די לאלימות בעקבות פרסום דוּחַ ויצו על האלימות במשפחה: בראש ובראשונה ראוי לברך על הירידה בכ-50% בשיעור הנשים הנרצחות בשנת 2014. הדבר מוכיח שניתן להתמודד נגד התופעה, כמו גם מצביע על הגברת המוּדעות של הנשים לשלומן ולביטחונן.
עם זאת זה לא הזמן לנוח על זרי הדפנה. מעֵבר לנתונים הסטטיסטיים, למרבה הצער, עשר נשים שנרצחו השנה, זה עדיין מספר גבוה מאוד. יש אפוא להגביר את תנופת המאבק בתופעה, כדי לצמצמה ואף להביא לביטולה.
ראוי להגביר את התיאום בין רשויות הרווחה (ומרפאות הנפש) למשטרה, ולא לשחרר בעלים אלימים מהכלא, שלא אחת זה הסתיים ברצח נשים וילדים.
גם תסמונת האלימות כלפי נשים אחרי לידה, שזינקה השנה ב-240% לעומת אשתקד, היא מדאיגה ביותר. כך גם הנתון שמיליון ישראלים (למעלה מ-10% מהאוכלוסייה) נתונים במעגל האלימות הוא בלתי נסבל. די לאלימות!
המפתח נאמנות
דומה שהיכרות עם ג'דעאן אסעד ז"ל, שנרצח בפיגוע דריסה, מאפשרת הצצה מרתקת אל העדה הדרוזית בישראל בכלל ואל לובשי המדים בקרבה בפרט. בניה מתגלים בנאמנותם לא רק לעם ולמדינה, אשר לא מעטים מהם כידוע חרפו נפשם למות למעננו בחזית, כחיילי צה"ל, ובעורף כשוטרים וכאנשי מג"ב (עיין ערך הפיגוע לאחרונה בבית הכנסת בהר נוף).
לא פחות מדהימה היא נאמנותם למשפחה ולערכיה והכבוד שהם רוחשים לה לדורותיה, כמיטב המסורת המשפחתית והעדתית. אכן, ג'דעאן הוא דוגמה מייצגת של דמות אב ובעל למופת, הנאמן למשפחתו ללא גבול. הוא בהחלט ראוי לשמש מודל לאחרים בנושא, ובכלל זה לישראלים רבים. ראוי בהחלט להצדיע לדרוזים הנאמנים ולהסיר בפניהם את הכובע.
צדק ללי
כל הכבוד לרועי פלד על הקמת העמותה 'בשבילי', עמותה של איש אחד, למען הבאתם לדין של דורסיה של
לי זיתוני ז"ל, ועל מאבקו הנחוש והבלתי מתפשר בנושא. דומה שהמאבק חשוב לא רק למען עשיית צדק ללי, כשם העמותה, אלא לא פחות כדי להרתיע נהגים אחרים מפני תאונות פגע וברח, שהפכו למכת מדינה.
באשר לדורסיה של לי, אין ספק שמדובר בעבירה גוררת עבירה. מבילוי במועדון חשפנות אל הטיפה המרה, ומכאן לדהירה הפראית במעבר חצייה, בניגוד לחוק, שהביאה לדריסתה ולמותה בעקבות בריחתם. עצם העמדתם לדין בצרפת, כנגד כל הסיכויים, הוא צעד חשוב הנושא מסר מרתיע. עם זאת יש לקוות שהם יקבלו גם עונש חמור, שישקף את חומרת הפשע.
תמלול השיחות של פלד עם חייט הוא צעד נכון. אך לעניות דעתי אין להן חשיבות מכרעת. שהרי העובדה שאריק רוביק היה הנהג ידועה כבר. גם הניסיון להביא את חייט לצאת מגבולות צרפת כדי להסגירו לא צלח. כי נראה שהאיש ערמומי דיו כדי להבין את כוונתו של פלד להסגירו, על-פי צו הסגרה בינלאומי שהוּצא נגדו.
שיעור בהתמודדות
אין ספק שרצון עז, אהבה ותמיכה משפחתית וסביבתית הם מתכון מוּכח להתגבר לא אחת על מחלות קשות. דומה שעמית קדוש, שהחלימה ממחלת הסרטן וזה עתה חוגגת בת מצווה, היא בת מזל, שנתברכה בכל אלה בשפע מדהים.
היא ומשפחתה המדהימה, שהוכיחה נאמנות ללא גבול לעמית, השכילו להפיק גם את ה'רווחים' מהמחלה הקשה. הבגרות הנפשית, החישול, הגיבוש המשפחתי ולקיחת דברים בפרופורציה הנכונה. לא פחות ההתמודדות עם המחלה לימדה אותם לדעת לברך על השיגרה - תכונה נדירה במחוזותינו. הם בהחלט עשויים לשמש מודל להתמודדות ולהשלכותיה החיוביות, לחולים בפרט ולציבור בכלל.
בהקשר לכך כבר העיר אחד מחכמי ישראל, מדוע להמתין לתאונה או למחלה, כדי לברך על הנס ולהכיר בו. והרי אי-התרחשותן - דהיינו חיי השיגרה שצלחנו בשלום - הם הנס הגדול ביותר.
שופמניה
הידעתם על המכורים לקניות ברשת? דומה שמדובר בהתמכרות כפולה - לקניות ולשופינג בכלל (תופעת השופְּמניה), ולאינטרנט בפרט (תופעת הנֵטמניה). ההתמכרות לרשת נכללת ברשימת ההתמכרויות החדשה, שמספק לנו העידן הדיגיטלי, ואשר מוּכרת בפסיכיאטריה המודרנית. ההתמכרות הווירטואלית (שמטבעה מציתה את הדמיון), בגלל זמינותה והשפע הגלובלי הבו-זמני שהיא מציעה בלחיצת כפתור אחת, משרתת היטב את ההתמכרות לקניות. לכן דרושה גמילה כפולה משתי התופעות.
יש לזכור כי בסופו של דבר בקנייה דרך האינטרנט, החוסכת למוכרים ארנונה, כמו גם משאבי כוח אדם, ארגון ועיצוב, הקונים אולי חוסכים בכסף למוצר, אך הרכישה המיותרת של מוצרים עלולה לקזז רווח זה.
פסוקו
פואד אליעזר פורש מהחיים הציבוריים באקורד צורם: לייזר לוזר?
פרשת הזמר בניון: הקול כלול.
שלישי בשלייקס: אם אין לחם (ותרופות), יאכלו שעשועים.
ספורט: טייק איט איזי (שרצקי).
קמפיין אסם: כוחי ואוסם ידי.
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
