והפוליטיים, ובכל זאת חושבים אסטרטגית ומתכננים לטווח ארוך, מניחים יסודות חדשים ועורכים שינויים בארגונם, שלהם יש במקרים רבים משמעות לאומית רבה. בדרכם השקטה, הם יוצרים פריצות דרך, מקבלים החלטות גדולות ונועזות, ויוצרים מהפיכות שקטות.
מספר המחשות מן העבר הלא-רחוק: תרומתו של
גבי אשכנזי כרמטכ"ל לשיקום צה"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה, תרומתו של
יובל דיסקין כראש השב"כ ובכלל לסיכולים ממוקדים, תרומתו של
דודי כהן כמפכ"ל ללחימה ממוקדת ובלתי מתפשרת במשפחות הפשע ובשחיתות השלטונית, ותרומתו של
מאיר דגן כראש המוסד לטיפול באיום האירני ובמניעה אקטיבית של טרור עולמי.
אנו מעדיפים "מנהיגים המתעמתים עם פוליטיקאים" על "מנהיגים הנכנעים לפוליטיקאים": לנוכח היחסים המורכבים בין ראשי הארגונים לבין המערכת הפוליטית, הממונה עליהם, אנו מעדיפים את המתעמתים על פני הכנועים ואת המגלים עצמאות מחשבתית ומעשית על פני המבטלים את דעתם מול הפוליטיקאים. העימותים צריכים להיות ענייניים גם אם מקורם לעיתים בחוסר הערכה כלפי הפוליטיקאים או בניסיונות להעדיף את האינטרס הציבורי על האינטרס הפוליטי והאישי. ראשי הארגונים חשים במקרים רבה הערכה מוגבלת בלבד לפוליטיקאים, ואף יוצרים במקרים רבים "מעין אוטונומיה", למעשה, גם אם לא להלכה. עדיין, אנו מעדיפים אותם על פני האחרים.
