פרעות קישינב. איה הלב היהודי שלא יחסיר פעימה רק לשמע שמה המצמרר של בירת מולדבה, אז חלק מן האימפריה הרוסית, שבתוכה קמו באכזריות בהמית, פעמיים – באביב 1903 ובסתיו 1905 – פוגרומצ'יקים אנטישמים צמאי דם, על שכניהם היהודים החפים מפשע, ושחטו 68 יהודים תמימים, פצעו מאות אחרים, ובזזו והרסו מעל 700 בתים, ועסקים רבים. פרעות קישינב 1905 התפשטו ל-600 קהילות יהודיות, נמשכו 12 יום וגבו כאלף קרבנות יהודים חפים מפשע.
פרעות קישינב עוררו זעזוע נורא בעולם היהודי. ביאליק חיבר את 'בעיר ההריגה' ("הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט"), התנועה הציונית חיפשה בבהילות מקלט לילה ליהודי רוסיה, ז'בוטינסקי עודד הקמת כוחות מגן יהודיים. הזעם הנורא היה כפול: ראשית, משום שהקרבנות לא הזיקו לאיש משכניהם הנוכרים, לא הציקו ולא חתרו תחתם, לא הסתירו בבתיהם טילים ולא שיגרו שילחו טילים לעבר שכניהם ב'עוטף קישינב' ובערי מרכז מולדבה, וכמובן לא כפרו בעצם זכות קיומם ולא איימו להשמידם; ושנית, התחושה שרווחה אז, גם בקרב היהודים, הייתה שבמאה ה-20 הנאורה, לא ייתכן עוול נפשע שכזה.
כל העובדות הללו לא עניינו את העיתון הפוסט ציוני הארץ, שהידרדר לתהומות של מעשה נבלה שפל, כשהציב (17.10.14) על פלטפורמה מוסרית אחת את קרבנות קישינב, ואת הרוגי צוק איתן בעזה, אותם הגדיר קרבנות "הרג שבוצע באלגנטיות דיגיטלית". לא מעניין את ב. מיכאל שיהודי קישינב לא חפרו מינהרות תופת מתחת לבתי השכנים הנוכרים, לא חטפו ורצחו שלושה נערים גויים כשביקשו טרמפ, לא נשבעו להטביע את השכנים הנוצרים בנהרות דם.
שורש פורה ראש ולענה
חורה לכותב, שורש פורה ראש ולענה, שצמח למרבה הצער בערוגותינו, שזכרם של קרבנות קישינב נצרב בתודעה היהודית לדורות, ואילו ההרוגים במלחמת עזה "נעשו שקופים, נעלמים, אפיזודה נשכחת". כאילו מחובתם של קרבנות הטרור המתמשך, כלומר יהודי ישראל, לבכּות את מות הטרוריסטים שקמו עליהם לכלותם (שהרי ההגיון הבריא מחייב להתייחס לכל רקטה שיצאה מעזה כאל פוטנציאל שנושא בחוּבּו קטל המונים).
הארץ מקונן על כך ש-1,475 מתוך 2,104 ההרוגים בעזה הם אזרחים. כאילו שאותם אזרחים 'תמימים', לא הם שהביאו על עצמם בבחירות דמוקרטיות בקלפיות, את שלטון החמאס. כאילו שהעזתים 'המסכנים' ניסו אי-פעם להתנער משלטון הרשע החמאסי, כפי שנהגו אחיהם בעולם הערבי, כשאחזו בנשק כנגד משטרי אימים עריצים. מישהו כאן בישראל צריך להתנצל על הכאת הטרור העזתי שוֹק על ירך? לא השתבש משהו בהגיון ובערכי המוסר העקומים של הארץ?
וכי האמריקנים והבריטים נדרשו בשם איזשהו מוסר מזויף להתנצל אי-פעם על שהיכו ללא רחם בדרזדן הגרמנית בימי מלחמת העולם, וגרמו למותם של רבבות אזרחים גרמנים? באיזה ספר חוקים נאמר שהקרבן יתנצל בפני תוקפו, שלא חדל במשך 14 שנים משיגור רקטות ליישובי ישראל ומחפירת מנהרות תופת בתחומיה?
