בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
ראש הממשלה אריאל שרון התחמק מלהכיר בנידוני קהיר מ"פרשת העסק הביש"; אולי חשש מתגובת הנשיא מובארק; מי שהרים את הכפפה הוא הנשיא משה קצב, אך זאת לאחר פניות מצד כמה גורמים, ובראשם העיתונאי אריה אבנרי
|
קצב, צדק היסטורי
|
|
|
|
שרון, התחמק
|
|
|
|
אבנרי, צדק היסטורי
|
|
|
|
|
הטקס ביום 30.3.05 נערך טקס מרגש במשכן נשיא המדינה: נידוני קהיר (מפרשת "העסק הביש") שנותרו בחיים, וצאצאיהם של אותם גיבורים שהלכו לעולמם, קיבלו תעודות הוקרה מידיו של נשיא המדינה, משה קצב. במעמד זה הכיר נשיא המדינה, בשמה של מדינת ישראל, בפעילותם החשאית במצרים, לפני יותר מיובל שנים. אולם על מעמד זה העיבה הידיעה, לפיה בשל טעמים פוליטיים שונים, נמנע ראש הממשלה, אריאל שרון, מהכרה בהם. רק מעטים יודעים, כי ראש הממשלה שהתבקש לפעול למענם, נמנע מלעשות זאת. עשרות שנים המתינו נידוני קהיר למעמד זה - לרגע שבו תכיר המדינה, בלא סייג, בעובדה הפשוטה: שהם, נידוני קהיר, נשלחו מטעם מדינת ישראל לבצע פיגועים נגד יעדים שונים במצרים. המדובר, כידוע, ביהודים שנלכדו והועמדו לדין ב-1954 במצרים: רב-סרן מקס בינט (ז"ל), שפעל בקהיר כסוכן המודיעין הישראלי, נחשף באותה עת בגלל הפרשה, ושלח יד בנפשו כדי לא להסגיר את סודותיו; משה מרזוק ושמואל אזר, שנידונו למוות והועלו לגרדום; ויקטור לוי ופיליפ נתנסון שנפטרו בשנתיים האחרונות, נידונו למאסר עולם עם עבודת פרך; האישה היחידה בקבוצה, מרסל ניניו, שנידונה ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך, וכך גם רוברט דסה עליו נגזרו גם כן 15 שנים; מאיר מיוחס ז"ל ומאיר זעפרן שנידונו ל-7 שנות מאסר. הרפתקנים? במשך שנים רבות הוצגו נידוני קהיר כמי שביצעו פעולות טרור על-דעת עצמם כביכול. גם לאחר שהוענקו להם דרגות קצונה (כולם סגני מילואים במיל.), כדי להסדיר את זכויותיהם הכספיות במסגרת הצבאית, עדיין נמנעו ראש הממשלה ו/או נשיא המדינה מהכרה רשמית בכך שהם פעלו כשליחים/חיילים של ישראל. העובדה שראש אגף המודיעין בתקופת הפרשה, בנימין גיבלי, הפר את שתיקתו לפני כשנה והסיר מעצמו את האחריות למתן ההוראה, והעובדה שחלק מהם הוצגו עד לפני שנים מעטות כהרפתקנים חסרי אחריות שפעלו על-דעת עצמם מבלי שקיבלו הנחיות מהארץ, הרגיזה אותם מאוד. לכן הם חיפשו דרך לסגור את המעגל, בטרם יילכו לעולמם. בפגישה סגורה שבה השתתפו לפני כשנה שלושת הגיבורים הנותרים בחיים, וכן נציגי משפחותיהם של יתר הנידונים (כולל משפחותיהם של משה מרזוק ושמואל עזר שהועלו לגרדום), הם דנו בשאלה כיצד יש לפעול: הן כדי לקבל הכרה, והן כדי לקבל התנצלות - במיוחד על-כך שישראל לא ניצלה את ההזדמנות ב-1957 לשחררם מהכלא המצרי (תמורת השבויים שהוחזרו למצרים). בשל מחדל זה נאלצו שניים מהם להישאר בכלא עוד 11 שנים (עד 1968). נציגי המשפחות פנו אל יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, מיכאל איתן, בבקשה לסייע בנושא. איתן פנה אל ראש הממשלה, אך משום מה הוא לא נענה. גם פניות נוספות אל שרון לא נענו בחיוב. הרושם שנוצר אצל אחדים מגיבורי הפרשה: שרון נמנע מהעלאת נושא זה מחדש, בשל המשמעות