"בדיקת עומק" במקום חקירת מח"ש?

תת-ניצב אפרים ברכה מוסיף חטא על פשע. במקום להפנים את מצבו האמיתי ולהימנע מהפרחת כזבים נוספים ומסיבוך עצמו בצרות, הוא פועל במטרה להטעות את בית המשפט העליון ולסכל חקירתו על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים.

ברכה מגלה הבנה להחלטת היועמ"ש יהודה וינשטיין לפתוח בחקירה נגד ניצב (בדימ.) מנשה ארביב, בחשד שקיבל טובות הנאה באופן בלתי חוקי, אך מנגד הוא מתחנן על נפשו בבקשה שלא לחוקרו שמא ייאלץ להשעות עצמו מתפקידו. אולם הדעת נותנת כי חובה לחוקרו, ולו על-מנת להסיר את הספק ולהפריך לחלוטין את החשדות. קל וחומר כאשר הוא ממשיך לשקר ולהטעות כפי שיובהר בהמשך.

למרבה הצער, פחות מיממה לפני הדיון המכריע בעתירת אומ"ץ, הדורשת לחקור את ברכה בחשד שקיבל כספים שלא כדין, ובעתירת התנועה לאיכות השלטון, המבקשת לבטל את ההסדר עם פינטו במסגרתו הודה בהצעת שוחד לברכה, מעזים ברכה וסייעניו, ובהם בכירים בפרקליטות, להציף את השופטים: מרים נאור (אב"ד), אליקים רובינשטיין ואורי שהם, במידע מגמתי ומטעה. המטרה מקדשת, ככל הנראה, את האמצעים.

תגובתו של ברכה לבית המשפט העליון רצופה כזבים, כפי שנבהיר להלן. במקביל היא חושפת סתירות בין גירסתו, לבין זו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. בנסיבות אלה, ברי כי רק חקירתו של ברכה על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים - כפי שהיה צריך להיות מלכתחילה - תעשה צדק עם הצדדים, ותביא לחקר האמת.

נפרט להלן חלק מהטיעונים הבעייתיים שהוצגו על-ידי הצדדים.