אם לא לעת כזו הגעת למלכות

בימים האחרונים התעוררו מעט ביהדות החרדית לנוכח הפקרת ההלכה החמורה, שלא לעלות להר-הבית. דם יהודי היה צריך להישפך כדי שב"עדה החרדית" יפרסמו במאוחר (ובכל זאת, טוב מאוחר מאשר לעולם לא...) מודעה נגד העלייה להר-הבית, וכדי שהרב יצחק יוסף - "הרב הראשי" הספרדי, יאמר בגלוי בהלוויתו של המנוח שנדרס, הרב בעדני, שהעליות להר-הבית גורמות לשפך הדמים הזה. אבל אומר למכובדי כי העליות הללו מזמן היו יכולות לא להתקיים ובכך היה נמנע שפך דם יהודי בעטיין, וכל זאת אילו הרבנים החרדים - ובכללם הרב יצחק יוסף, לא היו ממתינים לרגעים המדממים האלה, אלא עוד בימים שגליק, פייגלין ושאר מטורפי הר-הבית ה"סרוגים" עלו להר ועוררו פרובוקציות, היו הרבנים החרדים לא רק שיוצאים בהצהרות ובמודעות נגד אלא גם מארגנים הפגנות ועצרות נגד, הרי שהמולת פרחחי הר-הבית (שחלק מהם קשורים גם לתמיכה בכתות הנוצריות...) הייתה נעלמת והדם היה נחסך. יתרה מכך, בימים שהחרדים נתפסים כקיצוניים ביותר (לא מעט בגלל התקשורת הישראלית וחלק מחוגי השמאל והמרכז), הרי שזה היה ממש קידוש השם אם באמצעי התקשורת האלקטרונים בחו"ל בכלל, ואצל העולם המוסלמי בפרט, היו רואים כי יהודים חרדים מפגינים נגד העלייה הזו. בעולם, החרדים נתפסים כדת ישראל וגם כיהודים האמיתיים, וכאשר הם שותקים למול מצעדי השיגעון של אנשי הכיפות הסרוגות הרי שהעולם כולו מבין שהיהדות מתירה עליה להר-הבית גם במחיר שפך דם. היהדות היום - בגלל גליק, פייגלין, חוטובלי (זו שרק אתמול נלחמה בפסקי ה"שולחן ערוך"...) וכנופייתם, נתפסת בעולם כ"דאעש" יהודית-דתית. אילו החרדים היו מפגינים מול העולים להר-הבית הרי שהסכנה להסתובב כיהודי - ועוד בקרב אוכלוסייה מוסלמית בעולם, הייתה מפנה מקומה ללחיצת ידיים של תחילת מהלך של שלום יהודי - מוסלמי, שמזמן יש לפתחו. אבל כאמור, טוב מאוחר מאשר לעולם לא.

גורם טבעי

הרב יצחק יוסף אומנם נבחר ל"רב הראשי" אבל הוא יודע - בדיוק כמוני, עד כמה השפעתו הדתית יכולה להיות מכרעת בענייני דת במדינה שהדת הפכה ללעג וצחוק ביחסיה עם המדינה. אבל מנגד, מי יודע אם הרב יוסף לא הגיע ל"מלכות" הזו דווקא כדי להשתמש בתוארו נגד קיצוני ה"סרוגים", ואפילו כדי לפרוץ דרך להדברות עצמאית בין היהדות והחרדים לעולם הערבי ולדת המוסלמית. הרב יוסף - כיהודי חרדי ומזרחי,יכול שוב לפרוץ את הדרך שאותה חוסמים הציונים השמאליים והימנים יחד: השייכות וההשתלבות של היהדות כדת והיהודים כעם וכגורם טבעי במזרח התיכון, כפי שהחרדים האשכנזים והציבור המזרחי היו בארץ ישראל עד בוא הכיבוש הבריטי, שהביא על כידוניו את התנועה הציונית האירופאית והחילונית.

אני גם שמח על כך שגורמים ליטאים מ"דגל התורה" החלו לצאת נגד הפרובוקציות בהר-הבית ונזכרו בהשקפתו של הרב שאך המנוח. אבל עדיין חסרה לי היציאה של חסידות בלזא (שלפני כעשור עוד דיברה על מו"מ עם החמאס...) נגד משפחת אלבוים השייכת אליה, בכל האמור והנוגע לעליית המשפחה הזו על הר-הבית וגרימת הפקרת התדמית החרדית למשיסה, כולל סיכון ילדיה שלה.

עם כל הכבוד להתנערות של כמה מאנשי "דגל התורה" מכל שפך הדמים הזה, הרי שיביטו אנשי המפלגה הזו היטב במעלליהם לפני כשבועיים ויתארו לעצמם מה היה מתרחש כיום בירושלים אילו מועמדם ל"רב הראשי" של ירושלים, שמואל אליהו, מהקיצוניים שב"סרוגים", היה, חס ושלום, נבחר לתפקיד הזה! ואם כבר נגענו בעניין ה"רבנים הראשיים" בירושלים, הרי שכשדם נשפך דווקא קולם אינו נשמע כנגד הפרובוקציות של ה"סרוגים". מסתמא שהשניים מיישרים קו עם ניר ברקת - ראש העיר הלאומני והתומך בעליה להר-הבית ולהפיכתו ל"מרכז תרבותי" במקום דתי, ולכן הם מיישרים קו עם פטרונם. על הרב אריה שטרן מה"סרוגים", אינני מתפלא ואינני מלין (על ישור הקו שלו עם ברקת) כי זו השקפתו המוצהרת כל השנים, אבל היכן נעלם הרב שלמה עמר, שרק לפני מספר שנים החרה אחרי הרב עובדיה יוסף נגד העלייה להר-הבית? כנראה שההסבה שלו מ"חרדי" ל"סרוג", במסגרת קבלת האפוטרופסות מברקת החילוני והימני, עשתה את שלה במסגרת התפקיד החדש שאליו נבחר על תנאי...