שנים רבות תהיתי על ההבדל בין המושג שטחים מוחזקים (occupied) לבין שטחים כבושים (conquered). לדוגמה ירושלים: על-פי הגישה המשפטית הישראלית, שטחי ישראל שמעבר לקוי הפסקת האש 1947 (כן, 1947, ארצות-הברית ומדינות המערב אינן מכירות בירושלים כ-ו-ל-ה כבירת ישראל) הם שטחים מוחזקים במה שקרוי תפיסה לוחמתית.
זכות הבחירה לריבון, מדינת ישראל, נתונה רק לאזרחי ישראל המתגוררים בשטח המוחזק. על-פי הגישה הערבית, ירושלים, וכן יפו חיפה עכו וקריית גת הן "מוחתלה", כלומר כבושות.
אלא שלמילה "כיבוש" יש משמעויות שונות על-פי זהות הכובש, מספר לנו
בוראק בקדיל מאיסטנבול. כך למשל, המקבילה של ירושלים בעולם הנצרות המזרחית, קונסטנטינופוליס, ובשמה הטורקי איסטנבול, ובמרכזה מקדש האגיה סופיה, הוותיקן של הנצרות המזרחית שנכבש לפני חצי אלף בידי הכובש המוסלמי. אגיה סופיה הייתה למסגד הראשי של הח'ליפות העותומנית במשך 500 שנה, עד ל"פירוזה" לכדי מוזאון על-פי פקודתו של מפרק הח'ליפות, כמאל אטאטורק.
עם עלייתה של המפלגה האיסלאמיסטית של
ארדואן ודאבוטוגלו, חוזרת האגיה סופיה אל הכיבוש המוסלמי, עד כדי כך, שגם האפיפיור הקודם נאלץ להתחייב שלא להתפלל בבואו אל הכנסייה הכבושה. (זכר לסטטוס קוו בהר-הבית!) "הכיבוש", כך מצוטט מהמט גומז, איש הדת הנחשב ברחבי טורקיה, "אינו אחזקת אדמה או הרס של ערים ומבצרים. ההיסטוריה שלנו אינה של החזקה אלא תמיד של כיבוש והמושג המכונן 'כיבוש' הוא פתיחת התודעה לטובת האיסלאם, והלבבות - לטובת הקוראן". "כיבוש" הוא ערך חיובי באיסלאם, כל עוד האיסלאם הוא הכובש. על כן סוברים המוסלמים כי אללה נתן בידיהם את הזכות המוסרית לכבוש את אדמות הכופרים בכוח הנשק.
על כן ירושלים שבריבונות היהודית אינה כבושה, כי אם מוחזקת. הכיבוש הוא הכיבוש המוסלמי, וזהו ערך חיובי. ההחזקה היא בידי היהודים וזה פשע נגד האנושות בכלל והאיסלאם בפרט. "יום אחד" מצוטט ראש הממשלה דאבוטוגלו "ישוחרר אל-אקצה. על הישראלים לדעת כי לסורים יש מגן. גם לפלשתינים המדוכאים יש מגן. טורקיה היא המגן. כמו שבורסה (העיר שבה נשא את דבריו) סיימה את ההחזקה בכיבוש, כך גם יסיימו הפלשתינים המכובדים, והמוסלמים המכובדים, את ההחזקה הישראלית... את אלקודס, (הקדושה, כינוי מוסלמי לירושלים), ראשית תפילתנו, העניקה לנו ההיסטוריה, בידיו של הזראט עומר. ירושלים הייתה חופשית רק תחת שלטון עותומני. אלקודס היא מטרתנו. הממשל הישראלי המחזיק, המדכא, הוא שהפך את המזרח התיכון לביצה טובענית".
על-פי הבנת העולם של טורקיה הניאו-עותומנית, הכיבוש משחרר, וכיבושה של אגיה סופיה, הבזיליקה היוונית-אורתודוקסית, זהה לכיבוש הר-הבית, דהיינו שחרור מהחזקה של הכופרים. לא בזכות ראשונים, או ההיסטוריה, אלא בכוח הכיבוש. ואכן, כאשר כבש עומר בן-אלח'טאב את ירושלים מידי הביזנטים, והתבקש להתפלל בכנסייה, הוא ככובש נאור על-פי אמות המידה של אותה תקופה, סירב לעשות כך, ביודעו כי אם יתפלל בכנסייה, מיד יהפכו אותה עבדיו למסגד. הוכחה ניצחת לכך שעם כיבוש ירושלים לא היה בה ולו מסגד אחד שהח'ליף יוכל להתפלל בו!
