הגבול הדק שבין חופש הביטוי להסתה

מתברר כי הרצון העז שמגלים לאחרונה קברניטי המדינה בהתנהלותם השוטפת והיומיומית נגד קיומה של אפליה והסתה, גורם להם לא אחת לשפוך מימי האמבט, יחד עם התינוק. במילים אחרות לפגוע, פגיעה אנושה, בחופש הביטוי, מתוך רצון למנוע הסתה ואפליה אלה. נכון הדבר, כי על הפרק עומדת, בימים אלה, שאלת חקיקתו או אי-חקיקתו בכנסת של חוק הלאום, בגרסתה הנוקשה השנויה במחלוקת ואשר - ללא כל צל של ספק יש בו משום יסודות אפליה, כלפי מיעוטים בישראל, שאינם יהודיים, דוגמת המיעוט הערבי, הדרוזי, הנוצרי, הצ'רקסי ומיעוטים נוספים.

עם זאת השאלה הנשאלת היא, האם הסתערות תקשורתית זו, במקרה הנכון הראוי, למניעת חקיקת חוק לאומני, גזעני ומפלה, דוגמת חוק הלאום, בגרסתו הנוקשה, מצדיקה גם הסתערות תקשורתית - במקרה שאינו נכון וראוי - כאשר כוונת הדברים הינה לפרשת החרמתו של היוצר והזמר, עמיר בניון, בידי נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין.

עמיר בניון פרסם, בתחילת השבוע, שיר שהלחין וכתב בשם: "אחמד אוהב ישראל", שאלה הן מילותיו:

"סלאם עליכום קוראים לי אחמד
ואני גר בירושלים
אני לומד באוניברסיטה איזה דבר או שניים
מי כמוני נהנה מכל העולמות
היום אני מתון וחייכן
מחר אעוף לשמים
אשלח לגיהנום איזה יהודי או שניים
זה נכון שאני סתם חלאה כפויית טובה
זה נכון אבל אני לא אשם, לא גדלתי על אהבה
זה נכון יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז
אני אתקע בך את הגרזן המושחז.

אני אחמד גר באזור המרכז
אני עובד סמוך לגן ילדים ואחראי על בלוני הגז
מי כמוני נהנה משני העולמות
היום אני ומחר הם לא
הרבה מהם, הרבה מהם לא
זה נכון שאני סתם חלאה כפויית טובה
זה נכון אבל אני לא אשם, לא גדלתי על אהבה
זה נכון יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז
אתקע בך את הגרזן המושחז
זה נכון שאני סתם חלאה כפויית טובה
זה נכון אבל אני לא אשם, לא גדלתי על אהבה
זה נכון יבוא הרגע שבו תפנה לי את הגב
ואז אירה בך ישר בגב".

בתגובה לפרסום השיר: "אחמד אוהב ישראל", בידי עמיר בניון, הודיע מנכ"ל בית-המשיא, הראל טובי - בשמו נשיא מדינת ישראל - כאשר הודעה זו, פורסמה, בשם בעל תפקיד והמעמד של נשיא מדינת ישראל ולא בשמו של ראובן(רובי) ריבלין, האדם הפרטי - כי בוטלה הופעתו המתוכננת של עמיר בניון, במסגרת הטקס לציון יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואירן, המתוכנן להתקיים במשכן הנשיא, בתחילת השבוע הבא.

בהודעה שפרסם מנכ"ל בית הנשיא צויין, כי: "על-רקע פרסום שירו האחרון של עמיר בניון אתמול, אבקש להודיעכם כי לא נוכל לאפשר את הופעתו במשכן הנשיא הישראלית, הוסיף הוא ואמר: ", "לצד זה, אמירותיו בעת מתוחה ומסוכסכת זו, גם אם נאמרו מתוך". בצד הבהרת מנכ"ל בית הנשיא, כי היוצר והזמר, עמיר בניון, הינו אמן מוערך ויוצא דופן בכישרונו ובתרומתו למוזיקה סערת רגשות וכאב רב, אינן מסייעות בלשון המעטה, להרגעת הרוחות, ואינן עולות בקנה אחד עם האחריות הנדרשת ממשכן הנשיא ומכל מוסד המשפיע על הלך הרוח הציבורי - לפעול למען הפגת המתחים וביסוס השותפות בין חלקיה של החברה הישראלית".

עמיר בניון הגיב בדף הפייסבוק שלו וכתב: "אבקש לומר שאני מכבד את מוסד הנשיאות ואוהב את הנשיא ריבלין אהבת אמת ושמח שהוא האיש שנמצא בבית הנשיא בעת הזו". בניון הדגיש שהשיר נכתב מכאב על גל הטירור האחרון ןכן כי: "השיר מדבר על אלימות המופנית כלפי אזרחי ישראל וכואב אותה. אין בו כל כוונה להסתה ואלימות איננה דרכנו ואיננה דרך היהדות, אם יש מי המנסים לטעון שכן".