זו דרכם של אנשי הארץ, כסל למו - להעלות מתוך קילקול מוסרי את קישינב ועזה על פלטפורמה אחת, להשוות ברשעות ובעקמימות בין תוקפים לקרבנותיהם. המוסר היהודי מצדד דווקא ב"אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ" (תהילים קל"ז, ח').
העורב והזרזיר: הארץ וחנין זועבי
המוסר ההזוי של הארץ הוביל אותו לטעון, (12.10.14), שאין לבוא בטענות לחמאס על מיקום עמדות ירי ומחסני אמל"ח במסגדים, בתי ספר ומרפאות, מפני שגם לוחמי ההגנה והאצ"ל, הסתירו נשק ותחמושת ב'סליקים' שהוקמו במוסדות דומים.
איזו השוואה מקוממת. וכי המשל דומה לנמשל? וכי הישוב היהודי הפעיל נגד מחפשי הסליקים הבריטים מיטעני צד, ירי מיקלעים, טילי נ"ט, זירות מיטענים ופצמ"רים? גם אם מוקם סליק בגן ילדים, בית כנסת או מרפאה – לא לשם הפיכת הילדים, החולים או המתפללים למגן אנושי נעשה הדבר, אלא כדי להסתיר את האמל"ח החיוני להצלת יהודים מציפורני הפלשתינאצים שמעולם לא נטשו את חלומם להטלת היהודים לים.
לוחמי ההגנה והאצ"ל גם לא הכריזו על מלחמת השמד כנגד בריטניה ולא חלמו להשמיד את כל אזרחיה. היישוב היהודי, לאחר שהפנים את גודל אסונם של יהודי אירופה, וחשש מגורל דומה שאליו גוררים אותו הבריטים, שנטו תמיד חסד לערבים, הבין את ההכרח שבהתחמשות בסתר, כשהבין שהבריטים מתעלמים מאיומי הערבים להשמיד, להרוג ולאבד. ואילו האמל"ח שהסתירו הג'יהדיסטים במוסדות ציבור, הוטמן דווקא שם, משום שבעיני רוצחי החמאס היו חייהם של האזרחים בעזה שווים כקליפת השום, מה גם שהעריכו שהיאהוד לא יעז להפציץ בתי חולים או בתי ספר.
הארץ, ממש כמו
חנין זועבי, הטרוריסטית שהישוותה בין רוצחי דאעש לטייסי חיל-האויר הישראלי, מתאמץ למצוא מכנה משותף בין הטמא לטהור, בין הקרבן לתוקפן. לא העובדות חשובות, אלא הנראטיב. רישעות חסרת גבולות. והכל בשם חופש השיסוי.
לכאורה ניתן לתהות, מדוע להתרגש מההשוואות המקוממות הללו בין הקרבן (הישראלי) לתוקפן (הערבי). שיתבוסס לו הארץ להנאתו בקיאו. אלא שכבר לימדָנו הפובליציסט איש השמאל הציוני בן-דרור ימיני, בספרו המדהים 'תעשיית השקרים', שהעיתון הישראלי הנפוץ ביותר באנגלית, הארץ, "התנדב להיות עמוד התווך של תעשיית השקרים האנטי ישראלית, באמצעות הטיות, סילופים, שקרים ועידוד הפלשתינים לאלימות". ימיני מציין כי כתבני הארץ מזיקים לישראל בעיקר בזירה הבינלאומי: "כמעט בכל הרצאה בחו"ל צץ מישהו עם ציטוט מהארץ... שהפך יצואן מרכזי של שקרים נגד ישראל...". קורא זר שמסתמך רק על הארץ, מזהיר ימיני, מבין שאין בכלל זכות קיום לישראל על פני הגלובוס.
עם ההשוואות המקוממות והכוזבות מתוצרת הארץ, מי באמת צריך אויבים?