העלולה להינתן לכן, כאילו הנה-הנה ראש הממשלה, אריאל שרון, הדורש מהנשיא חוסני מובארק לגנות את הטרור, מעניק הכרה והוקרה לאומית לגורמים שהוצגו בזמנו כטרוריסטים. הנשיא גיבורי הפרשה לא אמרו נואש. הם חיפשו בכל זאת דרך לקבל הכרה, וגם התנצלות. לשם כך ביקשו את עזרתו של העיתונאי אריה אבנרי, שהיה בקשרי חברות עם פיליפ נתנסון ("האיש שהכיר לי לפני שני תריסר שנים את גיבורי הפרשה"). ערב מותו השביע נתנסון את אבנרי לא לנוח ולא לשקוט עד שהמדינה תעניק הכרה לחבריו. הוא היה מודע לכך שהוא כבר לא יספיק לקבל את האות, ורצה שחבריו שנותרו בחיים ושאינם בריאים יזכו לכך. אבנרי הציע להם לפנות לנשיא. ראש המוסד לשעבר, מאיר עמית, הוכנס גם הוא לסוד העניינים. אריאל נתנסון, בנו של פיליפ נתנסון ז"ל, הפנה מכתב אישי לנשיא המדינה וביקש לעשות צדק פן יהיה מאוחר. אבנרי, יחד עם נתנסון, ניהלו את המו"מ בשם נידוני קהיר. לנשיא לא נאמר כי שרון נמנע ממתן הכרה, מחשש שגם הנשיא יקבל "רגליים קרות". בשיחות שהתקיימו סוכם בסופו של דבר: הנשיא יעניק להם תעודת הוקרה, והכרה, כמובן, אך הם יוותרו על התנצלות. וכך היה. ביום 30.3.05 התייצבו כולם לטקס המרגש. אבנרי, שפעל להשגת ההכרה ההיסטורית, התכבד בפתיחת הטקס והיה למנחה.
|
תאריך:
|
01/04/2005
|
|
|
עודכן:
|
02/04/2005
|
|
יואב יצחק
|
|
|
|
|
עו"ד פרופ' יעקב נאמן, לאחרונה מונה עו"ד יצחק הרצוג, ממשרדך, לתפקיד שר השיכון. אתם מתמחים בייצוא עורכי דין לשורה הראשונה של הפוליטיקה הישראלית?
|
|
|
החל מיום 1.3.2005 נכנס לתוקפו תיקון לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות שהייה לתושבי חוץ). התקנות מקנות זכאות לניכוי מהכנסתם של תושבי חוץ שהינם בגדר "מרצה אורח" או "מומחה חוץ" שהוזמנו לישראל וזאת ב-12 החודשים הראשונים לשהייתם בישראל. הניכוי הוא בגין הוצאות לינה ודמי שכירות (כנגד קבלות) ובגין ארוחות (אף ללא קבלות - עד לסכום של 260 ש"ח ליום).
|
|
|
דנה (שם בדוי) בשנות ה-30' לחייה הינה אימא לזוג תאומים כבני שנתיים. כל "חטאה" של דנה הוא כי בתקופה הסביב לידתית לקתה, רחמנא ליצלן, בדכאון זמני שנמשך כחודשיים ימים, הימנו הבריאה לחלוטין. ראייה מוכחת לכשירותה ומסוגלותה ההורית של דנה הינה העובדה כי היא מטפלת כיום ללא דופי בילדי בני"ז הקטינים ועל כך מעידים כל הגורמים המקצועיים לרבות טיפת חלב, העובדת הסוציאלית, הגננת וכל מי שמכיר את האם והילדים. למצער, יחסיה של דנה עם בעלה חיים (שם בדוי) אבי הקטינים, נקלעו למשבר חמור בעטיים הגיש הבעל כנגדה תביעת גירושין בביה"ד. במסגרת התביעה, בעקבות ייעוץ משפטי שקבל, תבע האב לקבל לחזקתו את המשמורת על הקטינים בטענה כי יש לו עדיפות על האם בגידול הילדים. אין מחלוקת כי חיים האב עובד מבקר עד ליל וברור כי אינו מסוגל לטפל ובוודאי שלא לגדל את הקטינים לבדו.
|
|
|
משום מה החדשות על התרומות לנזקקים מעשי ידיהם של נוחי דנקנר, אבי פישר, צבי לבנת ומאיר שמיר לא התקבלו באהבה ובהערכה רבתי בקרב הציבור הישראלי. "הוא מרוויח כל כך הרבה אז שיתרום קצת", "הוא עושה את הכסף על חשבון השכר הנמוך שהוא משלם לעובדים שלו", "הוא מקבל זיכוי ממס הכנסה זה ברור".
|
|
|
|