מזלם של היהודים שהדרוזים מגינים עליהם
התביעה המוסלמית לירושלים אינה מבוססת אפוא על זכות ראשונים, של ילידי הארץ, אלא על זכות כובשים. כוח הנשק הוא שמקנה את הזכות. המצב הנוכחי של לקיחת העיר ירושלים בידי אלנבי, והמציאות הנוכחית של שלטון יהודי הם החזקה, דיכוי, שחייבים להסתיים בכיבוש. כי הכיבוש המוסלמי הוא השחרור, והשחרור הוא הפיכת הארץ למוסלמית, מרצון או באיומים או בכוח, והאיסלאם הוא כניעה לאללה, למוחמד ולשריעה, דהיינו עבדות לאידיאולוגיה רודנית. מי שרואה עצמו ח'ליף, בין אם זהו אבו בכר אלבגדדי עורף הראשים בלבנט, ובין אם זהו מנהיג "מפלגת הצדק והקידמה" טאיפ ארדואן, נוטל לעצמו את הזכות לכבוש כל מקום, להכפיף אותו לאיסלאם ולקרוא לזה שחרור.
להבדיל, כאשר כבש דוד את יבוס, המשיך היבוסי לדור בעיר, איש לא כפה עליהם להתייהד. כאשר ביקש דוד לרכוש את גורן ארוונה היבוסי, המזוהה עם הר-הבית, קנה אותו בכסף מלא. לזאת יקרא כיבוש נאור.
כיום העולם מקבל את הפרשנות המוסלמית למושגים כיבוש והחזקה. איש אינו מערער על הכיבוש המוסלמי של הבזיליקה הגדולה בקונסטנטינופול, וכולם מערערים על ההחזקה של ישראל בירושלים.
זאת, למרות שרק תחת אותה החזקה נאורה יש חופש דת מלא לכל הדתות והעדות בירושלים הקדושה. אין דבר מצליח כמו ההצלחה, וארדואן מצליח גם לשמר את הכיבוש המוסלמי, וגם להכות בכורדים המחזיקים בכורדיסטן. על-רקע זה ניתן להבין את ההכרזה של חבר הפרלמנט הירדני חליל עטיה כי טובחי היהודים בבית הכנסת בהר נוף, בשטחים המוחזקים, הם קדושים שנפלו על קידוש שמו של אללה. על-רקע זה ניתן להבין את הצהרתו של אבו-מאזן, הפרטנר שלנו לשלום צודק ובר-קיימא, שהיהודים מזהמים את הר-הבית בעצם נוכחותם.
אין דבר מצליח כמו ההצלחה. מנהיגי מדינת ישראל מתכנסים בכל לילה ופוכרים את ידיהם, ומצהירים הצהרות ריקות מתוכן, ומתבזים במריבות פנימיות, ומתחננים למחמוד עבאס
מלך פלשתין ועבדאללה מלך ירדן, בעוד שהללו מחזיקים את ירושלים בגרונה, ממשיכים לעודד את המחזיקים בה להשתולל, לרצוח, לירות, לבתק, ולהתעלל ביהודים האומללים וחסרי הישע. מזלם של היהודים שהדרוזים מגינים עליהם, אחרת הטבח היה נורא.
אם אי-אפשר להילחם בהם, הצטרף אליהם. מאמץ ההסברה של ישראל יכול לאמץ את קו ההסברה המוסלמי של טורקיה ככתבו כלשונו וכרוחו, רק בעברית יהודית. במקום להתנצל על הכיבוש, יש להתגאות בו, ולומר בפה מלא שהכיבוש היהודי הוא שחרור הארץ מן ההחזקה המוסלמית הדורסנית, הכופה עצמה על יושבי הארץ בכוח הנשק, בכוח האלימות, בכוח הטרור העממי. לומר בפה מלא כי ישיבתם של המוסלמים בארץ ישראל היא פלישה זרה, וכל החזקה מוסלמית בארץ ישראל היא שימוש בלתי חוקי בכוח.
כיבוש הארץ מן השלטון המוסלמי הזר הוא שחרורה מעול האיסלאם הפשיסטי, המפלה לרעה, המחזיק בארץ בעורמה ומדרדר אותה לאלימות ממוסדת המאפיינת ארץ ערבית-מוסלמית. האיסלאם של חמאס והווהאבים ו"המדינה האיסלאמית" הוא נטילת החרות, דיכוי האדם, דיכוי שבעתיים של האישה והטלת אימת מוות על חפצי החיים. ואילו הכיבוש היהודי של ארץ ישראל הוא היפוכו של השלטון המוסלמי: חרות, שגשוג, הפרחת השממה ו
כבוד משפחת אדם וחווה. את כל זה יש לומר לבן החסות המערבי המוכן למכור את חרותו וארצו תמורת אנרגיה זולה וכסף מזוהם.
אבל נתחיל ביהודים. הכיבוש היהודי של ארץ ישראל הוא שחרור העם והארץ מעול זר - זה מה שעל כל יהודי להבין.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
