לקראת סופו של משפט לחיאיני עלו לעדות אופי שרת הבריאות
יעל גרמן, ושר הרווחה מאיר כהן, ראשי עיריות לשעבר, כמו-כן העיד
כרמי גילון, אף הוא ראש רשות מקומית לשעבר, וגם ראש השב"כ לשעבר.
שאלתי עצמי מהיכן ההיכרות של השלושה עם
שלומי לחיאני, והתשובה הראשונה הייתה כי אלה ראשי רשויות מקומיות לשעבר וודאי יש/היו ביניהם קשרים במסגרת תפקידם, חשבתי אולי יש קשרים נוספים ואז הקשתי בגוגל "לחיאני גרמן כהן גילון" ומשהו כמו נושא שלישי או רביעי עלה
"לפיד ולחיאני" מאפריל 2013 מאת
רביב דרוקר.
שם מספר רביב להבנתי על קבוצה דו ראשית המתפתחת והולכת במרכז הבין תחומי של הרצליה תחת כנפיו של העומד הראש המוסד המכובד הזה,
אוריאל רייכמן, ראש אחד שלומי לחיאני וראש אחר הרואה עצמו ראש מתחרה
יאיר לפיד, לחיאני הוא המוביל הבולט, לפיד עדיין מלחש על כך רק לחברים, השנים הם 2007 2008, סביב מנהיגותו של לחיאני מתגבשת קבוצה של אנשי ציבור, יעל גרמן ראש עיריית הרצליה, מאיר כהן ראש עיריית דימונה, כרמי גילון ראש הרשות המקומית מבשרת ירושלים, אללי איזו התאמה? איזה בינגו, שניים מתוך שלושת בכירי הקבוצה הפוליטית הזו שרצתה להכתיר את לחיאני לתפקיד ראש הממשלה, הכתירה בסופו של דבר את מתחרהו, ועומדת בתור על-מנת לתת לו עדות אופי בבית המשפט, מעניין!
האם היה שם בעדות גילוי נאות? האם הם הסבירו לבית המשפט באיזה נסיבות הופרה הקשר ביניהם? האם הם פירטו בפני בית המשפט שבנוסף על כך שהיו ראשי עיריות הם היו גם בצוות הקמה (הרעיוני לפחות) של מפלגת לחיאני, והחליפו בוס בסמוך לאחר מעצרו המתוקשר? אולי כן ואולי לא, אין לנו הפרוטוקולים של העדות.
מה שאנו כן יודעים, שמעצרו הפומבי של לחיאני מול מצלמות העיתונאים והטלוויזיה בדצמבר 2009 חיסל את סיכוייו של לחיאני להיות ראש ממשלה, ובכלל סיכל כנראה את יומרותיו הפוליטיות של לחיאני, וסלל במקביל את דרכו של יאיר לפיד להנהגת הקבוצה.
50 אנשי עיתונות תיעדו בזמן אמת את המעצר הזה ברחובות בת-ים באותו יום שישי, 50 עיתונאים ביום שישי, תת ניצב יואב סיגלוביץ' שחקר את התנהגות המשטרה ניקה אותה לגמרי, אך אותו קצין, סיגלוביץ' ניקה גם את המשטרה והצבא בפרשת הרפז, והיום אנו יודעים לפחות חלקית שהחקירה ההיא הייתה מחופפת למשעי, החלטותיו של סיגלוביץ בעניין ניצב ברכה אף הן סופגות כעת ביקורת קטלנית לפחות כאן באתר, מה שמאפשר לי אישית לפקפק המסקנות בדיקותיו של סיגלוביץ.
השופט של לחיאני אמר על המעצר הזה "...אני מתקשה להבין מדוע וכיצד התנהלה משטרת ישראל בנקודת זמן כה רגישה בשלב המעצר. הכשל הוא כשל משמעותי. זכויותיו הבסיסיות של לחיאני נפגעו...". הנה, מצאתי במקרה ראיון של שלומי לחיאני בתוכנית
"אולפן שישי" (של יאיר לפיד).
כמה ימים אחרי המעצר של לחיאני, רואים שם את המעצרים של לחיאני של קרוביו, רואים את החרמת החומרים בעירייה - חפשו על המסך הודעה על
ניגוד עניינים של יאיר לפיד, בשל קשריו האישיים והפוליטיים עם לחיאני בעודו מכהן כעיתונאי בכיר, אני לא מצאתי, לא בקול ולא בתמונה, אולי זה היה בשפת הסימנים בפינה השמאלית התחתונה? אולי בדיו נסתר?
ובכלל איזה משחק שיחק לפיד באותה כתבה ששודרה במסגרת האולפן שלו? האם היה עיתונאי המשרת את הציבור? האם היה חברו ושותפו הפוליטי של לחיאני המגן עליו מכל צרה ומצוקה נגע ומחלה? או שמא היה היורש המסכל של לחיאני בתור ראש הקבוצה המתחרה? איך נדע הוא לפיד לא הצהיר על ניגוד עניינים ועל מהותו של אותו ניגוד, עיתונות זבל כבר אמרנו? וזו אותה עיתונות שהגיעה לשלטון תוך שהיא מכנה עצמה "פוליטיקה חדשה".
דרוקר מוסיף שלחיאני מאוד נפגע מהתנהגותו של לפיד, לטענתו של לחיאני לפיד אף לא התקשר לאחר מעצרו המתוקשר (של לחיאני), לפיד מכחיש ואמר שהתקשר, דרוקר מאמין ללפיד, ואני דווקא מאמין ללחיאני.
שם נוסף שעולה מאותה כתבה של דרוקר הוא השם של הפרופסור אוריאל רייכמן, שנקשר לטעמי עם כל הכישלונות הקולוסאליים של הפוליטיקה בישראל, פרופסור שאינו נח לרגע, הבחירע הישירה לראשות הממשלה, טומי לפיד ושינוי, שינוי שיטת השלטון, הפרופסור רייכמן הוכיח עצמו ולא פעם כשליט גרוע, כבעל רעיונות שלטוניים מחוץ לקופסא אך הזויים לגמרי ולא מתאימים כלל לחברה הישראלית, לדעתי לו היה מעמיד עצמו לבחירה לא היה עובר את אחוז החסימה אפילו לפני הגדלתו, אך העוצמה שצבר בהרצליה הלבנבנה, בייחוד עם גורמי משפט מובילים שגייס אליו, הוא הפך לגורם מוביל נסתר בפוליטיקה הישראלית, הוא לטעמי הגורם המתסיס מספר אחד (בצד החילוני) של יחסי חרדים חילונים במדינה, הוא זה שמנסה באמצעות כוחות פוליטיים שהוא מתווה דרכם, להיות ראש הממשלה (בפועל) - בלי שאיש בחר בו.
לטעמי לחיאני סוכל, ראש ממשלה הוא כבר לא יהיה, הופעתו לפני כמה ימים בטלוויזיה הייתה נוגעת ללב, הוא דיבר על הקלון והשלכותיו, ייתכן שהא ארטיסט מעולה אך ייתכן שאף אם הוא כשל ואף אם לא, הוא איש שפיו וליבו שווים, ואני מעדיף דווקא את החלופה השנייה.
מה שכואב ומופלא הוא, מדוע לחיאני לא מספר לציבור בקול גדול את מה שדרוקר פרס בפני הציבור בבלוג שלו - החומר הזה יושב בבלוג הציבורי הזה כבר למעלה משנה, ומכאן ניתן בודאי להסיק שאיש לא מכחיש אותו ואיש לו פועל בנחרצות להסרתו.
