נפתלי בנט הינו אדם דתי-לאומי החובש כיפה סרוגה קטנה. אך דווקא בשל כך השאלה שחייבת להטריד את כול מי שהצביע בעבור "הבית היהודי" היא זו: למרותו ההלכתית של איזה רב מציית בנט - לזו שאותה מייצג הרב הראשי האשכנזי שאולי תומך בתפילת יהודים בהר-הבית, או לזו של הרב הראשי הספרדי המתנגד לכך. כפי שהדברים נראים כיום ברור כי בנט אינו מחשיב במיוחד את דעתו של הרב הראשי הספרדי ואף חולק עליו בשאלה קרדינלית - הזכויות הפולחניות של הישראלים בהר-הבית. עובדה: במהלך לווית הנער שלום בעדני, שנפטר בפיגוע הדריסה בירושלים, הבהיר הראשון לציון הרב הראשי
יצחק יוסף, שאסור ליהודים לעלות להר-הבית כדי "לא לעשות תסיסה אצל הערבים השונאים שלנו. כול המבקשים לעלות להר רק מוסיפים שמן למדורה. חובה להפסיק את העלייה להר-הבית מאחר שהיא הגורם הישיר להסלמה בירושלים ולכך שדם יהודים נשפך". והוסיף הרב הערת-אגב עוקצנית "אי-אפשר שרבנים מליגה ד' יחלקו על כל גדולי הדור".
אבל מסתבר כי לבנט יש דעה הפוכה שאותה מיהר להסביר לרב יוסף. "לא, כבוד הרב הראשי. דם יהודים נשפך כי ערבים רצחו אותם", וכי יש כנראה מי שחיים בעולם הפוך שבמסגרתו במקום להאשים את הרוצחים, מפנים אצבע מאשימה אל הקורבנות.
השאלה העולה מן המחלוקת העקרונית הזו היא האם בנט מציית להוראות הרבנות או שהוא קודם כול פוליטיקאי העומד בראש מפלגה הקרויה "הבית היהודי" שאיננה הבית של כול הישראלים. אחרי הכול ברור כי מפלגת "הבית היהודי" דוגלת בעמדות הימין המדיני, מאמינה בחשיבותן המכרעת של התנחלויות, סבורה שפתרון של שלום עם הפלשתינים אינו אפשרי בדורנו, וכי על כול תומכיה הפוליטיים לציית בעיקר למה שבנט אישית מאמין בו והוא - מה שטוב בעבורו במסגרת המרוץ הנחוש שלו לזכות בתפקיד ראש הממשלה.
המחלוקת האמונתית במחנה הימין בשאלת הר-הבית - ולא רק ב"בית היהודי" - עמוקה מכפי שמשערים. היטיב להגדיר אותה חבר הכנסת
משה פייגלין מהליכוד, בניגוד לעמדתו המוצהרת של ראש הממשלה
בנימין נתניהו, שטען כי קיימים מאות רבנים הסוברים אחרת מהרב יצחק יוסף. לדברי פייגלין "זה לא בסדר שהראשון לציון מערבב בין הלכה לפוליטיקה. "התפילה היהודית בהר-הבית היא הכרחית" אמר פייגלין והסביר, כי הר-הבית הוא "המקום הקדוש ביותר לעם ישראל, לב לבה של בירתנו. אם ניסוג משם, היכן נישאר?". על הדעה כי עליית יהודים להר-הבית מתסיסה את האווירה ומסוכנת, אמר פייגלין כי "אובדן הריבונות של ישראל בהר, הוא שגורם לתסיסה".
ניתוח הדברים המושמעים במחנה הלאומי, משני צדי מתרס האמונה, מצביע על עובדה אחת ברורה: בנט כנראה שואף להצטרף למחנה הליכוד, אולי מתוך מחשבה כי רק תמיכה אלקטורלית רחבה תוביל אותו אל מחוז חפצו. אם זה המצב - עדיף שיצטרך בגלוי לליכוד, אולי למחנהו של פייגלין. אם לא ינהג כך רק יחריפו העימותים במחנה "הבית היהודי" ואולי יגיעו לכלל קרע פנימי ופילוג בין הנשמעים לדעת הרב יוסף לבין אלה המאמינים שהרב הזה טועה וכי חשוב מאוד שישראל תשתלט מחדש על מוקד המחלוקת החריפה, כדי שתוכל לטעון ש"הר-הבית בידנו". אם פילוג כזה יתרחש - יקטנו מאוד סיכוייו של בנט לממש את חלומו.
גם אם יצליח בנט לשכנע את עם ישראל, כי עמדתו צודקת ויש הכרח לשנות את הסטטוס קוו הנהוג מזה שנים בהר-הבית, יכול להיות שיו"ר "הבית היהודי" יצליח להשיג את מטרתו. אבל דבר אחד חייב להיות ברור: הר-הבית הוא מוקד של תבערה דתית נפיצה המאיימת לא רק על יחסי יהודים וערבים בירושלים. אם הניצוץ שכבר ניצת יתפשט - ואין זה משנה כרגע באשמת מי - התבערה תגלוש ללא יכולת שליטה אל כול רחבי המזרח התיכון ואולי גם תהפוך לאש עולמית. במקרה הנורא הזה יוכל אולי בנט להיות ראש הממשלה אבל זה יקרה, אם יקרה, במדינה שתעלה באש להבות תופת של שנאה במסגרת מלחמת אמונות רוויית נהרות דם.
במצב הדברים הנוכחי עדיף לפוליטיקאי השאפתן נפתלי בנט להתחיל לנהוג במתינות ובשיקול דעת, ולהפסיק מידית את מסכת דיבוריו המתלהמים, שעלולים להוביל את כולנו אל הסף של חורבן נוסף שאולי לעולם לא תהיה לו תקומה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
