שובם של המלשינים מתוכנו

חנפנים ומלחכי פינכה לשלטונות הזרים היו כאן לאורך כל הדורות. אך משבשי מהלכים כאלה בהיסטוריה, מטעם עצמם, שלא מייצגים את רובו של העם, בפאזה כה גלויה של הלשנות חסרות מצפון, על בניה בשומרון ובמה שהם מכנים "שטחים הכבושים" - מגיעים בימים אלה לשיאם עם ההשתתפות בעצומה לטובת אויבינו; מה שמזכיר כל כך את הימים האפלים של ה"סזון" (בצרפתית: עונת הציד) של שנות הארבעים.

כנראה, כמו המפגרים הקלאסיים, הכלואים בתוך עצמם מבחינה נפשית, שאינם רואים את סביבתם ומביעים עצמם בצורה לא הגיונית ומנותקת מהמציאות - קיימים כאלה לא רק במחזות מצוינים כמו "הבחורים בדלת ממול" העולה בימים אלה ב"בית צבי" בר"ג. אלא גם אצלנו כיום.

מה שקורה כאן וכעת, מכפיש את הזהות העברית והיהודית שלנו, ועושה פלסתר מכל המפעל הציוני עליו נתנו את נפשם החלוצים של פעם והמתנחלים של היום. אלה, שבזכותם יכולים "אנשי הרוח" לשבת בבתי הקפה של מעוז השיינקינאים של מדינת תל אביב, לעשן, להגות הגיגים ולהפריח דעות על-מנת למצוא חן בעיני יוצרי הקו השמאלני שמזמן אינו מפוכח, ובכלל אינו אחראי.

דווקא הערכתי כמה מהם כיוצרים, כך שמאוד מפתיע אותי שהצטרף אליהם א.ב. יהושע, שכתב מחזה מופלא "הילכו השניים יחדיו?" על פגישת בן-גוריון וז'בוטינסקי בלונדון בשנות השלושים, כשניסו ולא צלחו למנוע את התפצלות ההסתדרות הציונית, ואת הפילוג בעם, שאכן קרה ונמשך בזכות הקבוצה הקיצונית-שמאלנית עד היום.

איך טחו עיניהם של כל קבוצת ה"אליטה" מלראות את המציאות שסביבנו, ולקלוט את דברי אבו מאזן רק אתמול, שלעולם לא יכיר במדינה יהודית?, שלא להזכיר את האמנה הפלשתינית התקפה עד היום, והקוראת להשמדת העם היהודי? האם מה שהכינו לנו בעזה, ולמזלנו קלקלנו להם בקיץ האחרון את החגיגה, ודחינו את המשכה למועד עתידי, אין בו כדי לפקוח את עיניהם?

האם הם כה חושקים להפוך למארטירים? האם אין בהם הבנה וחוש לזכותנו להתקיים כאן? עד מתי העיורון יכה בהם? עד מתי ימשיכו להלשין, לגרום להחרמת קשרי אוניברסיטאות בעולם עם האוניברסיטאות ישראליות, ולהיות שליחי ציבור מטעם עצמם לטובת הרעיון להקים לנו בבטן הרכה של ישראל מדינה של שונאים, מרצחים ומפגעים?