החוק למען מונופול נוני מוזס

בראשית העשור השלים עיתונו של הטייקון נוני מוזס 15 שנים כמחזיק בהגדרה הרשמית, שנקבעה על-ידי רשות ההגבלים העסקיים, "מונופול". ואז זה נפסק. בשנת 2010 הוסר התואר המפוקפק מידיעות אחרונות, לאחר שהפופולריות של ישראל היום גדלה, ושוק התקשורת כבר לא היה שייך לו בלבד.

חברת הכנסת הוותיקה לשעבר, תמר גוז'נסקי ממפלגת חד"ש, אמרה לי בשנת 2004 (עת הייתי כתב ברשת ב') ש"מונופול בתחום התקשורת שונה ממונופול בתחום הבמבה".

גוז'נסקי, שפעלה רבות בשיתוף עם ד"ר יובל שטייניץ נגד מונופוליזם של בעלי הון בתקשורת, התכוונה לכך שכל מונופול הוא רע לאותו תחום, אולם מונופול תקשורתי הוא קטלני לכל המדינה. מונופול בכל תחום, מאפשר למונופוליסט לעלות מחירים מעבר למחירים בשוק מאוזן, ובכך לפגוע בצרכנים, וכן להוריד משכורות ולפגוע בעובדים. המונופול גם חונק כל חדשנות, שיפור וקידמה בשוק, והאינטרס העיקרי שלו הוא לשמור על המצב הקיים. לפיכך הנזק לצרכנים והעובדים הוא כלכלי בעיקרו.

בתחום התקשורת הנזק הוא גם כלכלי, אולם הנזק הכלכלי שתואר הוא כאין וכאפס לעומת נזקים נוספים, שבראשם הנזק הקריטי לדמוקרטיה.

לטייקון השולט במונופול תקשורת יש למעשה מונופול על האמת, בדומה לשליט בדיקטטורה. נציגי ציבור תלויים בו כדי להגיע לבוחריהם, חברות ועסקים תלויים בו כדי להגיע ללקוחותיהם והוא קובע את תדמיתם בציבור. כמו-כן, גם המתמודדים על תפקיד רם, או בעלי תפקיד רם, עשויים להפסיד או להרוויח את תפקידם בתלות בידיעה חדשותית או בכתבה כזאת או אחרת שתתפרסם ערב הבחירה ותשנה את תדמיתם. כך קצינים בכירים במשטרה, מפקדים בצבא, שופטים, פקידים בכירים וכמובן שרים בממשלה. השאלה החשובה לגבי כל אחד מהם היא עד כמה מצא חנו בעיני הטייקון השולט בתקשורת.

נוני מוזס אף לא התבייש להגיע לדיונים של ועדות הכנסת שבהן התקיימו הצבעות שיש לו עניין בהן, ולהסתכל בעיניהם של הח"כים המצביעים - כך שיזכרו את המחיר... הצבעה כרצונו עשויה לזכות בכתבת תדמית מחניפה והצבעה הפוכה מסכנת בשאלות רטוריות קטלניות בעיתונו לגבי יושרם...

פועלים במחשכים

כך, פועלם של גוז'נסקי ושטייניץ בתחילת שנות ה-2000 נגד הון ועיתון, והחוק שהציעו נגד בעלויות צולבות בתקשורת, נחסם באגרסיביות (לאחר שעבר בקריאה הראשונה) על-ידי הטייקון ואנשיו - הח"כים הנאמנים למלך, כגון פורז שהיה יו"ר ועדת הכלכלה, ובתרגילים מנהלתיים מוסס את החוק בשנת 2002. גם במהלכים משפטיים מתערב הטייקון - ובגדול - עד היום, כפי שקורה בבירור בתמיכה של ביטאונו למען אולמרט. למעשה, במשך 15 שנה, כדברי המשל, אם נוני החליט לכתוב על עיסוקה המפוקפק של אחותו של פלוני, העובדה שאין לו אחות לא שינתה דבר.

