בית המשפט העליון החמיר בעונשו של ניסים דדוש, נהג רכב להסעת נוסעים, אשר הורשע בשורה של מעשים מגונים ומעשי סדום בקטינה חרדית שהסיע ברכבו.
במהלך שנת 1998 הסיע דדוש קטינה בת 15 מהישוב שבו היא מתגוררת לירושלים. מספר פעמים, כאשר נותרו השניים לבדם ברכב, ביצע בה מעשים מגונים ומעשי סדום, עליהם הורה לה שלא לספר לאף אחד.
יש לציין, כי במהלך המשפט נמצא כי דדוש ביצע מעשים דומים בקטינה נוספת, אותה נהג להסיע ברכבו.
בית המשפט המחוזי קבע כי עדויות הקטינות מהימנות ואין יסוד לטענתו של דדוש, לפיה מקור התלונות נגדו בסכסוך עסקי. דדוש הורשע בביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה, שתי עבירות של מעשה סדום, במספר בלתי מוגדר של עבירות של מעשה מגונה ביחס לקטינה הנוספת וגזר עליו חמש שנות מאסר בפועל. כמו כן, חוייב דדוש לפצות את הקטינה בסך של 35,000 ש"ח.
בערעור שהגיש דדוש לבית המשפט העליון נטען, כי יש לדחות את עדויות הקטינות מכיוון שהתעכבו בתלונות כנגדו ואף המשיכו לנסוע עימו לאחר האירועים.
השופט סלים ג'ובראן דוחה את טענתו זו ומציין כי "מדובר במתלוננות, אשר היו בעת ביצוע העבירות קטינות, בנות העדה החרדית, אשר לא זו בלבד שלא ידעו כיצד עליהן לנהוג בעקבות ביצוע המעשים בהן על-ידי המערער, אלא שאף לא הבינו לאשורם את מהות המעשים.
כך, מתארת ר.א. כי הבינה מה ביצע בה המערער רק לאחר שעברה מעשה אונס. גם לאחר מכן, לא חשפה ר.א. את הפרשה, מתוך חששה מהפגיעה שהחשיפה תעולל לה ולמשפחתה ורק לאחר ששינתה את אורח חייה, והפכה ל"חילונית", מצאה בה את הכוחות לחשוף את הפרשה. בדומה, גם ר.פ., אשר דבקה באורח חייה החרדי, לא יכלה לחשוף את "סודה", אלא רק משעומתה עם עברה כשנדרשה להעיד כעדה מטעם המערער.
עוד מציין השופט ג'ובראן, כי מעשיו של דדוש המיטו חורבן על עולמה של הקטינה וגרמו לניכור בינה ובין סביבת חייה, עד כדי נטישת לימודיה, משפחתה, יישובה ואורח חייה החרדי.
"איני רואה בעונש שהוטל על המערער על-ידי בית המשפט המחוזי עונש ההולם את מספרן של העבירות ואת חומרתן", קובע השופט ג'ובראן בקבלו את ערעור המדינה על קולת העונש.
בית המשפט קובע, כי דדוש ירצה עונש של 6.5 שנות מאסר במקום 5 השנים שגזר עליו בית המשפט המחוזי.
