לפי חוק הגנת הצרכן, כאשר מתבצעת רכישה באינטרנט או בטלפון (המכונה "עסקת מכר מרחוק"), ניתן לבטל אותה בתוך פרק זמן מוגדר ולקבל את הכסף בחזרה, תוך ניכוי דמי ביטול עד 100 שקלים. אך מה הדין אם צרכן קונה באינטרנט חמישה כרטיסי טיסה עבור עצמו ומשפחתו ולמחרת מחליט לבטל את הרכישה? באיזה "קנס" ישא: 100 שקלים בסך-הכל, או סכום זה בעד כל כרטיס טיסה שביטל?
בפרשת גוליבר, שנדונה באפריל השנה, בחן בית המשפט העליון בדיוק שאלה זו. השופטת
עדנה ארבל, שבינתיים פרשה, קבעה שם שלא מדובר בחמש עסקות נפרדות אלא בעסקה אחת שאוצרת חמישה רכיבים. לגישתה, ברור שהצרכן הוא שרוכש את כרטיסי הטיסה עבור משפחתו בגדר עסקה אחת, ושלא משנה אם קנה חמישה כאלה או אחד. ארבל הסבירה, כי למרות מספר הפריטים שנרכשים (לדוגמה, כרטיסי טיסה) עדיין מדובר בעסקה אחת, לכן ביטולה מצדיק גביית "קנס" עד 100 שקלים בלבד.
להחלטה זו של ארבל נודעה משמעות צרכנית לא מבוטלת, החורגת מהנסיבות שנדונו שם (כרטיסי טיסה), והגיונה חל על כל עסקת מכר מרחוק שבמסגרתה נרכשים פריטים מרובים. היגיון זה נכון, למשל, בעסקה שבה נרכשים שולחן וארבעה כסאות, ושמבוטלת בסמוך לאחר ההתקשרות. כך, חנות הרהיטים לא תוכל לגבות 500 שקלים דמי ביטול בטענה שמכרה את השולחן בנפרד וכל כסא בנפרד.
אלא שצהלות הצרכנים היו מוקדמות. ארבעה חודשים בלבד לאחר מתן ההחלטה בפרשת גוליבר העליון נדרש לפרשה אחרת שבה נדונה שאלה זהה - והפעם הוא מגיע למסקנה הפוכה. בעוד ארבל קבעה (בדן יחיד), כזכור, שיש לראות את המקרה כעסקה אחת רבת-רכיבים, הרי שבפרשה החדשה השופטים
אליקים רובינשטיין,
יצחק עמית ו
נעם סולברג סברו אחרת. נקבע (17.8.14) שכאשר ניתן להפריד עסקה לרכיביה, הרי שמותר לעוסק לגבות דמי ביטול בעד כל רכיב בנפרד, בלא תלות בעובדה אם הרכישה וגם הביטול נעשו בפעם אחת.
לדעתנו, פסק הדין החדש, הגם שהוא עשיר באסמכתאות, מלומד ומנומק לעילא - שגוי ואינו עולה בקנה אחד עם תכליתו הצרכנית של החוק. הגישה החדשה של העליון אינה תורמת להגנה על ציבור הצרכנים ככוונת החוק, אלא פוגעת בזכותם לבטל עסקות באינטרנט תוך תשלום דמי ביטול מזעריים; וספק אם לתוצאה כזו ייחל המחוקק.
בסופו של דבר, הצרכן הפשוט אינו רואה עסקה אחת שבה רכש כמה פריטים כחמש התקשרויות נפרדות, ואינו מבחין בין הספה לבין הכורסה לקפה שהזמין. כאשר צרכן קונה כרטיס טיסה לעצמו, לאשתו ולילדיו - מבחינתו מדובר, ובמידה רבה של צדק, בעסקה אחת בלבד. בניגוד למטרת החקיקה הצרכנית, הגישה החדשה דווקא מוסיפה לכוחם העודף ממילא של העסקים ופוגעת בצרכן.