כל זאת כמובן במחשכים - כי הרי איך תדעו אם אין מי שידווח על כך... וזאת התשובה לקוראים רבים ששואלים לגבי תקופת המונופול של נוני מוזס - "איך לא ידענו". ודאי הרגשתם שדברים רעים קורים, אבל את האצבע המאשימה כיוונתם למקום הלא נכון - למקום שבו הפנס מאיר (למשל פוליטיקאי כלשהו שנוח לתקשורת להתריס נגדו, כי אינו מוכן להדליף), ולא ליד שמחזיקה את הפנס (במקרה שלנו - הטייקון מוזס).

גם כיום, ללא מונופול, מתנהג כך הטייקון, אך בהשפעה פחותה. אומנם עדיין ריכוז הכוח שבידיו בלתי נסבל ביחס לצורך בביזור התקשורת במדינה דמוקרטית, אולם לפחות יש גם גורם משמעותי נוסף שיכתוב אחרת.

סוף הדמוקרטיה?

ודבר נוסף; בעוד שהבעלים של ישראל היום יושב הרחק מעבר לים, האינטרסים הכלכליים שלו ממש אינם בישראל, ויש גם להניח שאת רוב זמנו אינו מקדיש לתכנים של העיתון שבבעלותו, לגבי נוני מוזס ההפך הוא הנכון. כאשר כל ידיעה חדשותית בעיתון מונופוליסטי בכוחה לטלטל רווחיות של ענף כלכלי שלם, קיים אינטרס כלכלי חזק, לא בריא ואף משחית במעורבותו האישית של הטייקון בתכני העיתון. מעורבות שמשפיעה ישירות על רווחיו מעסקיו האחרים. חנן עזרן ז"ל סיפר לי פעם, כי כאשר היה "כתב הבית" של נוני מוזס, שלח אותו מוזס לכתוב כתבה נגד עליית מחירי הנייר. גילוי נאות (כשם התוכנית של עזרן בערוץ 1 בזמן שסיפר לי) לגבי האינטרס של בעל העיתון והמטרה שהוגדרה לשלוחו - לא היה בכתבה.

ולגבי טענותיה של השרה ציפי לבני על קו אידיאולוגי ואישי מנחה בישראל היום - גם אילו הייתה טענתה נכונה, הרי המסקנה המתבקשת הפוכה - במצב של עיתונים בעלי קו פוליטי יש צורך בהוספת גורמים נוספים לצורך פלורליזם ואיזון ולא במתן כל השוק על מגש של כסף (תרתי משמע) לגורם תשקורתי אחד.

במצב של מונופול, כל אמצעי תקשורת אחר שמנסה להרים ראש ללא הסכמתו מרגיש את נחת זרועו ההרסנית, במיוחד כשמדובר בטייקון כוחני כמו מוזס. בכך שומר הטייקון על מלוכתו ומונע צמיחה של עיתונים נוספים. כך קרה למשל כאשר ידיעות ומעריב התקינו האזנות אסורות אחד לשני, היה זה משום מה נמרודי, יו"ר מעריב, שישב על כך בכלא חודשים ארוכים, ודווקא נגד מוזס אף לא הוגש כתב אישום. העיתונאי אמנון דנקנר ז"ל רמז בזמנו בעניין על הקשר של פרקליטות המדינה, ההון והעיתון כשילוש שפעל בשיתוף פעולה.

קשה לי לשפוט פוליטיקאים הנאלצים לתמוך בחוק לסתימת פיות של מוזס - הם בסך-הכל חרדים על מקומם ופרנסתם בזמן שבעל ההון והכוח נושף בעורפם. אך אם כך היום, מה יהיה אם אכן יצליח לחזור לכס המונופוליסט, הלא הוא כס הדיקטטור... אז אם אתה לא איתם - אתה לא קיים.

אם כך, הציבור הבלתי תלוי הוא זה שצריך ללחוץ ולהתקומם נגד החזרת המונופול, שמשמעותו תהיה, בסופו של דבר, הקץ לדמוקרטיה.