הלו, הלו, כבוד הנשיא ריבלין, אתה לא חושב שקצת הגזמת? למה אתה מחמיר עם עמיר בניון יותר מאשר היו מחמירים עמו שופטי בג"ץ? נניח שרשות השידור תחליט שלא לשדר השיר: "אחמד אוהב ישראל", בנימוק שזה שיר גזעני, המטיף להסתה נגד ערבים. אתה - כמי שעסק, שנים, בעריכת-דין, מאמין, באמת ובתמים, שבג"ץ היה מאפשר אי-השמעת שיר זה, בכלי התקשורת? ומה עם חופש הביטוי? למה אסור לשדר תחושה פרטית באמצעות דמות פיקטיבית של ערבי, שעה שלא נטען בשיר זה - לא במפורש ולא מכללא - כי כל הערבים הם חלאות כפויות טובה? האם לא היית "ממלכתי" יותר מדי במקרה הזה, על חשבון זכות הביטוי של עמיר בניון, כיוצר וכזמר? מה אמור לעשות עמיר בניון, בגין פגיעת השווא, בכל הכבוד הראוי שפגעת בו? לתבוע אותך, כנשיא? אתה הרי יודע שיש לנשיא חסינות מפני הליכים משפטיים, הקשורים במילוי תפקידו, כנשיא מדינת-ישראל. אז למה פגעת בעמיר בניון, בכל הכבוד הראוי, שלא לצורך?

אתמול התקיים מופע של היוצר והזמר, במועדון "זאפה" בתל אביב והקהל הביע אהבתו ואהדתו ליוצר והזמר המוכשר הזה, בחיבוקים ונשיקות. הקהל שנכח במקום, עט על עמיר בניון, מיד עם תום הופעתו במועדון זה ולא הניח לו לרגע. חבל. חבל שגם אני לא הייתי שם, עמיר בניון, כי הייתי מחבק אותך, חיבוק גדול - מכל הלב.

הגיע הזמן שמישהו יגיד ת'דברים הכואבים בצורה ישירה, אמיתית, נכוחה ונכונה - ואפילו בוטה. רגע. רגע. מה אתם רוצים מעמיר בניון? הוא כתב על מציאות בדיונית? הוא כתב על מציאות שקרית? לא היו סטודנטים ערבים שלמדו באוניברסיטאות ישראל, ינקו לשד ודבש המדינה והתגלו - בדיעבד ולאחר מכן - כמחבלים שזממו לפעול לחיסולה של מדינת ישראל? האם אין בינינו ערבים שסוברים שאם הם יתפוצצו, יחד עם "חבילה, חבילה" של כמה שיותר יהודים ויהודיות שיתפוצצו, יחד עמם, הם יזכו לחיי שהיד ויחכו להם 72 בתולות בגן העדן של המוסלמים? רגע. רגע. לא היו ערבים שביצעו פיגועים עם בלוני גז, ליד וגם/או באזור וגם/או בתוך גני ילדים? רגע. רגע. לא היו מקרים שבהם ערבים תקפו יהודים בגרזן. האמת, איני מבין מה ההתנפלות הזו על היוצר והזמר המוכשר הזה, עמיר בניון? הוא בכלל, כתב שירו זה על דרך ההמעטה. מה עם אלה שדקרו יהודים - בגלוי וברחובות עיר - בסכין ובמברג? מה בקשר לאותם ערבים שביצעו פיגועי דריסה, באמצעי כלי-רכב שונים ובכללם כלי-רכב כבדים וכלי-הנדסה, דוגמת משאיות, טרקטורים ועוד.

איזה מזל יש לו לעמיר בניון הזה, שאורכו של שיר ממוצע, מגיע לאורך של שלוש דקות בלבד. נניח שהוא היה כותב פואמה, כשהוא מזכיר ומונה בה בפרוטרוט, רק מכלול מעשי הרצח שביצעו ערבים ביהודים, במהלך השנה האחרונה ומלחין אותה. אתם - באמת - באמת, חושבים שעשר דקות היו מספיקים לו, לעמיר בניון, כדי לכלול כלל מעשי רצח מתועבים אלה, בפואמה שכזו. אם כך סבורים אתם, הרי אתם תמימי תמימים. איני בטוח שתקופת זמן של מחצית השעה, הייתה מאפשרת לעמיר בניון, לבצע פואמה מולחנת, בה כלולים שמות כל נרצחי והרוגי פעולות הטרור והאיבה, שביצעו ערבים ביהודים, כמו-גם תיאור כל מעשה רצח לגופו ובפרוטרוט, במהלך השנה האזרחית האחרונה.

ולך נשיאי האהוב, האהוב באמת, עוד מימי כפרח משפטים, שהביט בך בהשתאות ובהערצה על רדיפת הצדק שלך, כפרקליט לוחם - ראובן (רובי) ריבלין אוכל לומר, רק זאת. מחה הרבב שריבבת בו, שלא לצורך ושלא בצדק, בכל הכבוד הראוי, בגדיו של הזמר והיוצר, עמיר בניון ומחה הכתם המיותר שהכתמת שמו, שלא ממין העניין ושלא לצורך, בכל הכבוד הראוי. מה טוב יותר, מאשר לקיים מופע משותף של הזמרת והיוצרת, מירה עווד ושל הזמר והיוצר, עמיר בניון, במשכן נשיאי ישראל. כך תתקן - בכל הכבוד הראוי - הפגיעה המיותרת שפגעת בכבודו של עמיר בניון ואף תביא - עם קיומו מופע משותף שכזה - לקירוב לבבות. והלא - בין היתר - זה תפקידך, כנשיא. הלא כן?